עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק מ"ה"

{{תניא}}

==מבוא לפרק==

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=מ"ה|טקסט הפרק=
עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצוות לשמן, על ידי מידתו של יעקב אבינו עליו השלום, שהיא מידת הרחמים, לעורר במחשבתו תחילה רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ אלהות המחיה נפשו, אשר ירד ממקורו חיי החיים אין סוף ברוך הוא, הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, ונתלבש במשכא דחויא הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק. כי העולם הזה הוא תכלית הקליפות הגסות כו'. ובפרט כשיזכור על כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו מיום היותו אשר לא טובים המה, ומלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא. כי יעקב חבל נחלתו, וכמשל המושך בחבל וכו', והוא סוד גלות השכינה. ועל זה נאמר: "וישוב אל ה' וירחמהו", לעורר רחמים רבים על שם ה' השוכן אתנו, כדכתיב: "השוכן אתם בתוך טומאתם". 

וזהו שאמר הכתוב: "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך". כי רחל היא כנסת ישראל, מקור כל הנשמות. ויעקב במידתו העליונה, שהיא מידת הרחמים שבאצילות, הוא המעורר רחמים רבים עליה. "וישא את קולו" למעלה, למקור הרחמים העליונים, הנקרא "אב הרחמים" ומקורם. "ויבך", לעורר ולהמשיך משם רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנסת ישראל, להעלותן מגלותן ולייחדן ביחוד העליון אור אין סוף ברוך הוא, בבחינת נשיקין, שהיא אתדבקות רוחא ברוחא, כמו שכתוב: "ישקני מנשיקות פיהו", דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה. וכן מחשבה במחשבה, ומעשה במעשה, שהוא מעשה המצוות. ובפרט מעשה הצדקה וחסד, דחסד דרועא ימינא, הוא בחינת חיבוק ממש, כמו שכתוב "וימינו תחבקני". ועסק התורה בדיבור ומחשבת העיון הן בחינת נשיקין ממש. 

והנה על ידי זה יכול לבוא לבחינת אהבה רבה בהתגלות לבו, כדכתיב "ליעקב אשר פדה את אברהם", כמו שנתבאר במקום אחר.
}}

==סיכום הפרק==

==צילום הפרק==

==מושגים יסודיים בפרק==

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק מ"ד|פרק מ"ד]]|הבא=[[תניא - פרק מ"ו|פרק מ"ו]]}}

[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]