עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ה'"

{{תניא}}
'''פרק ה'''' של [[ספר התניא]] מבאר את יתרון ההתקשרות שב[[לימוד תורה]] שנעלה עוד יותר מאשר בקיום [[מצוות]] מעשיות. שההתקשרות שבלימוד תורה היא בבחינת [[מזון]] ו[[אור פנימי]], לעומת קיום מצוות שהוא בבחינת [[לבושים]] ו[[אור מקיף]].

=='''גוף הפרק'''==
::ולתוספת ביאור באר היטב לשון תפיסא שאמר [[אליהו]] [[לית מחשבה תפיסא ביה|לית מחשבה תפיסא בך]] כו'. הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו דרך משל כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה ב[[משנה]] או ב[[גמרא]] לאשורה על בוריה הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה ב[[משנה]] או [[גמרא]] או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה ד[[לית מחשבה תפיסא ביה]] ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות ואפילו על מצות התלויות ב[[דבור]] ואפילו על מצות [[תלמוד תורה]] שב[[דבור]] כי על ידי כל ה[[מצות]] שב[[דבור]] ו[[מעשה]] הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה. ובידיעת ה[[תורה]] מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו ב[[פרד"ס]]. ולפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחיה ויתקיים כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה וזהו שנאמר "ותורתך בתוך מעי" וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ד פ"ג שלבושי הנשמות ב[[גן עדן]] הן ה[[מצות]] וה[[תורה]] היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה וכמו שנאמר ב[[זהר]] ויקהל דף ר"י ולשמה היינו כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה איש כפי שכלו כמו שנאמר ב[[פרי עץ חיים]] [והמזון היא בחינת [[אור פנימי]] וה[[לבושים]] בחינת [[אור מקיף|מקיפים]] ולכן אמרו רז"ל ש[[תלמוד תורה]] שקול כנגד כל ה[[מצות]] לפי שה[[מצות]] הן [[לבושים]] לבד וה[[תורה]] היא [[מזון]] וגם לבוש ל[[נפש המשכלת]] שמתלבש בה בעיונה ולימודה וכל שכן כשמוציא בפיו ב[[דבור]] שהבל הדבור נעשה בחינת [[אור מקיף]] כמו שנאמר ב[[פרי עץ חיים]]]:

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[מזון]]
*[[לבוש]]


{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ד'|פרק ד']]|הבא=[[תניא - פרק ו'|פרק ו']]}}