עריכת הדף "חיים אורי עטנר"

{{בעריכה}}
הרב '''חיים אורי עטנר''' היה חסיד בעלז גאון ופיקח, שימש ברבנות במספר מקומות בעולם.

==ביוגפריה==
הרב עטנר נולד ב[[ט"ו באלול]] שנת [[תרס"ו]] בעיר [[ליז'נסק]] שב[[פולין]] לרבי שלום הלוי עטנר, שהיה תלמיד חכם גדול ו[[שוחט ובודק]] בעיר אוסטרובצא ו מצאצאי הט"ז ו[[רש"י]]. בצעירותו למד ר' חיים אצל ר' שמואל שיינפלד, אב"ד נייביץ בגליציה ואף קיבל ממנו [[הסכמה לרבנות]] והסכמה לחידושי התורה שלו. בשנת [[תרפ"ו]] הוסמך גם על ידי הגאון מאוסטובצא שכתב עליו {{ציטוטון|מצאתיו קנקן חדש מלא ישן, בקי בשיטות ה[[ש"ס]] ופוסקים ומפלפל בשכל הישר וסברה
ישרה . . שואל כענין ומשיב כהלכה . . ומתנהג בדרך התורה והחסידות מנעוריו . . וראוי הוא להיות מורה הוראה בישראל}}.  

נשא לאשה את בתו של רבי יעקב מרדכי גוטבירטה, אב"ד קלביסוב. ב[[חודש תמוז]] שנת [[תרצ"ח]] עבר לגור ב[[לונדון]] ושימש שם כרב. ב[[חודש כסלו]] שנת [[תש"ט]] עבר ל[[ארצות הברית]] ושם התמנה לראש ישיבת "חפץ חיים" ב[[ניו יורק]]. בשנת [[תשי"ג]] נתמנה לרב עדת החרדים בעיר לוס אנג'לס ובתפקיד זה שימש עשרים וחמש שנה. ב[[חודש אדר]] שנת [[תשל"ח]] עלה ל[[ארץ ישראל]] והתגורר ב[[נתניה]]. בשנת [[תש"מ]] סיים החלק הראשון של ספרו על הש"ס, אך בשל מצבו הבריאותי, נצבר ממנו להדפיסו. הספר הודפס כעבור שנתיים, על ידי משפחתו וקרואו בשם "אורים" לכזר שמו "אורי".

הרב עטנר שהיה מחשובי הרבנים של [[חסידות בעלז]], הכיר שניים מאדמו"ריה; רבי יששכר דב ורבי אהרן.

==הקשר לחב"ד==
כשהרב עטנר היה בלוס אנג'לס נסע פעם עם הרב יששכר דוב וויס, נשיא הקהילה בלוס אנג'לס, לניו יורק אל [[הרבי]]. במהלך שהותו שם הם השתתפו ב[[התוועדות]] של הרבי וגם נכנסו ל[[יחידות]]. פגישתו עם הרבי הותירה בו רושם חזק ומאז החל להעריץ את הרבי והיה כמעט לחסידו. באחד הפגישות שלו עם הרבי הצטרפה רעייתו ועלה הנושא של שידוך עבור בנם. הרבי אמר להם כי השידוך שלו נמצא בארץ ישראל ועליו לנסוע לשם. הזוג עטנר לא הצליחו לשכנע את בנם לטוב לארץ והרבי אמר להם ש"לא תהיה ברירה וארץ ישראל תצטרך לבוא אליו". ואכן כעבור זמן מועט הכירה הרבנית עטנר בחורה בחנות בלוס אנג'לס שהגיע לביקור קצר מתל אביב והיא מצאה חן בעיניה. כעבור מספר שבועות כבר היה הזוג נשוי ועד היום, למעלה משלושים שנה (נכון לשנת [[תש"ע]]), הם חיים באושר ובעושר.

בהקדמת הרב עטנר לספרו "אורים" הוא כותב על ביקורו הראשון אצל הרבי, בשנת [[תשכ"ג]] ושהרבי עודדו להדפיס את חידושי התורה שלו. לתומו הוא חשב שהרבי אומר זאת מפאת הנימוס אך לא מתכוון לכך ברצינות. כעבור בשנה בערך, הגיע לביקור נוסף בסופו שאל אותו על הרבי האם התחיל לערוך את חידושי התורה שלו? הוא ענה לרבי שהוא טרוד וכו'. ענה לו הרבי "אם עושים מה שצריך לעשות, הקב"ה עוזר". מסיים הרב עטנר "אז נוכחתי בטעותי כאשר חשבתי בפעם הראשונה כי הרבי דיבר רק מהשפה ולחוץ".

הרב עטנר ממשיך בהקדמתו לתאר את מלאכת העריכה ועד כמה היא הייתה קשה. חלק מחידשיו כלל לא היו כתובים וגם אותם הכתובים לא היו מסודרים והיה צורך לרענן את הזכרון ולהתחיל לעבוד על הכל מהתחלה. באמצע העבודה הוא חלה בריאות, בלב ובקיבה ונאלץ לעבור טיפולים רפואיים מסובכים שעיכבו את עבודתו. לאחר שהחלים נאלץ לטפל בעניינים שהוזנחו בימי מחלתו. בביקורו אצל הרבי נשאל שוב על הדפסת חידושיו וכשענה שטרם עשה זאת רמז לו הרבי על הנאמר על מי שלא מדפיס חידושיו שהוא דומה לנביא ש"כובש נבואתו" ודינו ידוע. באותו רגע החליט להדפיס את חידושיו ויהי מה. הוא החל לכתוב בכל רגע פנוי וכשהיו לו שלושים דפים ערוכים, שלחם לרבי שיחווה דעתו. ביחידות הבאה אמר לו שוב הרבי "הלא כבר אמרתי לכם להביאם לדפוס"!

בשנת [[תשל"ח]] חלה שוב הרב עטנר והיה נתון בסכנת חיים. לאחר שחזר לאיתנו וראה שעוד עבודה רבה לפניו, החליט להוציא לפחות את מה שכבר היה ערוך והוא מסיים את הקדמתו "תקוותי שהשי"ת יהיה בעזרי להוציא לאור גם את שאר החידושי תורה על ג' הבבות, מסכתות שבועות וחולין וכן על חושן משפט".

[[קטגוריה:רבנים]]