עריכת הדף "ראייה ושמיעה"

<nowiki>{{בעבודה}}</nowiki>

'''ראיה ושמיעה''' הם שני החושים העיקריים של האדם, ותורת החסידות מרחיבה במקומות רבים לגבי אופן פעולתם, מקורם ושורשם, ובעיקר עניינם בעבודת ה'.

==הראיה נמשכת מחיצוניות החכמה{{הערה|דרמ"צ ע'}}==
תכונת החכמה היא לתפוס דבר שחוץ ממנה. פנימיות החכמה תופסת רוחניות איך ומה הוא, וחיצוניות החכמה תופסת ומכירה דבר מה גשמי. חיצוניות החכמה הן המידות נצח והוד (שבחכמה), והן כח הראיה הרוחני המתלבש בעיניים הגשמיות.

==השגחת ה' נקראת השקפה{{הערה|אוה"ת בלק תתקי"ד, בראשית 880, בראשית א'נב.}}==
מלשון רש"י {{הערה|במדבר כ"א ח'.}} והתוספות{{הערה|ב"מ ב.}} מובן שסתם הסתכלות נקראת ראיה, אבל הסתכלות בעיון נקראת הבטה. על פי זה מובן{{הערה|מדרש רבה איכה ע"פ זכור ה' מה היה לנו.}} שהבטה (שהיא בעיון) היא מקרוב, ואילו ראיה היא מרחוק.

אבל יחד עם זה, הבטה{{הערה|תשא ל"ג ח'.}} (והשקפה{{הערה|וירא י"ט כ"ח.}}) היא "מלמעלה למטה", וכשמסתכלים מלמעלה למטה נראים הדברים רחוקים משהם באמת.

ולעומת זאת ראיה – עם היות שהיא מרחוק, היא "מלמטה למעלה", וכשמסתכלים מלמטה למעלה (כגון הצופה בכוכבים) נראים הדברים קרובים משהם באמת.

ולכן ההשגחה הפרטית (שמצד אחד היא בעיון אך מצד שני מרחוק) נקראת בכתוב "השקפה" (השקיפה ממעון קדשך{{הערה|דברים כ"ו ט"ו.}} וישקף על פני סדום{{הערה|וירא י"ט כ"ח.}}.

==כח הראיה הינו בלתי מוגבל ואין סופי{{הערה|אוה"ת בראשית, תתרלח.}}==
'''באדם:'''
כח הראיה הוא [[אור מקיף]] ולעומתו השמיעה (ושאר החושים) [[אור פנימי]], ולכן בראיה אין מעלה ומטה ולא קדימה ואיחור. כלומר, הראיה תופסת את הכלל בסקירה אחת (ורק אחר כך ברוב ההתבוננות משיגים מעט מעט כל הפרטים הדקים שבו). ואילו בשמיעה הדבר הפוך (אוזן מילים תבחן{{הערה|איוב ל"ד ג'.}}): ע"י ריבוי הפרטים מגיעים לכלל.

ומה שאי אפשר לראות עד אין סוף אין זה מפני הגבלת כח הראיה (שהוא 'מקיף' ובלתי מוגבל) אלא מפני כלי העין הגשמית (וראיה לזה, שסומא מוליד אדם רואה).

'''למעלה:'''
נאמר{{הערה|בעטרת ראש שער ר"ה פ"ד ואילך. ספר המאמרים תרנ"ב ע' לט ואילך. ועוד.}} על [[אדם קדמון|המחשבה הקדומה דא"ק]] שהוא "צופה ומביט עד סוף כל הדורות{{הערה|הלשון לקוחה מברכת מלכיות שבמוסף ראש השנה.}}, כלומר, שכולם נסקרים בסקירה אחת{{הערה| ע"פ ר"ה יח, א (וראה חדא"ג מהרש"א שם).}}, וכדי שיוכל להיות התהוות עולמות מוגבלים הוא על ידי הכלים.

== ראיה שכלית לעומת נבואה היא כשמיעה לגבי ראיה{{הערה|אוה"ת משפטים א' רפה.}}
ראיה שכלית היא '''הבנה והשגה באלוקות''', דהיינו, [[ידיעת המציאות/ המהות|ידיעת המציאות]] בלבד. 
בהבנה והשגה (שבאות על ידי שמיעה) יתכן שחכם גדול ממנו יבלבלו אפילו בדברים הכי פשוטים (וכמו שרבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"נ טעמים ומראה לו פנים שהוא טהור{{הערה|עירובין י"ג א.}}, וכמו שאפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות: מאחר ופיו סגור ובטנו פתוחה - איך חי?).}}.

אבל נבואה היא '''ראיה באלוקות''', והיא [[ידיעת המציאות/ המהות|ידיעת המהות]], דהיינו, שרואה את העניין במו עיניו וממילא לא שייך לשכנעו בשום הסבר.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]