עריכת הדף "שניאור זלמן טייבל"

[[תמונה:שניאור זלמן טייבל.jpg|left|thumb|250px|ר' שניאור זלמן טייבל]]
ר' שניאור זלמן טייבל היה אדם נעים הליכות, עדין נפש, בעל מידות טובות, וחסיד מסור. הוא היה בעל חוש מיוחד בנגינה, שר בקול דק וערב ואף ידע לנגן בכינור. 

ר' זלמן היה אחד מבעלי הסגולה שזכו לאכול במשך עשרות שנים על שולחנו של כ"ק [[אדמו"ר שליט"א]] בחגים ובמועדים. הוא זכה לקירוב מיוחד, כשבכל [[התוועדות]] הסתובב אליו הרבי במיוחד כדי להגיד לו לחיים. בלילות פסח כשהרבי חילק חתיכות קטנות של מצה, זכה ר' זלמן לקבל מיד קדשו שתי מצות שלמות: [[מיכלא דמהימנותא]] ו[[מיכלא דאסוותא]]. 

ר' זלמן נמנה על המנין הקבוע שסעד עם הרבי בחגים במשך השנה (בתקופה בה נערכו הסעודות בביתו של כ"ק [[אדמו"ר הרי"צ]]).


==שנות צעירותו==

ר' שניאור זלמן טייבל נולד ב[[חג הגאולה]] י"ט כסלו בערך בשנת תרמ"ט, ונקרא על שם [[אדמו"ר הזקן]].

בשנות ילדותו התגורר ביחד עם הוריו בעיירה [[דוברינקה]], שהייתה אחת מהמושבות שיסד כ"ק [[אדמו"ר האמצעי]]. 

פעם בעת ביקור [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בעיירה הבחין בר' זלמן, ובהזדמנות הראשונה שנסע ל[[ליובאוויטש]] - לקחו עמו. 

ר' זלמן התקבל לישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ולמד בה כמה שנים. 

לאחר נישואיו עבר לגור ב[[לנינגרד]]. שם, ב[[מסירות נפש]] ממש קיבל על עצמו לנהל את מקוה הטהרה בעיר.

בזכות התעסקותו במקווה היו לו קשרים עם רבים מהחסידים, ועם העסקנים ששלח כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] לחזק את אנ"ש בקיום התורה והמצוות בכלל ובענייני טהרת המשפחה בפרט. מכיוון שכך, שמו אנשי היבסקציה הארורה את עיניהם עליו, והחליטו שיוכל לשמש להם כ"מוסר" אידיאלי, וכיוון שהוא איש חלש, בודאי לא יתנגד להם וגם אף אחד לא יחשוד בו. 

ר' זלמן נקרא כמה וכמה פעמים לנ.ק.וו.ד. בחשאי בתקווה שיצליחו לגייסו. בתחילה הבטיחו לו משכורת נאה וטובות הנאה ואחר כך איימו עליו בגלות וייסורים. ר' זלמן פחד לגלות את הבקשה לאיש פן יבולע לו ולהם, אבל פחד עוד יותר שלא יעמוד בניסיון ובסופו של דבר ישתכנע ויהפוך לאיש מטעמם. 

בעזרת חבר קרוב הצליח לברוח לעיר אחרת לכמה חדשים, שם חיכה עד יעבור זעם, ורק אז חזר ללנינגרד. 

==משליחות לשליחות== 

בשנת [[תש"ז]] יצא ר' זלמן עם רבים מאנ"ש ביציאת רוסיה הגדולה. כבר בעיר המעבר [[פאקינג]] הקימו החסידים חדר [[תומכי תמימים פאקינג|וישיבה]], אבל משום מה הוזנח חינוכם של הבחורים המבוגרים, שמסיבות מובנות ידעו לימודי קודש רק על קצה המזלג. מבחינת גילם התאימו לישיבה, אך בידיעותיהם לא השתוו אף לילדי החדר. ר' זלמן במסירות עילאית, לא חסך זמן ומאמץ כדי ללמדם א' ב', חומש, רש"י, משניות, וכעבור תקופה אף הצליח בצורה מופלאה ללמדם גמרא, בחורים אלו ברובם הפכו ברבות הימים לתלמידי חכמים. 

מפאקינג עבר ר' זלמן עם שאר החסידים לפריס שבצרפת. 

בשנת [[תש"י]], קיבל ר' זלמן הוראה מכ"ק [[אדמו"ר שליט"א]] לנסוע לקזבלנקה שבמרוקו הרחוקה, כדי לנהל שם את המוסד לבנות '[[בית רבקה (קזבלנקה)|בית רבקה]]'. 

אחרי כמה שנים חלה, לא עלינו, נאלץ לעזוב את מרוקו וחזר לצרפת. בשנת [[תשכ"א]] נסע לכ"ק אדמו"ר מה"מ, שם בילה עד סוף ימיו. 

==בארצות הברית==

בהיותו בארה"ב עסק ר' זלמן בגיוס כספים למוסד בית רבקה בצרפת לשם הגרו רוב תלמידותיו. 

אחד האדמ"ורים החשובים בניו יורק הי' נותן לו מידי שנה כמה אלפי דולרים עבור מוסד בית רבקה בצרפת. 

על אף גילו המופלג השתתף ר' זלמן בכל [[התוועדות|התוועדויות]] [[הרבי]] ולא הסכים לוותר אפילו על התוועדות אחת.

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|ט]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|ט]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|ט]]