עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן י"ט"

{{תניא}}
'''אגרת הקודש י"ט - עוטה אור כשלמה/ האותיות הנגלות לנו'''

==מבוא==
באגרות הקודמות הוסבר שצדקה מעוררת את השפע האלוקי למעלה והיא גם ה"כלי" לקבל אותו למטה. אגרת זו מוסיפה (לכאורה) שהתורה היא הממוצע המחבר את המעלה עם המטה. האגרת מסבירה מהו אותו "אור" שהוא פנימיות התורה ומהי ה"שלמה" שהיא חיצוניותה.

* לאחר אגרת '''עוטה אור כשלמה''' הוכנסה בסימן זה{{הערה|הסימן נקרא "אגרת הקודש י"ט", אך יש בו שתי אגרות.}} אגרת נוספת: '''האותיות הנגלות לנו''' (וזאת למרות שגם נכתבה בנפרד וגם הוספתה לתניא הייתה מאוחרת יותר{{הערה|אחרי הסתלקות רבינו הזקן הוסיפו בניו לתניא את "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון", וגם בדפוסים הבאים נעשו שינויים. רק בשנת תר"ס (103 שנים לאחר הדפוס הראשון, כשהדפיס הרבי הרש"ב את התניא לטובת הישיבה) "נחתם" ונתקדש התניא בצורתו הסופית. אחד השינויים בדפוס זה היה הוספת אגרת זו.}}).{{ש}}
* "האותיות הנגלות" הוצמדה ל"עוטה אור כשלמה" משום שהיא המשכה הישיר: בראשונה הוסבר שהשפעה מעליון לתחתון אפשרית רק '''מחיצוניות העליון'''{{הערה|נצח-הוד-יסוד שבו.}}, ובשניה מובאת דוגמא מכוחות הנפש, שהדיבור מקבל רק '''מחיצוניות המחשבה'''.

==גוף האגרת==
{{קטע תניא|קטע=אגרת י"ט|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק י"ט}}}}

==סיכום==
'''עוטה אור כשלמה'''
בתורה יש שתי דרגות כלליות:
:* '''שלמה''' הוא משל לתורה ומצוות הנגלות לנו, שהם חיצוניות החכמה האלוקית בלבד{{הערה|מארבע הספירות התחתונות של עולם ה[[אצילות]] ([[נצח]], [[הוד]], [[יסוד]], [[מלכות]]).}}, שרק בדרגה זו בלבד אפשרית השגה בבחינת ראיה{{הערה|כאשר מושכל מסויים מתאמת אצל מישהו באופן מוחשי נקראת השגה זו בחינת "[[ראיה]]", בשונה מהשגת "[[שמיעה]]" ששיך להשיג עליה ולערער אותה.}} (ואפילו הנביאים ואפילו משה רבינו יכולים להשיג רק עד שם).
:* '''אור''' הוא משל לפנימיות [[חכמה|החכמה האלוקית]] בה אפשרית רק השגה בבחינת שמיעה, והם טעמי התורה שיתגלו באופן מוחשי רק לעתיד לבוא.{{ש}}
ומאחר ובתורה יש גם מ"העליון" (פנימיות החכמה האלוקית) וגם מה"תחתון" (תורה ומצוות), ולכן היא היא הממוצע המחבר אלוקות עם עולמות.{{ש}}{{ש}}

'''האותיות הנגלות לנו'''
בהמשך למבואר באגרת הקודמת{{הערה|בתחילת סימן '''זה''' (ראה הערות 1 ו-2) "עוטה אור כשלמה".}} (שרק חיצוניות החכמה יורדת להתלבש בתחתונים), מוסבר עניין זה כפי שהוא בנפש האדם:
:כ"ב אותיות המעשה הן הן אותן כ"ב האותיות שבדיבור ובמחשבה{{הערה|ובכל השפות הן אותן כ"ב אותיות. הבדל השפות הוא רק בצירופן, אך האותיות הן אותן האותיות עצמן.}}. וכיצד? חיצוניות אותיות המחשבה{{הערה|במחשבה עצמה יש שלוש דרגות: מחשבה שבמחשבה, דיבור שבמחשבה, ומעשה שבמחשבה.}} מתלבשות באותיות הדיבור ונעשות חיותן הפנימית.

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[ראיה]]
*[[שמיעה]]
*[[תעלומות חכמה]]
*[[טעמי המצוות]]
*[[חיצוניות העליון נעשה פנימי לתחתון]]

{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק י"ח|פרק י"ח]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק כ'|פרק כ']]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]