עריכת הדף "בן ציון מיכאלשוילי"

הרב חכם בן ציון מיכאלשוילי ע"ה נולד בקולאשי בי"ב שבט תרח"צ להוריו הצדיקים הרב חכם שבתי והרבנית ציפורה ע"ה. 

נולד בעיירה קולאשי, גרוזיה, לאביו חכם שבתי מיכאלשוילי ולאימו ציפורה. את חינוכו החסידי ספג בבית אביו ובבית סבו חכם אברהם מיכאלשוילי.
בהגיעו לגיל חתונה, נשא את רעייתו תמר שתחי' ממשפחת מיכאלשווילי.

בקיץ של שנת תשכ"ז, מייד לאחר סיום מלחמת ששת הימים עלה לארץ יחד עם שני אחיו חכם יעקב מיכאלשוילי וחכם משה מיכאלשוילי. והתיישב בכפר חב"ד. 

לקראת תשרי תשכ"ח הגיע לחצרות קדשנו על פי הזמנה מיוחדת שקיבל מהרבי מלך המשיח שליט"א, ובמהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים.

במהלך חודש תשרי הזה זכו האחים מיכאלשוילי ליחס מיוחד מהרבי. בכל התוועדות הרבי ווידא שהם נמצאים, באחת ההתוועדויות אף הזמין אותם לשבת מאחורי מקום מושבו. בהתוועדות בראש השנה כשהסתובב הרבי לומר 'לחיים' ליושבים, הביט הרבי בפנים בוהקות בר' שמואל לוויטין ואמר לו "נו, באו מגרוזיה?" ור' שמואל היה בהתרגשות עצומה.
לאחר מכן התברר פשר ההתרגשות של ר' שמואל. הוא סיפר ששנה קודם לכן, בהתוועדות ליל שמחת תורה תשכ"ז לפני ההקפות, פנה אליו הרבי ואמר לו : "בשנה הבאה, בעזרת ה', יהיו כאן מיהודי גרוזיה" הרב לוויטין האמין באמת ובתמים בדברי הרבי וכל אותה שנה היה צופה וממתין מתי יבא הרגע. מי יהיו היהודים שעליהם כיוון הרבי. והנה כעת הגיע הרגע שכה ציפה לו.
במהלך החודש זכה הרב בן ציון להיכנס ליחידות אצל הרבי. ביחידות, זכה להתעניינות וברכות מהרבי, במהלך היחידות ביקש מהרבי ברכה להצלחה בעבודת התפילה, והרבי ברך אותו על כך. עוד שאל את הרבי האם לשנות את המנהגים שנוהג למנהגי חב"ד, והרבי הורה לו לא לשנות את המנהגים, להמשיך את הפעילות שפעל בדרך אבותיו שבגרוזיה.

כל שלשת האחים לבית מיכאלשוילי, ר' יעקב, ר' משה, ור' בן ציון, היו ידועים כפעילים נמרצים אשר אינם חוששים משום דבר, ופעלו במסירות נפש כפשוטו תחת הממשל הקומינסטי בהפצת יהדות וחסידות, כחסידי חב"ד לכל דבר הסתובבו ופתחו שיעורי תורה, לימוד ילדים, שימשו כחזנים, מוהלים, וכו', הקג"ב פרסם את שמותם כאנשים מסוכנים "המכניסים רעל לראשי ילדינו"

בשנת תש"מ נסע הרב בן ציון עם זוגתו הרבנית תמר לרבי. הרבנית תמר לקחה איתה תמונה של ההורים שלה, שלה ושל בעלה הרב בן ציון יחד עם ילדיהם וכתבה מאחורי התמונה את השם ושם האמא של המצולמים במטרה לתת לרבי. כשהגיע היום של היחידות, מהצהריים ישבו להגיד תהילים ב770, רק בשעה אחת בלילה הרבי יצא מהחדר והלך להתפלל מעריב בזאל הקטן. כשהרבי חזר מהתפילה, הם היו הראשונים בתור להיכנס ליחידות. כשנכנסו לחדר, הרב בן ציון הוציא את הפתק שהכין, גם הרבנית תמר הוציאה את הפתק שלה, וחיש מהר הוציאה מהכיס השני גם את התמונה שהכינה. הרבי הסתכל על התמונה ופניו נהרו משמחה, הרבי הרים את ראשו הקדוש ופנה אליה באמרו "תודה רבה בעד התמונה", ובירך "תזכו לחתן בנים ובנות נכדים ונכדות" והמשיך לברך עוד ברכות..

בשנת תשמ"ה כתב הרב בן ציון ע"ה לרבי שליט"א מלך המשיח לגבי פתיחת כולל לאברכים לבני קהילה של גרוזיה, וזכה על כך ברכות מיוחדת  מענות חיובים לזה,  
רבים במעגלים סביבו אמרו לו לרב בן ציון "מה לך ולזה", "איך תצליח", "אתה יודע כמה כסף צריך כדי להחזיק כולל", "מי שירצה ללמוד שילמד, למה לך הכאב ראש הזה", וכן על זה הדרך היו התגובות הראשונות. לא התלהבו מהרעיון. חלקם אף ניסו בהתחלה להניאו מללכת על הרפתקה שכזאת.
הרב בן ציון לא נרתע, ומכוח ברכת הרבי, אזר עז בנפשו, והחליט שהכולל יקום ויהי מה! זהו רצונו של הרבי. וזה חלק מהמשימה שציווהו רבו והנחילוהו אבותיו, ושום קושי לא יעצור בעדו. באמת בהתחלה הרבה קשיים היו מנת חלקו של הרב בן ציון, אבל יחד עם אחיו חכם משה ע"ה והרב חכם רפאל ע"ה זכו להעמיד ולבסס את הכולל, על מנת שהאברכים הצעירים יוכלו ללמוד בו ולקבל סמיכה לרבנות.

לאחר ר"ח כסלו תשל"ח, כאשר הבריא הרבי מאירוע הלבבי שהיה בשמחת תורה תשל"ח, רחש ליבו של אחיו הרב חכם יעקב לתרום ספר תורה לכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח והרבנית נ"ע, ואכן החל בעצמו בכתיבתה, לקראת י' שבט תשמ"ח סיים את הספר, וטס עם חלק ממשפחתו והספר תורה, לרבי, בהגיעו הכניס פתק לרבי בה מבקש שהרבי בעצמו יסיים את האותיות האחרונות, אך הרבי ענה שגם בספר תורה של משיח הוא לא נהג כך. גם ר' בן ציון זכה להיות נוכח באותו מעמד מיוחד של הסיום ספר תורה. 

ר' בן ציון היה לו דמות מיוחדת בתור חסיד ומקושר ומסור בלב ונפש לרבי. היה לו אמונה שלימה גם לאחר ג' תמוז ש"דבריך אמת מלכנו וקים לעד" ואף היה חי עם הנבואה של הרבי שהנה זה משיח בא! 

לאחר שסבל ביסורים לכמה שנים הלך לעולמו ביום כ"ף אדר תש"פ, בגיל 82.