עריכת הדף "אחרון של פסח"

{{פסח}}
[[אדמו"ר הריי"צ]] אמר<REF>שיחת יום אחש"פ תש"ד בתחלתה (סה"ש תש"ד ע' 109).</REF>, שהענין שאחרון של פסח הוא גילוי המשיח, נתגלה ע"י הבעש"ט.

ופירש, שאין הכוונה שענין זה לא הי' מקודם לכן, כי אם, שהבעש"ט גילה את הדבר. וע"ד שקודם הבעש"ט הי' סדר העבודה של צדיקים נסתרים, ואח"כ נעשה הדבר בגלוי. וביאר אז, שגם אצל צדיקים נסתרים גופא הי' חילוק בין קודם הבעש"ט ולאח"ז.

הרבי[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/7/9/83&search=%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%94 תורת מנחם תש"כ עמ' 39] הוסיף, כי לכאורה אינו מובן:

גם ע"פ נגלה – הרי חודש ניסן בכלל הוא זמן של גאולה, כמארז"ל<REF>ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.</REF> "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", ובפרט באחרון של פסח שבו מפטירין "ויצא חוטר מגזע ישי וגו'"<REF>ישעי' יא, א.</REF>, וא"כ, מה חידש הבעש"ט בענין זה?

והביאור בזה:

הפירוש הפשוט הוא שהזמן דחודש ניסן בכלל ואחרון של פסח בפרט הוא זמן מסוגל לביאת המשיח. ובגלל זה מפטירין באחרון של פסח "ויצא חוטר גו'", כי, אמירת פסוקי התורה בענין הגאולה, היינו, שמביאים ראי' מן התורה על ביאת המשיח, היא אחת הסגולות להביא את הגאולה בפועל. והיינו, שהזמן דאחרון של פסח הוא זמן של אפשרות וסגולה להגאולה.

ועפ"ז נמצא, שבשנים שלפנ"ז, בשנה שעברה, לפני שנתיים וכו', שבהם ניסו להביא את הגאולה, ולפועל, מצד סיבות שונות, לא עלה הדבר ("עס האָט ניט געלונגען") – אזי נשארה האפשרות בלבד, ולא נמשך הדבר בפועל.

ועל זה חידש וגילה הבעש"ט, שבאחרון של פסח ישנו גילוי המשיח בפועל, והיינו, שבכל אחרון של פסח, מצאת הכוכבים, משקידש החג, ישנה המשכת הארת המשיח בפועל, ואמירת ההפטרה מענין זה היא כלי לקבל הארת המשיח בפנימיות.

וכיון שכן, הרי, אפילו בשנים שלפנ"ז, ומכ"ש בשנה זו, אכן יש באחרון של פסח הארת המשיח בפועל, אלא, שיש מי שמנצל אותה במילואה, יש מי שמנצל אותה בחלקה, ויש מי שמצד כמה סיבות אינו מנצל אותה כלל, ואעפ"כ, גם אצלו פועלת הארת המשיח.

וטעם הדבר – כי, במשיח נאמר ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"<REF>רמב"ם הל' מלכים ספי"א. וראה גם שיחת אחש"פ תשט"ז סי"ט (תו"מ חט"ז ע' 239). תשי"ז סנ"ב (תו"מ חי"ט ע' 324). תשח"י סל"ד (תו"מ חכ"ב ריש ע' 269).</REF>, והיינו, שגם מי שבגלוי אינו רוצה, יכוף אותו משיח. וכשם שהדברים אמורים בענין ביאת המשיח בגשמיות, כן הוא גם בענין הארת המשיח באחרון של פסח, שפועלת בכל אחד מישראל – גם מי שצריך לכוף אותו – לחזק בדק התורה ומצוותי'.

וע"פ המבואר באגה"ק<REF>סי"ד.</REF> לענין ראש השנה, שבכל שנה ושנה נמשך אור חדש כו', וכן הוא לענין כל המועדים – הרי מובן, שגם בגילוי הארת המשיח באחרון של פסח, ניתוסף בכל שנה גילוי נעלה יותר בהארת המשיח.

וכאמור, ענין זה הי' גם בדורות שלפנ"ז, אלא הבעש"ט גילה את הדבר. והרי משמעות הדברים שנשיא ישראל "מגלה" דבר, היא, שממשיך ומגלה זאת בכל הנשמות הפרטיות שנמשכות ממנו, שיאיר בהם האור בפנימיות.

== הארת המשיח בפועל ==

חידושו של הבעש"ט שבכל אחרון של פסח ישנה (לא רק האפשרות לגילוי המשיח, אלא גם) הארת המשיח בפועל, הוא, לא רק לגבי ההארה הפרטית דמשיח שמאירה באחרון של פסח, אלא גם בנוגע לכללות הענין דביאת המשיח.

וביאור הדברים:

ידוע הטעם לכך שמצינו בכמה נבואות שהקב"ה צוה לנביא לעשות איזו פעולה בגשמיות מעין הנבואה, בכדי לקשר את הנבואה עם גשמיות העולם<REF>ראה דרשות הר"ן דרוש ב. רמב"ן לך לך יב, ו. לבוש על הרקאנטי לך לך שם.</REF>, שכן, כאשר הנבואה נשארת בדיבור, ואינה מתקשרת עם מעשה, יכול להיות שמסיבות שונות ישאר הדבר בעולם הדיבור, ואף פעם לא יומשך בעולם המעשה. – מצד עשיית התשובה, או להיפך, "שמא יגרום החטא"<REF>ראה ברכות ד, א, ובחדא"ג מהרש"א שם.</REF> או מצד ענינים אחרים, יכול להיות שהנבואה תומשך רק ברוחניות, ולא תומשך בגשמיות.

וע"ד המבואר</REF>ראה לקו"ת ס"פ קרח (נה, ג ואילך). תו"מ סה"מ סיון ע' שפד ואילך. וש"נ.</REF> בענין התפלה בכל יום, שאע"פ שכל הענינים נמשכו כבר בר"ה, מכל מקום, יכול להיות שההמשכה שבר"ה תשאר ברוחניות, ובכדי שתומשך בגשמיות הנה על זה צריכה להיות התפלה בכל יום. וכן הוא בענין הנבואה, שמצד כמה סיבות יכולה הנבואה להשאר בעולם הדיבור.

אמנם, כאשר הנביא עושה איזו פעולה במעשה בגשמיות – הנה פרט זה גורר עמו את כלל הנבואה, שהנבואה בכללותה תומשך במעשה.

ועך דרך זה בנידון זה, על ידי זה שבכל אחרון של פסח מאירה הארת המשיח בפועל – הנה הארה פרטית זו גוררת עמה את הכלל כולו, ומקרבת את כללות הענין דביאת המשיח.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פסח]]