עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן כ"ז"

{{תניא}}
'''אגרת הקודש כ"ז - אהובי אחיי/ צדיקא דאתפטר'''

==מבוא==
* רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק|מנחם מענדל מהורודוק]] (רבו של [[אדמו"ר הזקן]]) עלה לארץ בתקל"ז וכעבור 11 שנים הסתלק לעולמו. כשהגיעה הידיעה על כך לרוסיה{{הערה|כמה חודשים אחר כך, בתחילת תקמ"ט}} כתב אדמו"ר הזקן לחסידים אגרת ניחומין זו.
* לאגרת מצורף ביאורה: לעיתים קרובות נהג אדמו"ר הזקן לומר "ביאור" על '''מאמרים''' - אך לעולם לא על ה'''אגרות''' שכתב{{הערה|הגיעו לידינו כ200 מכתבים של אדמו"ר הזקן, חלקם כלליים וחלקם פרטיים, ועל אף אחד מהם לא נמצא "ביאור" למעט זו.}} - למעט זו (שהיא '''היחידה''' שיש עליה גם ביאור). בשונה מ'נוהג העולם', ביאורי אדמו"ר הזקן לא באים לפשט את הנאמר, אלא '''עמוקים יותר''' מהמאמרים עצמם (וכן באגרת זו).
* באגרת מוסבר בהרחבה שחיי הצדיק אינם בשריים אלא רוחניים, ולכן אין הסתלקותו מפרידה אותו ממקושריו, ואדרבה: אחר הסתלקותו יכולים תלמידו להתקר אליו '''יותר'''{{הערה|דברי הרבי באגרת זו מתבססים על דברי הזוהר 'צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי' (=צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מבחייו).}}.  

 פעמים רבות מסביר [[הרבי]] בשיחותיו אגרת זו, ומדגיש שחיי הצדיק נמשכים בעולם הזה על ידי הצדיק שממשיך את דרכו של הצדיק הקודם.

==גוף האגרת==
{{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ז|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ז}}}}

==סיכום==
אמרו חז"ל, שצדיק המסתלק משאיר חיים לכל ("שבק חיים לכל חי", שבק תרגומו השאיר). מסביר אדמו"ר הזקן שהכוונה היא הן ברוחניות והן בגשמיות:

*'''ברוחניות:''' יכולים המקושרים אליו לקבל '''בפנימיות''' את חייו העצמיים ([[אמונה]] [[אהבה ויראה|יראה ואהבה]]).

*'''בעולם המעשה:'''
: א. הארה מעליית נשמתו פועלת על תלמידיו הרהורי תשובה והוספה במעשים טובים.
: ב. לאחר הסתלקותו מגין צדיק על העולם (בגשמיות) יותר מבחייו, והקרוב לו בחייו קודם לברכה.

 ונמצא, שמכל הבחינות יכולים התלמידים להתקשר לצדיק אחרי הסתלקותו '''יותר''' מבחייו.

==מושגים יסודיים==
*[[צדיק#צדיק באמונתו יחיה]]
*[[אויר גן עדן]]


{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק כ"ו|פרק כ"ו]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק כ"ח|פרק כ"ח]]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]