עריכת הדף "מרור" (פסקה)

[[קובץ:חזרת.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מרור (חזרת)]]
'''מרור''' הינה מצווה מדרבנן, שציוו לאכול ב[[ליל הסדר]] מרור זכר ל[[מקדש]] בה הייתה מצווה דאורייתא, כמו שכתוב: על מצות ומרורים יאכלוהו.

על פי ה[[הלכה]] צריך שיטעם טעם מרור ואם בלע מרור לא יצא. 

והענין הוא כי אי אפשר לבא לבחינת [[ביטול]] [[רצון]] מכל וכל שהיא בחינת ה[[מצה]], כי אם על ידי בחינת ה[[מרירות]], שיתמרמר בנפשו ויטעום טעם מרירות על עוצם ריחוקו מ[[ה' אחד]]. 

ידוע גם, שאת המרור יש להניחו באמצע הקערה, מכיון שהוא בבחינת [[קו האמצעי]], שהוא בחינת ה[[תפארת|ת"ת]], כידוע, ולכאורה יש לתמוה, שהרי המרור הוא בחינת [[מרירות]] ו[[כעס]] ומריבה כנ"ל, שבא מבחינת קו השמאל שהוא בחינת הגבורות כידוע. 

מבאר [[אדמו"ר הזקן]]: הענין הוא, משום דעל ידי המרירות הזאת מתעורר למעלה בחינת רחמים רבים שהוא בבחינת קו האמצעי, כי ה[[רחמים]] הוא בחינת [[תפארת]] כידוע. וביאור הדברים, הנה ידוע דאין מדת הרחמים מתפשטת רק על דבר שהוא בבחינת שפלות גדולה מאד, או ביסורים גדולים כמו [[עני]] ודל, או מדוכה וחולה וכיוצא, אבל על מי שהוא בהגבהה במדריגה עליונה כמו ב[[עושר]] ובגדולה וכיוצא, לא תתפשט עליו מדת הרחמים כלל, נמצא שלעולם אין מציאות להתפעלות מדת הרחמים כי אם כאשר עבר תחלה מדת הדין והעונש - כמו על [[עני]] וחולה וכיוצא בהם, שעבר עליהם מדת הדין להשפילם בעוני ויסורים וכיוצא בזה, אזי על ידי מדת הרחמים יושפע עליהם חסד להקימם ולהעלותם כו', ואם כן הרי יש ברחמים הרכבה משני מדות חסדים וגבורות, והיינו הטעם שמדת הרחמים הוא בבחינת הקו האמצעי הכולל ל[[חסד]] ו[[גבורה]] כו'.

על פי זה מובן ההסבר גם בענין המרור שהוא באמצע הקערה, שעל ידי טעם מרירות שיתמרמר בנפשו על עוצם הריחוק כנ"ל הנה בזה מעורר לבחינת רחמים רבים למעלה שכולל לחסד וגבורה, ויומשך מזה בחינת מצה הנ"ל לאכפיא לדינין ששרשם ב[[חמץ]] שהוא מקור כל רע כנ"ל.