עריכת הדף "אברהם חיים רוזנבוים" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד לאביו הרב [[דובער רוזנבוים]] ב[[עיירה]] [[פעלעשניץ]] בסביבות שנת [[ת"ר]]{{הערה|כך כתב [[הרבי]] בשולי הגליון לספר השיחות קיץ [[ת"ש]] (עמוד 120). במקורות נוספים מופיע שנולד בשנת תקצ"ח (על פי עדותו של ר' [[דוד שיפרין]]) או על בשנת תקצ"ו (על פי הרישומים מנסיעתו באוניה לארצות הברית).}}. אביו היה [[מלמד תינוקות|מלמד]] שעסק בחינוכם של ילדי החסידים בעיירה.

בצעירותו היה מהאברכים שהיו [[יושבים]] בחצרו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] ב[[ליובאוויטש]], שם נחשב לאחד מהטובים והמוכשרים מבין האברכים שישבו שם באותה תקופה, והיה ה[[חברותא]] של הגאון רבי [[חיים יעקב וידרביץ]]. בזמן שהותו בחצר הרבי הצליח להניח את ידו על [[טלית]]ו של אדמו"ר הצמח צדק שהוענקה על ידו במתנה לאחד מה[[שד"ר]]ים{{הערה|הרא"ח רכש את ה[[טלית]] מאותו שד"ר תמורת רכישת טלית חדשה במקום טליתו של הצמח צדק, ותוספת תשלום של 25 רובל.}}, אך לבש אותה רק פעם אחת בליל [[יום כיפור]], ולאחר מכן העביר אותה לידיו של [[אדמו"ר הרש"ב]].

על פי זכרונו, נרשם הניגון '[[ניגון הודיעני ה' קיצי|הודיעני ה' קיצי]]' המיוחס לאדמו"ר הצמח צדק.

לאחר הסתלקותו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] התקשר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|בשונה מחסידים רבים שהתקשרו לבניו האחרים של הצמח צדק.}}, ובמקביל לעיסוקו בהנהגת קהילת חסידי חב"ד בפעלעשניץ, עסק לפרנסתו במסחר, כשאת זמנו הפנוי הקדיש ללימוד התורה והיה מחליף מכתבים שעסקו בנושאים הלכתיים עם גדולי רבני דורו.

היה חביב מאוד בביתו של אדמו"ר המהר"ש, ו[[הרבנית רבקה]] הייתה נוהגת לשאול את החסידים בשלומו במטבע לשון של חיבה: "מה שלום אברהם חיים שלנו"{{הערה|בתרגום מאידיש: "וואס מאכט דארטין אונזער אברהם חיים".}}.

בתחילת שנת [[תרמ"ח]] נאסר בעקבות הלשנה של [[מתנגדים]] שדיווחו למושל המחוז שחתם על מסמך מזוייף שנועד לפטור את אחד מצעירי החסידים משירות בצבא. הוא היה עצור שנה בבית האסורים ב[[בוריסוב]] ובסיומה של שנת תרמ"ח נשפט לשנתיים בעבודת פרך בכלא ב[[סמולנסק]] שם נשאר במשך שנתיים נוספות. את תפקידו בהנהגת הקהילה ב[[פעלעשניץ]] החליף החסיד ר' [[ראובן ליברמן]] ה[[שוחט]] החסידי בעיירה.

במשך שלוש השנים בהם היה במאסר ניסו החסידים בהכוונת [[אדמו"ר הרש"ב]] לסייע בשחרורו, ולאחר שהדבר לא עלה בידם עסקו בהקלת תנאי המאסר, ושיחדו את הפקידים והשומרים שיעלימו עין ויאפשרו לו תנאים נוחים יותר.

בשנת [[תרנ"ב]] נודע לו שהממשלה הרוסית מתכננת לאוסרו פעם נוספת, ובעצת ידידים הצליח לברוח מ[[רוסיה]]. לאחר נדודים דרך [[ורשה]] ו[[אמסטרדם]] הגיע ל[[ברלין]] שם עסק כמגיה בבית דפוס במשך שנה. בשנת [[תרנ"ג]] עבר ל[[קניגסברג]] ושלח ידו במסחר, ובשנת [[תרנ"ח]] היגר ל[[ארצות הברית]] באניה והגיע לחופי ארצות הברית בי"ג כסלו תרנ"ח.

לאחר שהתבסס בניו יורק, החל לעסוק במסחר ביהלומים ואבני חן, ואסף סביבו את פליטי אנ"ש ששהו באותו זמן בעיר ועסק יחד עימם בלימוד [[תורת החסידות]] ובארגון התוועדויות.

בשנת [[תרס"ד]] נפטרה אשתו מזיווג ראשון מרת יעטא, ובעצת ידידיו נשא בזיווג שני את מרת לאה.

בשנותיו האחרונות עמד לעזרת אחיו באיסוף כספים לטובת מוסדות ישיבת [[תומכי תמימים]] ברחבי [[רוסיה]], עד שחלה את מחלתו האחרונה שפגעה תחילה בידו השמאלית עד שהתפשטה לכל גופו.

בשעותיו האחרונות ביקש שיביאו לו סידור לומר [[וידוי]]. אחיו הביא לו את [[סידור תורה אור]] ופתח לפניו את סדר אמירת וידוי לשכיב מרע. הרא"ח התנגד לומר וידוי זה באומרו "זהו וידוי של [[מתנגדים]]", ובמקום וידוי אמר את מאמר "פתח אליהו" מהקדמת ה[[זוהר]] שאומרים בכל ערב שבת.

נפטר ב[[כ"ה כסלו]] [[תרע"ד]]. ונטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] "מאונט דזייון" (הר-ציון) ב[[ברוקלין]].