עריכת הדף "כמראה הבזק"

בזק הוא המפוח{{הערה|מאמרים תקס"ב עמ' שנ"ז.}}, המפיח רוח בגחלים שבכור (כלי זיקוק הזהב) ומבעיר אותן{{הערה|לפסוק "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א' י"ד) יש פירושים נוספים, אך זהו הפירוש המובא בחסידות.}}, הלהב המיוחד היוצא מן הכור הובא כבר בימי קדם{{הערה|החל מספר יצירה, המיוחס לאברהם אבינו ע"ה.}} כמשל לתנועת ה[[רצוא ושוב]] שהיא כללות המשכת החיות ב[[עולמות]], כללות המשכת החיות ב[[גוף]], וכללות [[עבודת ה']].

==כלי זיקוק הזהב==
הכלי הקדום{{הערה|כלי זה היה בכוחו '''רק להפריד''' את הזהב מהעפרות בהן הוא מעורב אך '''לא לנקות''' אותו עצמו ולשפר את איכותו. כיום מזקקים זהב באמצעים כימיים, המגיעים לנקיון מושלם.}} לזיקוק הזהב  נקרא '''כור''', כפי שנאמר "מצרף לכסף וכור לזהב"{{הערה|משלי כ"ז א'.}}. מפירוש רש" {{הערה|חגיגה י"ג ב'}} נראה, שהכור היה עשוי צלחת חרס ועליה מכסה חרס מחורר. האבן שהוצאה ממכרה הזהב רוסקה, ניתנה בצלחת, כוסתה בגחלים - והכל כוסה במכסה המנוקב. כדי להפיק חום רב ככל האפשר הופחה בגחלים רוח בעזרת מפוח הנקרא "בזק". בסיום שריפת החומרים האורגניים נשטפה האבקה שנשארה במים: הזהב (שמשקלו הסגולי רב) נשאר בצלחת, והשאר נשטף.

הלהבות היוצאות מהכור היו צבעוניות (בהתאם לחומרים שנשרפו בו), ומתוארות ע"י רבינו חננאל{{הערה|על הגמרא בחגיגה שם.}} "כלפידים כברקים ירוצצו כענין האש בעת השלהבת בכבשן נראת כיוצא וחוזרת בפי הכבשן", וברש"י "כגוון אש היוצא מבין החרסין שמזקקין זהב בכור בתוכן והאש שיוצאת משם צבועה בגוונים", ובעירובין{{הערה|קד.}} "ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם"

==עניינו בחסידות==
'''במלאכים''' "מראה הבזק" הוא משל לתנועתם המתמדת ב[[רצוא ושוב]] של ה[[מלאכים]] העליונים{{הערה|ראה הערה 1.}} (שרפים שבבריאה וחיות הקודש שביצירה): משתוקקים בתשוקה עצומה לצאת מנרתקם ולדבוק באלוקות, אך מיד כשמרגישים את את האור האלוקי העצום נרתעים לאחוריהם וחוזרים למקומם.

'''בעולמות''' על דרך זו (של רצוא ושוב) היא גם יציאת הספירות מגניזתן במאציל, וה"בזק" המפיח בהן לצאת מקשירתן וגניזתן אל העולמות הוא לימוד ההלכות בקול ודיבור (וראה במקומות שנסמנו בערך [[נשימה]]).

'''בעבודה''' בסיום התניא (פרק נ') מסכם אדמו"ר הזקן את האופן הכללי של עבודת ה', שאצל כל אחד ואחת מוכרחות להיות שתי התנועות ד"רצוא ושוב". מצד אחד (כדי להכניס חיות בעבודה) מוכרח מפעם לפעם להיות בתנועה של כלות הנפש, אך מצד שני בעודו ב"תנועה" זו צריך הוא להרגיש את הרצון האלוקי שלא זו תכלית הכוונה (יציאה והסתלקות מהעולם) אלא דוקא המשכת אלוקות בתוך העולם.

את אהבת כלות הנפש מתאר שם אדמו"ר הזקן במילים "ועבודת הלוים היתה להרים קול רינה ותודה בשירה וזמרה בניגון ונעימה בבחינת רצוא ושוב שהיא בחינת אהבה עזה זו כשלהבת היוצא מן הבזק", ומוסיף, שאי אפשר לתאר אהבה נפלאה זו בכתב: "ואי אפשר לבאר ענין זה היטב במכתב, רק כל איש נלבב ונבון המשכיל על דבר ומעמיק לקשר דעתו ותבונתו בה' ימצא טוב ואור הגנוז בנפשו המשכלת כל חד לפום שיעורא דיליה.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]