עריכת הדף "יגיעה"

'''יגיעה''' (באידיש: '''הארעווען''') היא דרך מוכרחת ב[[עבודת השם]], כשהאדם נדרש לא רק לעשות את המוטל עליו, אלא שזה יבוא על ידי יגיעה דווקא, להתאמץ יותר מרגילותו הטבעית, ולהתמיד ביגיעה דווקא.

בחסידות חב"ד מתקשרת היגיעה עם העיקרון של חשיבות ה'עבודה בכח עצמו', ושלילת עבודת השם הנסמכת על אתערותא דלעילא והכשרונות הטבעיים עמם האדם נולד{{הערה|המכונים בחסידות בשם 'נהמא דכיסופא', לחם בושה, כמו אדם עני שמקבל לחם ללא שמתייגע, שזהו לחם בושה שאין מה להתגאות בו.}}.

==במקורות חז"ל==
{{ציטוט צף|אין על מי להתפנק. צריכים להתייגע|[[תבנית:היום יום/כ' אייר|לוח היום יום כ' אייר]]}}

חז"ל קבעו בגמרא, שבכל מה שנוגע לעבודת השם {{ציטוטון|אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן'. 'לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן'. 'יגעתי ומצאתי - תאמן'}}{{הערה|מגילה ו, ב.}}. זאת בשונה ממה שקשור לעניני מסחר ומשא ומתן - שההצלחה תלויה בסייעתא דשמיא וכמה שאדם יתאמץ - זה לא בהכרח ישפיע על הצלחתו{{הערה|כך גם בנוגע ל'''זכירת''' הלימוד הדבר תלוי בסייעתא דשמיא.}}{{הערה|1=ואדרבה, בעניני העולם היגיעה רק מקלקלת יותר, כפי ביאור אדמו"ר הצמח צדק על אדם שלובש לבושים ארוכים יותר מכפי צרכו. סהמ"צ מצות תגלחת מצורע פ"ג (דרמ"צ קז, ב). וראה לקו"ת תצא לז, רע"ג. וראה גם אגרות קודש חלק י"ד סוף עמוד שה ואילך). [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/18/13/146.htm שיחת שבת פרשת בראשית תשי"ז].}}.

כך גם מסבירים מפרשי המשנה את דברי חז"ל בפרקי אבות "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא"{{הערה|פרק ה, משנה כג.}}, שמה שנחקק באדם מהלימוד זה דווקא מה שטרח ועמל על לימודו מתוך יגיעה, אבל מה שקורא ולומד מתוך תענוג ומנוחה אין בזה לא קיום ולא תועלת{{הערה|פירוש המשניות לרמב"ם. בדומה לכך פירש המהרש"א.}}.

היגיעה עליה מדברים חז"ל לא חייבת להתבטא במאמץ שכלי, אלא כל מאמץ ויגיעה לצורך הלימוד{{הערה|מנחות ז, א. ברש"י: "משום יגעתי ומצאתי".}}.

===ברכת התורה===
לפי חלק מהדעות, הנוסח בברכת התורה הוא ''''לעסוק''' בדברי תורה', ועל כך מבואר שהכוונה היא דווקא לעמל והטורח והיגיעה בתורה{{הערה|ב"ח וט"ז אורח חיים סימן מז. ואדמו"ר הריי"צ מבאר שהוא בדוגמת העוסק במסחר גשמי שלא מסתפק ברווח שמגיע לו בדרך ממילא, אלא טורח ומתייגע בזה ואכפת לו להרוויח כמה שיותר, ואף אם יגדיל את הרווחים, לא יסתפק בכך ויתייגע עוד יותר להרוויח סכום גדול יותר (אמר ריב"ל ... כל העוסק בתורה" תרפ"ח לקראת סופו).}}.

