עריכת הדף "ענווה"

'''ענווה''' היא מידה טובה, שבה נשתבח [[משה רבינו]] עליו השלום, והאיש משה עניו מאו דמכל האיש אשר על פני האדמה.

ההולכים בדרך ה[[חסידות]] היו ידועים במיוחד במידה טובה זו. רבי [[אלימלך מליז'נסק]] למשל, מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] ידוע היה [[ענווה|בעוונתנותו]]. כאשר נשאל [[אדמו"ר הזקן]], על ידי [[רב]] [[מתנגד]] אחד להגיד לו את מהותו של מחבר הספר נועם אלימלך, שמונח תחת הספסל שלו - של המתנגד, אמר לו אדמו"ר הזקן: גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה.<REF>[[בית רבי]], סג, א.</REF>

גם ממעלות ה[[משיח]] הוא שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד [[תורה]] עם ה[[אבות]] ומשה רבינו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה וה[[ביטול]] ללמוד גם עם אנשים פשוטים.{{הערת שוליים|1=[[היום יום]], א' מנחם אב.}}
===עובד - עניו===
על עובד להיות [[עניו]], ולא [[שפל]], בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר ב[[עבודת ה']], על ידי [[יגיעה]]. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה ב[[עבודה]], מתוך [[יגיעה]]{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי דיבורים]], חלק ג', עמ' 607 - 610.}}.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]