עריכת הדף "אין ערוך"

{{סדר ההשתלשלות}}
'''אין ערוך''' הינו מושג המתאר את גדולתו של [[הקב"ה]] ביחס לשאר ה[[נבראים]].

==ענינו==
ההבדל בין ה[[נבראים]] ל[[הקב"ה]] הוא בבחינת "אין ערוך", אשר אין אפשרות להעריך את גדולתו של ה' ביחס לשאר הנבראים. 

כמו כן, המושג 'אין ערוך' מבטא את ההבדל והמרחק בין [[הקב"ה]] לבין ה[[אדם]], שאדם הוא שפל הבריאה{{הערה|מאמר יתוש קדמך וכו'.}}, והינו רחוק באין ערוך מהקב"ה. עם זאת, ב[[תניא]]{{הערה|תניא פרק ב'.}} מוסבר, שלמרות שלאדם אין הבנה והשגה באלוקות - [[נשמה|נשמתו]] של האדם הינה כלשון התניא "חלק א-לוקה ממעל '''ממש'''{{הערה|אדמו"ר הזקן הוסיף את המילה "ממש" לפסוק כדי להדגיש עד כמה נשמתו של האדם מחוברת להקב"ה.}}". 

אך [[אדמו"ר הזקן]] מסביר שם, שלא רק ה[[נשמה]] יכולה להיות כלולה בהקב"ה, אלא גם האדם עצמו יכול להיות כלול בה', ומסביר בהמשך שכאשר אדם לומד תורה, הוא נהיה כלול בהקב"ה. ומביא משל, על אדם המחבק מלך, שכשאר מחבק - גם האדם המחבק את המלך, המלך מלובש באותו אדם, וכן המלך המחבק את האדם והאדם מלובש במלך. והנמשל המובא שם הוא, אשר ב[[לימוד תורה]], כאשר היהודי לומד תורה, הוא מלביש עצמו בתורה, ואף התורה מלבישה עצמה ביהודי, ומכיון ש"[[אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד]]", כלומר, שהתורה והקב"ה הינם גוף אחד, מכל מקום יוצא, שהאדם מלביש עצמו באלוקות, וכל זאת למרות שהקב"ה הינו באין ערוך לנבראים, ולא שייך בו כל הבנה והשגה.

עוד מבואר ב[[תניא]]{{הערה|פרק ל' ליקוטי אמרים.}}, אשר [[האבות]], שהינם היוו כ[[מרכבה]] לאלוקות, הייתה להם ברמה מסוימת הבנה ותפיסה באלוקות, אך [[עם ישראל]], שאיננו מרכבה ולא מתקרבים לדרגה זו, אין ביכולתם להבין ולהשיג את גדולתו של הקב"ה.

==בקדושה==
בחינת אין ערוך בקדושה הינה ביחס ל[[שם הקב"ה]], משום שביחס ל[[שם אלוקים]] עוד שייך ברמה מסויימת הבנה והשגה, לאור כך ש[[שם אלוקים]] מולבש ב[[טבע]], אך ביחס לשם הקב"ה, שהינו למעלה מה[[צמצום]], לא שייך [[הבנה והשגה]] כלל.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]