==בתורת החסידות==
{{ציטוט צף|צריכה להיות עבודה בכח עצמו. גבוה יותר כשלוקחים את היד ומנהיגים. יקר יותר כשזה בכח עצמו|[[תבנית:היום יום/כ"ט מנחם אב|לוח היום יום כ"ט מנחם אב]]}}
===עבודת הבינוני===
על פי ביאור אדמו"ר הזקן בתניא, הכינוי בפסוק לבינוני הוא 'עובד אלוקים'{{הערה|מלאכי ג, יח.}}, כשהניגוד אליו הוא 'לא עבדו'{{הערה|הגמרא במסכת חגיגה (ט, ב) מתרצת על כפל הלשון בפסוק "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו", שאין זה כפל לשון, אלא מושגים שונים, ש'צדיק' כוונתו למי שאין רע בקרבו, וממוצא הדבר מבאר אדמו"ר הזקן שב'עובד אלוקים' הכוונה היא לבינוני.}}, וכפי שמאריך שם אדמו"ר הזקן, שהתואר לבינוני הוא דווקא לשון עבודה, הכרוכה בעמל ויגיעה דווקא, שלכן מי שעושה דבר מסויים מתוך תענוג - אינו צריך לעמול ולהתאמץ וזה לא נקרא 'עבודה', ודווקא מה שכרוך בעמל ויגיעה נקרא 'עבודה', כשעיקר התואר בעמל ויגיעה הוא מה שנוגד את טבעו שכובש את רגילותו ומתאמץ{{הערה|המשך 'מים רבים' תרל"ו פרק צ'. המשך תרס"ו סוף עמוד שה.}}, ולכן מתואר הבינוני בשם 'עובד אלוקים' בלשון הווה, כיון שתמיד יש לו את הצד שכנגד שמפריע לו בעבודת השם והוא צריך להתאמץ ולהתייגע ללחום נגדו{{הערה|תניא פרק ט"ו. ואילו התואר המתאים לצדיק הוא 'עבד השם'.}}.

החשיבות שהאדם יתייגע בעבודת השם, היא עד כדי כך גדולה, שאדם שנולד עם טבע כזה שלא קשה לו לקיים את רצון השם והוא לומד תורה ומקיים מצוות אך לא מתאמץ ומתייגע לשנות את רגילותו - מכונה בפסוק 'אשר לא עבדו', כשהפסוק משווה אותו ל'רשע'{{הערה|המוזכר בחלק הראשון של הפסוק: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו".}}.

זו גם כוונת הגמרא בכך שמי ששונה פרקו רק מאה פעמים - נחשב 'אשר לא עבדו', כיון שזו הרגילות שלו והוא לא נצרך להתייגע עבור כך, ורק מי שמתאמץ ומתייגע לשבור את רגילותו ושונה פרקו מאה פעמים ואחת - נחשב 'עובד אלוקים', כיון שהתייגע על כך, ובדוגמת התשלום לפועלים שעושים יותר מרגילותם, שהתשלום הוא גדול שלא בערך לעבודה שלפי הרגילות שלהם, ובעבודת השם{{הערה|המשך הגמרא בחגיגה, וכביאור אדמו"ר הזקן בתניא פרק ט"ו. ובמפרשי התניא שם שאף המספרים מדוייקים, ש'אחד עשר פרסאות' ו'מאה ואחד' מורים שניהם על מספרים היוצאים מההגבלות הרגילות של סדר ההשתלשלות.}}.

יתירה מכך, אדם שמצליח להגיע לשבירת הרגילות על ידי שמעורר בקרבו אהבת השם, האיכות והמעלה של שבירת הרגילות, עולה במעלה על כל עבודת השם שבאה מצד הרגילות, כיון שבאמצעותה יוכל לנצח כל אתגר שיהיה לו בעבודת השם, היות והוא שולט על הרגילות והטבע שלו.

יגיעה זו הנדרשת על פי חסידות, כוונתה ליגיעה שלימה, ואדם שמתייגע מעט אך לא ברמה הנדרשת ממנו - אין זה נקרא יגיעה כלל{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/7/34/309.htm שיחת י' שבט תשי"ג].}}, ולאחר ששינוי הרגילות הפכה אצלו להרגל, צריך הוא להתייגע יותר גם בערך ליגיעה שקודם לכן ולהמשיך להילחם ולהתייגע, וזהו העיקר אצל חסידים, שאין אצלם עבודה 'בדרך ממילא'{{הערה|שם=שואבה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/10/9/63.htm שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות, בית השואבה תשי"ד].}}.

===בהשתלשלות האלוקות===
בחסידות מבואר שכפי שהדבר הוא אצל הנבראים שהתועלת המגיעה ללא יגיעה, היא רק המשכה והתפשטות של הכוחות הגלויים שבאדם, וממילא הוא התפשטות מוגבלת של כוחותיו, ולעומת זאת כשאדם מתייגע הוא מגיע ומגלה את הכוחות הבלתי גבוליים שלו, כך הוא הדבר גם בהשתלשלות העולמות שיש בגילוי ההעלם בסדר ההשתלשלות שני אופנים, העלם שישנו במציאות והעלם שאינו במציאות.

גילוי ההעלם שאינו במציאות, שהוא גילוי הכוחות הנעלמים שהוא באופן של [[בלי גבול]] - הוא דווקא על ידי יגיעה, בדוגמת הוצאת אש מצור החלמיש, שהוצאת האש היא על ידי מאמץ ויגיעה דווקא, אך עם זאת - לא ניתן לכבות אותה, ואפשר להוציא ממנה אש בלי גבול{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/maamarei/689/4/64.htm ספר המאמרים תרפ"ט, מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/40/331.htm מאמר הרבי - י' שבט תשכ"ט].}}, והסיבה שצריך ליגיעה היא מכיון שיוצרים מציאות מדבר שאינו במציאות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/maamarei/692/1/30/343.htm ספר המאמרים אדמו"ר הריי"צ תרצ"ב ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה, עמוד שמג].}}.

