עריכת הדף "בבל"

'''בָּבֶל''' הוא שמה של ממלכה ועיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. בתקופה הקדומה נקראה שנער. שם בנו את [[מגדל בבל]] במטרה להילחם בקדוש ברוך הוא.

בתקופה מאוחרת יותר גלו לשם בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון. במשך 1000 שנים ישבו יהודים בבבל, שם גם נכתב ה[[תלמוד בבלי]].
בתקופה האחרונה ישבו מעט יהודים בבבל, המפורסם שבהם הוא רבי יוסף חיים בעל ה[[בן איש חי]].

בספרי הנ"ך היא מכונה גם בשם '''ששך''' (בבל ב[[א"ת ב"ש]]).

==הבטחה על חורבן עולמי של העיר בבל==
בנביא [[ישעיהו]]{{הערה|ישעיהו נא, יט-כ}} ו[[ירמיהו]]{{הערה|ירמיהו נא, כו}}, ישנה נבואה, שהעיר בבל תחרב, שוב לא תבנה עוד לעולם.

שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לבגדאד.

==שמה של הארץ ושפתה==
משמעות השם היא ב[[לשון הקודש]] היא בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ"{{הערה|בראשית י"א ט}}.

שפת הארץ הייתה [[ארמית]] - בבלית.

==קרבתה לארץ ישראל==
נביאים התקינו שיפרישו תרומות ומעשרות בבבל{{הערה|משנה ידים ד, ג; רמב"ם הלכות תרומות א, א.}}, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורבים מישראל הולכים ושבים שם{{הערה|רמב"ם שם}}. יש אומרים שבתקופת התלמוד בטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות בחוץ לארץ {{הערה|ראה ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספות קדושין לו, ב.}}.

==טיבעה==
בבל עמוקה משאר ארצות, וכל מתי [[מבול]] ירדו לשם, ולכן גזרו חכמים ואמרו שכל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל שקצים ורמשים{{הערה|שבת קיג, ב.}}.

בבבל המים מצויים, ולכן יש מהאמוראים שסובר שלא התירו שם למלא מים בשבת מבורות על ידי פסים שעושים סביבות הבור כדי שיחשב הכל רשות היחיד, שלא התירו אלא במקום שיש דוחק במים{{הערה|עירובין כא, א.}}.

בבל עומדת במצולה וטבועה בבצעי המים, על כן נשתנה דינה בנוגע למי שמקבל שדה מחברו על מנת לזרעה תבואה, שהדין הוא שאינו יכול לשנות ולזרוע בה קטניות{{הערה|משנה ב"מ קו, ב}}, אולם לא אמרו דין זה אלא ב[[ארץ ישראל]] שהיא מקום הרים והקטניות מכחישות את האדמה, אבל בבבל שהיא במצולה, מותר לו לשנות אם ירצה מתבואה לקטניות{{הערה|גמ' שם קז, א ורש"י.}}.

וכן מטעם זה נשתנה בבבל הזמן שמתחילים לומר "ותן טל ומטר" בברכת השנים, ואיחרוהו עד ששים יום אחר תקופת תשרי, לפי שהיא מצויה במקום נמוך ואין היא צריכה כל כך למי גשמים{{הערה|תענית ד, ב ורש"י ור"ן שם.}}.

בבבל מצויים שטפונות של מים, ולכן אין נוהג דין בורגנין בבבל, היינו סוכות שעושים שומרי העיר ללון בהם, שבדרך כלל הדין הוא שאם סוכות אלו מוצבות חוץ לעיר בתוך שיעור של שבעים אמה ושיריים הן נכללות בתוך העיר ומודדים [[תחום שבת]] משם והלאה, אבל בבבל מכיון שעלולות להישטף על ידי המים אינן חשובות לכלום, ואין מודדים אלא מהעיר עצמה{{הערה|עירובין שם.}}.

