עריכת הדף "יוסף מביישינקוביץ'"

{{בעריכה מתמשכת}}
רבי יוסף מ[[בישינקוביץ']] היה מחסידי אדמו"ר הזקן ומחסידי אדמו"ר האמצעי.

==תולדות חייו==
בשנת תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס לרבינו הזקן נ"ע ל'יחידות', שאלו, אם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה בדיוק.

ויענהו ר' יוסף, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה שיתא סדרי משנה פעם בחודש. ויאמר לו הוד כ"ק רבינו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב". 
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. ובקיץ תקס"ח ילדה לו בן ויקראהו בשם אבא זליג.

בשנת תקע"ד באו בעלי-בתים מעיר ליפלי ו'כתב-רבנות' בידם ויציעו לו את הרבנות בעיר ליפלי. אז נזכר ר' יוסף על דברי כ"ק אדמו"ר, שאמר לו כעשר שנים מלפנים, שלטובת נשמתו טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב. וישב את פני הבעלי-בתים מליפלי ריקם. כשהתבונן ר' יוסף בדברי כ"ק אדמו"ר הבין, שעכשיו כשהציעו לו את הרבנות דליפלי, הגיע הזמן שהוא צריך להיעשות לבעל-עגלה.

==בעל עגלה==
לקח לר' יוסף זמן, עד שהוריד למעשה את דברי אדמו"ר הזקן להיות בעל עגלה, הדבר היה כרוך אצלו בבזיונות גדולים עד שחשבו שהוא יצא מדעתו, אך  בעל-עגלה אחד אמר ברצינות: "מאחר ש'רבי יוסף מלמד' בא אצלנו, מסתמא לא לשטות בנו הוא בא, בוודאי הדבר נחוץ לו" ויפנה אל ר' יוסף ויאמר לו: "הנני רבי, לכו עמדי לביתי ואגידה לכם את כל אשר תשאלוני".

ר' יוסף, אשר לא ידע להיזהר כראוי, התלכלך בזפת ואחד הסוסים הצליפו בזנבו וכמעט אשר השחית את עינו. 

כשבא הביתה מצא את אשתו יושבת ובוכה, אך כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, השיבה אשתו, "מאחר שכן הגיד לך מורך ורבך עליך לקיים דבריו מבלי חכות אף יום אחד. מחר אמכור את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם יספיק לך לקנות סוס ועגלה ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו כפי אשר יעץ לך רבינו נ"ע".

כשמוע ר' יוסף את דברי אשתו, האמורים בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.

==ר' שלמה לייב בעל התשובה==
באחד הימים – בין פסח לעצרת תקע"ו, עשה ר' יוסף את מסעו לעיר סעננא. בלילה עצר במלון העומד על פרשת דרכים. שם התארח אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב יהודי מתבולל שהיה צריך לנסוע למחרת בבוקר לעיר סעננא.

היהודי ביקש את ר' יוסף שיקח אותו לסעננא, מוקדם בבוקר, אך ר' יוסף אמר לו שלפני עשר הוא לא יכול לצאת כי צריך להתפלל, האורח נתרגז מאד ויצו לבעל המלון להשיג עבורו עגלה בכפר הסמוך והוא ישלם כמה שיבקשו, אבל בתנאי שיצאו לדרך לא יאוחר משעה החמישית בוקר.

בלילה כשר' יוסף אכל קם לערוך תיקון חצות כדרכו. האורח נתעורר משנתו ויבהל מאד לשמוע קול בוכים. ויקם ממטתו ויפתח את הדלת וירא והנה הבעל-עגלה יושב על הארץ וקורא בספר לאור נר של שעווה ובוכה. 
קול בכייתו של בעל העגלה נכנס ללבו של האורח. ויזכור את ימי בחרותו ונערותו, את חינוכו בבית אביו ומלמדיו, אשתו ובניו, אשר זה הרבה שנים שעזבם וילך שובב בשרירות לבו וחי עם גויה ותלד לו שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי, ומרירות עצומה תקפתו תקפה את היהודי המתבולל. בבוקר ר' יוסף אמר ברכות השחר בהתעוררות גדולה וטבל בנהר לבש טלית ותפילין ויתפלל בדביקות גדולה.

==קישורים חיצוניים==
*[https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד]
*[https://chabad.info/child/338411/ הרבי מספר על רבי יוסף בעל עגלה]