===חשיבות היגיעה===
{{ציטוט צף|החילוק בין עובר לנולד הוא – שעובר, אף שאוכל ושותה, הרי זה ממה שאמו אוכלת ושותה, ואין זה בירורים משלו, כי אם מה שהכינו עבורו. ובשעה שנולד, אזי מתחיל ענין העבודה, בירור ויגיעה בכח עצמו, שזוהי מעלה נפלאה ביותר, שלכן הי' כל ענין ירידת הנשמה למטה, כדי שתהי' עבודה בכח עצמו|[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2989241 שיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ב]}}
במשנת החסידות זוכה היגיעה בעבודת השם ליחס מיוחד, כדבר עיקרי ויסודי. כך לדוגמא, כאשר הצדיק רבי [[שלמה מקרלין]] ביקש לקבוע את מקומו ב[[בישנקוביץ]] בשטח עליו הופקד אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הזקן התנה זאת בשלושה תנאים, ביניהם, שיקבע בין [[התקשרות|מקושריו]] את חובת היגיעה בעבודת השם{{הערה|לקוטי דיבורים חלק א' ליקוט ה' חלק שני אות לא. אוצר סיפורי חב"ד חלק ג' עמוד 144.}}, כשאצל רבותינו נשיאינו ניסחו חובה זו בחילוק בין אופן הקריאה בשאר חוגי החסידים את הביטוי בפסוק 'צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ '''יְחַיֶּה'''', שמחיה את המקושרים אליו ואינם צריכים להתייגע בכח עצמם, לעומת חסידות חב"ד שקוראים זאת בניקוד 'צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ '''יִחְיֶה''''{{הערה|כפי שאכן מנוקד בפסוק עצמו.}}, ואילו החסיד לא יכול להסתפק בכך שהרבי מחיה אותו ומבעיר בו את ההתקשרות האלוקית, אלא עליו לעבוד לעורר אותה בעצמו, 'עבודה בכח עצמו' (ועבודה שמגיעה מצד [[אתערותא דלעילא]] מכונה בשם 'שקר'{{הערה|1=[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2969392/jewish/-.htm שיחת שבת פרשת בראשית תשי"ז, סעיף י"ט].}}, וזוהי תכלית ירידת הנשמה למטה, שהאדם יתייגע ויעבוד בכח עצמו דווקא{{הערה|1=[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2989241 שיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ב].}}, דבר שבא לידי ביטוי גם באופן בריאת העולם שנברא באופן שיהודי צריך לעמול כדי לעשות אותו ראוי כדירה לה' יתברך ולתקן אותו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5723-1/157/index.htm שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ג].}}.

נקודה זו באה לידי ביטוי אצל כל רבותינו נשיאינו, כך מסופר על אדמו"ר הצמח צדק שלא רצה שיברכו אותו בהצלחה בלימוד התורה, כיון שרצה להתייגע בעצמו כפי שחסידות מדריכה{{הערה|1=[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4296148 שיחת יו"ד שבט תשי"ג], ושם, שלאחר מכן התחרט כיון שיכל לקבל את הברכה ולהתייגע על ענינים נעלים יותר, אך היגיעה עצמה מוכרחת). וכן התוועדויות תשמ"ב ח"ג עמוד 1556 ועוד.}}, וכן מסופר עליו{{הערה|1=[https://abc770.org/article_node_2899/ מבואר בפניני התניא פרק ט"ו]. וראה שם גם הסיפור שאחד החסידים התאונן שאין  לו תענוג בלימוד והצמח צדק התקנא בו ואמר לו שאדרבה יש לו את הזכות להתייגע, ומה יעשה הוא עצמו שיש לו תענוג ואינו יכול להתייגע.}} ועל [[אדמו"ר הרש"ב]] שהביעו תרעומת על חסידים שביקשו שיצליחו 'בדרך ממילא'{{הערה|ספר השיחות תש"ב עמ' 119.}}. גם אצל הרבי רואים את החשיבות שמייחס לענין זה, כאשר קבע באמירת [[י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל]], הכוללים נקודות עיקריות בחינוך החסידי - את דברי חז"ל במסכת מגילה 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין, יגעתי ומצאתי - תאמין', וביאר, שאף אם לעיתים לוקח זמן ולא רואים את השינוי ו'המציאה' מייד, צריך לדעת שזו היא הדרך הבדוקה להגיע להצלחה בעבודת השם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4514.htm אגרות קודש חלק י"ג אגרת ד'תקיד].}}.