==מלכים שונים בבבל==
במשך אלפי שנים שלטו מלכים רבים מעמים שונים על בבל. רבים מהם מוזכרים ב[[תנ"ך]]:
*נבוכדנצאר מלך בבל, שבנה מחדש את העיר, [[חורבן בית המקדש|החריב את בית המקדש]], והגלה לבבל את בני ישראל.
*אויל מרודך בנו של נבוכדנצאר
*בלשצר

==גלות בבל==
אחר [[חורבן בית המקדש|חורבן בית ראשון]] הגלה נבוכדנצאר את [[בני ישראל]] לבבל. הגלות לבבל הייתה בשלבים:
#גלות יהויכין, המכונה גם '''"גלות החרש והמסגר"'''{{הערה|[[סדר הדורות]] המקוצר}}, התרחשה ב[[אחד עשרה]] שנה קודם חורבן הבית בעקבות מרידה מתמשכת של מלכי יהודה בבבל. תחת יהויכין הומלך בנו צדקיהו.
#גלות לאחר החורבן, לאחר החורבן הייתה ההגליה הרצינית של [[בני ישראל]] לבבל, ולפיה החשבת ספירת שבעים שנות גלות בבל. ב[[גלות]] זו הוגלו רוב רובם של [[בני ישראל]] לבבל.

==מנהיגי היהודים בבבל==
לאחר [[חורבן בית ראשון]] עוד היו [[נביאים]] שהנהיגו את ה[[יהודים]] בבבל.

מאוחר יותר, לאחר חורבן בית שני התמנו מנהיגים שכונו "ריש גלותא" (ראש הגולה) שהייתה להם סמכות רשמית ממלכות בבל [[דין תורה|לדון]] לאסור ולהטיל מיסים על היהודים.

בין המנהיגים:
===נביאים===
*[[דניאל]]
*[[זרובבל]]
*[[חגי]]

===ראשי גלות===
*'''רב כהנא'''
* '''רב הונא''', אחיו של רב כהנא
* '''הונא מר בר רב כהנא''', חתנו של ראש ישיבה בשם רב חנינא.
* '''רב פחרא''' (או רב פחדא), חתנו של הונא.
* '''מר זוטרא''', בנו של הונא ונכדו של רב חנינא שגידלו. מר זוטרא מרד ב[[קבאד הראשון]] ובמשך שבע שנים עמד בראש ממלכה עצמאית בעיר מחוזא, עד להריגתו ולדיכוי המרד על ידי קבאד. אחרי פרשייה זו בוטלה ראשות הגולה למשך זמן מה, ובנו [[מר זוטרא בר מר זוטרא]] נמלט לארץ ישראל.

ראשות הגולה חזרה רק בתחילת תקופת ה[[גאונים]]. 
*'''בוסתנאי בן חנינאי'''
* '''חסדאי בן בוסתנאי'''
* '''שלמה בן חסדאי''', מת ללא ילדים
* '''דוד בן חסדאי''', אחיו של שלמה
* '''חנינאי''' (או חנניה) '''בן דוד'''

==מרכז התורה בבבל==
בתקופת ה[[אמוראים]] בבל הייתה מרכז ה[[תורה]] הגדול ביותר שם פעלו [[ישיבה|ישיבות]] בערים רבות (ביניהם: סורא, פומפדיתא, נהרדעא, ועוד.) ושם נכתב ה[[תלמוד בבלי]] שהוא השכתוב מכל הדרשות, לימודים, ודיונים הלכתיים שנאמרו ב[[ישיבה|ישיבות]].

==הכינוי "רב"==
אמורא בבלי נקרא "רב" לעומת אמורא מ[[ארץ ישראל]] שנקרא "רבי".

ב[[חסידות]]{{הערה|תורה אור, הוספות למגילת אסתר קיז עמוד ג}} מבואר ההבדל בין הכינויים:

השם רב מורה על ריבוי ובכל זאת נאמר בלשון יחיד, שמראה שגם הריבוי הוא באחדות.

האות [[י]] היא בחינת ה[[ביטול]].

ולכן ב[[ארץ ישראל]] שאור ה' בהתגלות יותר נאמר רבי בתוספת יו"ד ששם בכל הריבוי פרטים שב[[עולם]] ניכרת בחינת ה[[י]] - ביטול לה'.

אבל בבבל היות ויש פחות גילוי אור ה' ה"רב" מתבטל פחות, ומזה מגיע שם תואר זה. אך בכל זאת ישנה איזו שהיא דרגת [[ביטול]] שלכן נאמר רב לשון יחיד.

==לקריאה נוספת==
*'''חלוף מנהגים בין בבל וארץ ישראל''' - ירושלים, תש"ל
*[[הרבי]], שיחת שבת [[פרשת ראה]] [[תשי"ג]]

==ראו גם==
*[[תלמוד בבלי]]
*[[בית רבינו שבבבל]]

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:יבשת אסיה]]