עריכת הדף "אברהם אבינו" (פסקה)

==מעשה אבות סימן לבנים==

אברהם ידע מתוך פנימיות התורה, את כל גופי התורה הנגלית. ולכן יכול היה לקיים כל התורה קודם שניתנה.
וכפי שיהיה לעתיד לבוא, שמפנימיות התורה נוכל לדעת את הלכות התורה למעשה.
ואמנם המצוות שקיים אברהם היו בגדר "אינו מצווה ועושה", שלכן היו בבחינת "ריחות" בלבד, שלא היה בזה המשכת ה[[עצמות]] ל[[עולם הגשמי]], אלא [[הארה]] בלבד, ואף גם זאת, הייתה המשכת ה[[שכינה]] בבחינת [[מקיף]] בלבד, והיינו שקרב את השכינה לעולם - מרקיע שביעי לרקיע ששי (כמבואר במדרש), שגם לאחר קירוב השכינה על ידי אברהם, נשארה השכינה בגדר "רקיע" (מקיף).

אך מכל מקום קיים גם מצוה אחת על-פי הציווי - בבחינת "מצווה ועושה", והיא מצוות מילה, ומאחר שהיא מצוה - בחינת רצון העליון, והוא ורצונו אחד, היה בזה גילוי [[עצמותו]] ית'.

וגילוי זה נמשך לתוך העולם הגשמי, מכיון שענינה של מצות המילה הנעשית בבשר הגשמי - להחדיר קדושה בגשמיות.

אלא שגילוי זה היה רק באברהם - שקיים מצות ה' אבל לא נמשך לעולם כולו, מכיון שהעולם לא היה כשיר עדיין לקבל את גילוי [[עצמותו]] יתברך, עד דורו של [[משה רבינו]] ב[[מתן תורה]].

אך מאחר שקיים אברהם מצוה אחת בדרך "מצווה ועושה", הרי "מעשה אבות סימן (ומתן כח) לבנים", שבכח זה מקיימים בניו את כל המצוות בבחינת "מצווה ועושה" - המשכת [[עצמותו]] יתברך לעולם הגשמי.