===אופן היגיעה===
ב[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"ב|פרק מ"ב בתניא]] מחלק אדמו"ר הזקן את היגיעה הנדרשת ל'יגיעת נפש' ו'יגיעת בשר', ומדגיש שעל האדם לגשת לעבודה הזו מתוך יגיעה שאף שהדבר עלול להיות קשה במאוד - ההצלחה מובטחת, כמו אדם החופר לעומק האדמה, שבכל מקום שרק יחפור - בוודאי יצליח להגיע לאוצרות הטמונים בארץ:

{{ציטוט|מאחר שנתלבשה הנפש בגוף צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת. '''האחת היא יגיעת בשר''' לבטש את הגוף ולהכניעו שלא יחשיך על אור הנפש . . '''והשנית היא יגיעת הנפש''' שלא תכבד עליה העבודה ליגע מחשבתה להעמיק ולהתבונן בגדולת ה' שעה גדולה רצופה . . וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'יגעתי ומצאתי תאמין', וכדכתיב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת השם", פירוש כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ שחופר אחריו ביגיעה עצומה כך צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמים הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל}}.

הרבי ביאר במספר הזדמנויות שבמידה ואדם זוכה להצלחה בעניני עבודת השם ובלימוד התורה גם ללא יגיעה, צריך הוא להוסיף מאמץ ולהשתדל שהדבר יבוא ביגיעה דווקא, ושהיגיעה תתבטא אף בגשמיות{{הערה|1=[https://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/5/3/49.htm שיחת חג הפורים תשי"ב].}}, ולא להסתפק בהצלחה הבאה לו שלא על ידי יגיעה. על האדם להתייגע ולהשתדל, ולא להתפלל שיצליח בלי יגיעה, ורק בצד הטומאה הדברים מגיעים בלא יגיעה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3266.htm אגרות קודש חלק י' אגרת ג'רסו].}}, ועיקר היגיעה היא בענינים של [[קבלת עול]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/16/5860.htm אגרות קודש חלק טז אגרת ה'תתס].}}.

בדומה לכך ביאר [[אדמו"ר הריי"צ]] ש[[ברכת שהחיינו]] שמברכים בשמחת תורה על התורה, המילה 'והגיענו' הוא גם מלשון 'יגיעה', שכאשר אדם מרגיש את החשיבות והתענוג שבדבר, הוא מתייגע בו ומתאמץ בו יותר מיכולתו הרגילה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5727-1/125/index.htm על פי ביאור הרבי בשיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ז].}}, ודווקא כאשר אדם מתאמץ ככל יכולתו, כמה שיכול להתייגע - זוכה הוא שישפיעו לו מלמעלה ענינים שלא בערך ליגיעתו, באופן של 'מתנה'{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/27/168.htm שבת פרשת שלח מברכים החודש תמוז תשי"א], [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/21/182.htm?q=%D7%9E%D7%99%D7%9D שבת פרשת מקץ, זאת חנוכה תשמ"ג], ועוד.}}.

===עצות והדרכות===
על האדם להתבונן, שהיגיעה נדרשת לא רק בעבודת השם אלא גם בכל עניני הבריאה שבשביל להצליח בהם דרושה יגיעה, וההשקעה כדאית כיון שבאמצעות היגיעה המועטה שמתייגע כעת - יקבל מכך תועלת שתימשך שנים ארוכות קדימה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4737.htm אגרות קודש חלק י"ג אגרת ד'תשל"ז]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6857.htm אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תתתנ"ז].}}.

===בשבת ובגאולה===
בנבואת בלעם נאמר "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל"{{הערה|פרשת בלק, במדבר כג, כא.}}, ובחסידות מבואר על כך שאכן היגיעה שייכת רק לימות החול, כשיהודי הוא בבחינת 'יעקב' וצריך ללחום עם עניני העולם, אך כשמגיע לבחינת שבת, וכן בגאולה העתידה - יהודי הוא במצב של "לא ראה עמל בישראל", כיון שהעבודה היא בבחינת מנוחה ותענוג ולא נדרש עמל ויגיעה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/21/72a.htm לקוטי תורה פרק בלק עב, א].}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://abc770.org/article_node_2899/ פניני התניא פרק ט"ו]''', באתר חב"ד אור אין סוף
*'''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2094217 תפילתו של חבדני"ק ותפילתו של חסיד אחר]''' {{בית חבד}}
*'''[http://www.chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=73&CategoryID=200&SubjectID=9 לשנות טבע מידותיו]''', באתר צעירי חב"ד
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עבודת השם]]