עריכת הדף "יצחק אייזיק אפשטיין"

{{לעריכה}}
החסיד ר' '''יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל''', היה [[משכיל]] עצום בחסידות, ומגדולי החסידים של [[רבותינו נשיאינו]]; [[אדמו"ר הזקן]], [[אדמו"ר האמצעי]] ו[[אדמו"ר הצמח צדק]]. אחת ההוראות שקיבל מאדמו"ר הזקן הייתה שלא לקבל עליו את עול נשיאות חסידות [[ליובאוויטש]].

לאחר [[הסתלקות|הסתלקותו]] של אדמו"ר האמצעי, רצו החסידים שרבי אייזיק ימלא את מקומו וישב על כס הנשיאות. לאחר מאמצים ונסיונות שכנוע, נאות רבי אייזיק לקבל על עצמו את התפקיד. בבואו לעלות על העגלה ל[[ליובאוויטש]], נזכר ר' אייזיק בדבריו של [[אדמו"ר הזקן]] אליו, והוריד את רגלו ממדריגת העגלה.

ר' אייזיק סיפר כי באותו רגע בו הניח את רגלו על מדריגת העגלה, נפתחו בפניו שערי רקיע.

ר' אייזיק אמר פעם; [[אדמו"ר הזקן]] לא זזה רוח הקודש מארבע אמותיו, [[אדמו"ר האמצעי]] בכל זמן שרצה היה לו רוח הקודש ו[[אדמו"ר הצמח צדק]] כשרוצים מלמעלה יש לו רוח הקודש, כששמע זאת ר' [[הלל מפאריטש]], שאלו הלה, האם אפשר להגיד זאת, ענה ר' אייזיק אמנם אין לי רוח הקודש אך יש לי השגה ברוח הקודש.

חסידים מספרים כי בפעם האחרונה שהיה רבי אייזיק ב[[ליובאוויטש]] אצל [[אדמו"ר הצמח צדק]], כשעמד לחזור לביתו, יצא [[אדמו"ר הצמח צדק]] ללוותו. בתחילה נפרדו בברכות של נחת מבנים ובני בנים כמנהג העולם. אחר כך הניח [[אדמו"ר הצמח צדק]] את ראשו על כתפו של רבי אייזיק, ורבי אייזיק הניח את ראשו על כתפו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], וכך עמדו חצי שעה. אחר כך אמר רבי אייזיק: היו בריאים, כי כנראה שלא נתראה עוד, אלא כשיבוא [[משיח]].

אדמו"ר הצמח צדק הרים את ידיו הקדושים למעלה באמרו: סע לשלום, סעו לשלום. כעבור זמן קצר, ב[[כ"ו אייר תרי"ז]], נפטר רבי אייזיק.


== מהותו ==

הוא היה אומר מאמרי חסידות.

רבי יצחק אייזיק הקפיד על בגדיו, היה שומר מאד על נקיונו, לפעמים היה לובש בגדי לבן גם בחול ולאו דוקא בשבת.

הוא היה איש נחמד ואהוב לבריות, דיבר בנחת עם הגדול ביותר כמו עם הקטן ביותר.
לרבי יצחק אייזיק מהומיל היה קירוב הדעת מרבנו הזקן, שאמר לו: עליך להאריך ימים, כי מוטל עליך הרבה לבצע. אריכות ימים משמעה שהימים לא יבוזבזו על דברים טפלים ודברים מכאיבים.

החסיד רבי יצחק אייזיק היה בעל לב טוב והיתה לו התפשטות הלב ־ היו אומרים שה״דוב״ים מקרמנצ׳וג היו אפס קצהו של רבי יצחק אייזיק ־ אך הוא לא היה יכול לסבול אנשים פשוטים. 

פעם אחת בשעת שיחתו עם מישהו, ניגש אליו בעל העגלה שהיה מוליך חסידים אל רבנו הזקן ואמר לו משהו, התרעם עליו רבי יצחק אייזיק וקרא לו ״בעדיוק״. מסרו את הדברים ל[[רבנו הזקן]], והוא קרא אליו את רבי יצחק אייזיק ואמר לו: בסוד הנשמות אתה עם הארץ גמור, הוא למעלה ממך בכוחות הגלויים, ומה גם בכוחות הנעלמים, כשהוא אומר ״שמע ישראל״ שותקים המלאכים, כשרוצים לדעת היכן להחביא דבר צריכים ללמוד מגנב, גנב
מחביא לא במקום גלוי, גם לא תחת מנעולים, אלא בתל ולאחר זמן זה מזריע.

החסיד רבי יצחק אייזיק אמר לאחר מכן שהענין של לבטל את הזולת נלקח ממנו מיד, אך כדי לעבד את הדבר לקח לו יגיעה של ששים שנה.

== מאמרותיו ==

פעם היה בשדות וראה איכר עומד בין שתי עגלות ־ הוא עשה מחיצה מהעגלות - ומתפלל מנחה.
אמר רבי יצחק אייזיק על כך: הלואי שארגיש בתפילה מה שהנשמה שלו מרגישה, למרות שהוא עצמו
אינו יודע מכך.


== מקורות ==

[[אוצר סיפורי חב"ד]] חלק ז' עמ' 42-47.

== לקריאה נוספת ==

[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/shut/mi/maftechot/2/2/1&search=%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95\%22%D7%A8 גדולי התורה שבדור]

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]