עריכת הדף "יוסף מביישינקוביץ'"

{{בעריכה מתמשכת}}
רבי יוסף מ[[בישינקוביץ']] היה מחסידי אדמו"ר הזקן ומחסידי אדמו"ר האמצעי.

==תולדות חייו==
בשנת<ref>על פי אגרות-קודש אדמו"ר הריי"ץ חלק ג' עמוד תצד</ref> תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס לרבינו הזקן נ"ע ל'יחידות', שאלו, אם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה בדיוק.

ויענהו ר' יוסף, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה שיתא סדרי משנה פעם בחודש. ויאמר לו הוד כ"ק רבינו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב". 
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. ובקיץ תקס"ח ילדה לו בן ויקראהו בשם אבא זליג.

בשנת תקע"ד באו בעלי-בתים מעיר ליפלי ו'כתב-רבנות' בידם ויציעו לו את הרבנות בעיר ליפלי. אז נזכר ר' יוסף על דברי כ"ק אדמו"ר, שאמר לו כעשר שנים מלפנים, שלטובת נשמתו טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב. וישב את פני הבעלי-בתים מליפלי ריקם. כשהתבונן ר' יוסף בדברי כ"ק אדמו"ר הבין, שעכשיו כשהציעו לו את הרבנות דליפלי, הגיע הזמן שהוא צריך להיעשות לבעל-עגלה.

==בעל עגלה==
לקח לר' יוסף זמן, עד שהוריד למעשה את דברי אדמו"ר הזקן להיות בעל עגלה, הדבר היה כרוך אצלו בבזיונות גדולים עד שחשבו שהוא יצא מדעתו, אך  בעל-עגלה אחד הסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, אשר לא ידע להיזהר כראוי, התלכלך בזפת ואחד הסוסים הצליפו בזנבו וכמעט אשר השחית את עינו. 

כשבא הביתה מצא את אשתו יושבת ובוכה על ששמע שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה", אך כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, השיבה אשתו, "מאחר שכן הגיד לך מורך ורבך עליך לקיים דבריו מבלי חכות אף יום אחד. מחר אמכור את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם יספיק לך לקנות סוס ועגלה ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו כפי אשר יעץ לך רבינו נ"ע". כשמוע ר' יוסף את דברי אשתו, האמורים בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.

==ר' [[שלמה לייב בעל התשובה]]==
באחד הימים – בין פסח לעצרת תקע"ו, עשה ר' יוסף את מסעו לעיר סעננא. בלילה עצר במלון העומד על פרשת דרכים. שם התארח אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב יהודי מתבולל ששמו היהודי היה שלמה לייב, שהיה צריך לנסוע למחרת בבוקר לעיר סעננא.

היהודי ביקש את ר' יוסף שיקח אותו לעיר סעננא, מוקדם בבוקר, אך ר' יוסף אמר לו שלפני עשר הוא לא יכול לצאת כי צריך להתפלל, האורח נתרגז מאד ויצו לבעל המלון להשיג עבורו עגלה בכפר הסמוך והוא ישלם כמה שיבקשו, אבל בתנאי שיצאו לדרך לא יאוחר משעה החמישית בוקר.

בלילה כשר' יוסף אכל קם לערוך תיקון חצות כדרכו. האורח נתעורר משנתו ויבהל מאד לשמוע קול בוכים. ויקם ממטתו ויפתח את הדלת וירא והנה הבעל-עגלה יושב על הארץ וקורא בספר לאור נר של שעווה ובוכה.  קול בכייתו של בעל העגלה נכנס ללבו של האורח. ויזכור את ימי בחרותו ונערותו, את חינוכו בבית אביו ומלמדיו, אשתו ובניו, אשר זה הרבה שנים שעזבם וילך שובב בשרירות לבו וחי עם גויה ותלד לו שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי, ומרירות עצומה תקפתו תקפה את היהודי המתבולל. בבוקר ר' יוסף אמר ברכות השחר בהתעוררות גדולה וטבל בנהר לבש טלית ותפילין ויתפלל בדביקות גדולה.

כאשר הגיע בעל עגלה הנכרי, הודיע שלמה לייב שהוא ממתין ליהודי, 

תפלתו ועבדתו של רבי יוסף, פעל על ר' שלמה לייב נזכר, הוא באשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך.

וישבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא שב בתשובה גמורה, יהי מה והוא ישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. וילך אל בעל המלון ויבקשהו להשאיל לו טלית ותפילין וילך לחדרו וילבשם ויתפלל בבכי רב. הדבר זעזע אותו מה שעשה למשפחתו עד שנפל לחולי וחולשה גדולה, באותו זמן עבר שמה רופא בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תורפות אך הדבר לא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב של רופא מיוחד לא הועיל.

ר' שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, ואשר אתמול החליט לשוב בתשובה גמורה ויעבור עליו מה שיעבור, יעזוב דרכו הרעה וישוב אל אשתו ובניו. וכשגמר לדבר החריש רגעים אחדים ואחרי כן נתן את קולו בבכי וכל גופו רעד.

ר' יוסף, אף כי נבהל לשמע את אשר סיפר לו ועשתונותיו נבוכו – רגע כעס, רגע רחם עליו, אבל כראותו את גודל התרגשותו והכיר בו, ששב הוא באמת ומתחרט על מעשיו ותהלוכותיו הרעים, רחם עליו במאד ויתחיל להרגיעו.

מדברי הנוחם של ר' יוסף נתרגש שלמה לייב עוד יותר ויבך במר נפשו לאמר, שלחוטא כמוהו אין תרופה רק המוות בייסורים גדולים. ובעונש כזה יכופרו עוונותיו. ויאמר, שהוא מקבל על עצמו כל הייסורים היותר גדולים רק זאת שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ואשר יחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים ויסיר מהם חרפתם אשר המיט עליהם.

בנתיים הגיע ידיעה שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הרופא הורה לא להודיע לחולה על כך כי הדבר יגרום לו לחלות יותר, אך ר' יוסף שידע שדבר זה יחזק אותו נכנס בערמה לחדר החולה וגילה לו הדבר, ואמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה, הדבר חיזק את החולה.

לאחר מכן התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובביץ אל [[אדמו"ר האמצעי]].


כ"ק אדמו"ר האמצעי סידר לר' שלמה לייב תיקון ויהי לבעל תשובה גמור ויצו עליו לעזוב את השר ואת מכריו הללו ולשוב לביתו לאשתו ולילדיו, ובקיץ ההוא נתפרסם קונטרס התשובה [[פוקח עורים]]<ref>אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.</ref> בשפה המדוברת מאת [[אדמו"ר האמצעי]] והוא סדר הנהגה לבעל תשובה."
==רבי יוסף הופך להיות משפיע==
"כשני חדשים נתעכב אבי אז בליובאוויטש", סיפר , "וכשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי פקד עליו למלאות מקומו של המנוח נחום הזקן, לנהל את המניין החסידי ברחוב השוק ויאמר אליו: 'האבא [אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה'.

"ויסיים אדמו"ר האמצעי: 'אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' 'משפיע'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'.'

כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה ויהי למשפיע חסידות ועד שנותיו האחרונות היה הולך רגלי לליובאוויטש.


==משפחתו==
*בנו, אבא זעליג<ref>3 ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ. </ref>.

==קישורים חיצוניים==
*[https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד]
*[https://chabad.info/child/338411/ הרבי מספר על רבי יוסף בעל עגלה]