עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן י"ט" (פסקה)

==מבוא==
בסימן זה (סימן י"ט) הובאו '''שתי''' אגרות{{הערה|שנכתבו בזמנים ובהקשרים שונים, ראה [[ספר התניא#אגרת הקודש|כאן]] הרחבה בעניין זה.}}, '''עוטה אור כשלמה''' ולאחריה '''האותיות הנגלות לנו''', המהוות (מצד תוכנן) המשך וביאור זו לזו{{הערה|בראשונה הוסבר שהשפעה מעליון לתחתון אפשרית רק '''מחיצוניות העליון''' (מנצח-הוד-יסוד-מלכות שבו), ובשניה מובאת דוגמא מכוחות הנפש, שהדיבור מקבל רק '''מחיצוניות המחשבה'''.}}.

{{ש}}

* '''עוטה אור כשלמה''' מסבירה שהתורה כלולה מפנימיות וחיצוניות הנקראים "אור" ו"שמלה". יתכן שאגרת זו סודרה כאן{{הערה|באמצע אגרות העוסקת בצדקה.}}, כי בקודמות הוסבר רק שצדקה היא המעוררת את השפע למעלה והכלי לקבל אותו למטה - אך לא הוסבר עדיין '''מה מחבר''' את המעלה עם המטה.

* '''האותיות הנגלות לנו''' {{הערה|שגם נכתבה בנפרד וגם הוספתה לתניא הייתה מאוחרת יותר. אחרי הסתלקות רבינו הזקן הוסיפו בניו לתניא את "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון", וגם בדפוסים הבאים נעשו שינויים. רק בשנת תר"ס (103 שנים לאחר הדפוס הראשון, כשהדפיס הרבי הרש"ב את התניא לטובת הישיבה) "נחתם" ונתקדש התניא בצורתו הסופית - אחד השינויים בדפוס זה היה הוספת אגרת זו.}} מבארת כיצד מתבטא עניין זה בנפש האדם.