עריכת הדף "רבי זכריה בן אבקולס"

'''רבי זכריה בן אבקולס''' היה תנא שחי בזמן חורבן בית המקדש.

בגמרא{{הערה|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש, כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרשוהו משם בבזיון גדול, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו. בגמרא שם מוזכר מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו לחורבן בית המקדש, כי מכיון שלא התעקש להרוג את בר קמצא שאיים להלשין למלך על כך שבני ישראל לא רצו להקריב את הקרבן שהמלך שלח על ידו - מכיון שהקרבן היה בעל מום, לכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת לפי גרסת המדרש, חטאו של רבי זכריה היה במה שלא מיחה על בזיונו של בר קמצא, בעקבות ענוותנותו{{הערה|איכה רבה ד}}.
==בחסידות==
שמעתי מ[[הבעל שם טוב|מורי]] שרוב ענותנותו של האדם גורם שנתרחק מ[[עבודת השם]], שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי [[תפילה|תפילתו]] ותורתו [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונין על ידי תורתו ותפילתו. שאלו היה מאמין זה, כמה היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]] מרוב כל, והיה נזהר בכל [[אות]] ותנועה ומילה לאומרה כדקא יאות. וגם לתת לב אל מה שאמר [[שלמה]] ע"ה "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על [[שפתים|שפתי]] האדם לנושקה כשהוא אומרה בתורה ותפילה בדחילו ורחימו. ואם ישים אליו לבו, בוודאי מי הוא זה האיש אשר לא יאחזנו רתת וזיע שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על שפתים של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.

והוא מעין [מה] שארז"ל ענותנותו של ר' זכריה גרם חורבן כו'. כך האדם ראוי לשום לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו [והלוכו] עושה רושם למעלה [למעלה], בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם [כל] עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה{{הערה|כתר שם טוב קמה}}.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנאים|זכריה]]