עריכת הדף "בן-ציון מאיר חי עוזיאל"

{{דמות
|שם=הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל
|שם בשפת המקור=
|תמונה=[[קובץ:Rabbi Ben-Zion Meir Hai Uziel.jpg]]
|כינוי=
|תאריך לידה=[[י"ג בסיוון]] [[תר"מ]]
|מקום לידה=
|תאריך פטירה =[[כ"ד באלול]] [[ה'תשי"ג]]
|מקום פטירה=
|מקום קבורה=
|מקום פעילות=
|השתייכות=
|תחומי עיסוק=
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו=הרב [[דוד שלוש]], הרב [[חיים דוד הלוי]]
|בני דורו=
|חיבוריו=משפטי עוזיאל, מכמני עוזיאל, הגיוני עוזיאל, ועוד.
}}

הרב '''בן-ציון מאיר חי עוּזיאל''' ([[י"ג בסיוון]] [[תר"מ]], (23 במאי 1880) - [[כ"ד באלול]] [[תשי"ג]], (4 בספטמבר 1953)) היה [[הראשון לציון]] ו[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי]] הספרדי הראשון של [[מדינת ישראל]]. אחד ה[[רב]]נים הבולטים ביותר.

==תולדות חייו==
נולד ב[[ירושלים]] לרב [[יוסף רפאל עוזיאל]], שהיה נשיא [[בית דין רבני|בית הדין]] הרבני של הקהילה הספרדית בעיר. תקופה מסוימת למד אצל הרב [[יחיא צארום]] שהיה [[אב"ד]] התימנים בירושלים. לאחר מכן למד ב[[תלמוד תורה]] "[[דורש ציון]]", ובהיותו בן 12 נכנס לישיבת "[[ישיבת המקובלים בית אל|תפארת ירושלים]]". רבותיו היו הרב מנחם-בכר יצחק, והרב [[בן ציון אברהם קואינקה]]. נישא בגיל שלוש עשרה. 

בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו. כבכור הבנים הוטלה עליו אחריות הפרנסה, ונאלץ לחלק את זמנו בין מלאכה ללימוד. על תקופה זו כתב לימים: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ימי שלוותי ואושרי היו קצרים. בהגיעי לשנת הבגרות יד ה' היתה בי בהלקח ממני אבי ומגיני. אז אמרתי לנפשי אבדתי. כי מה יעשה נער, כערער בערבה, למצוא דרכו בחיים? אולם חסדי ה', אבי יתומים, גברו עלי... ויהיה לי היום לעבודה והלילה למלאכה{{הערה|הרב בן ציון חי עוזיאל, עמ' 20}}
}}
בנעורתו הסתופף בצילו של הרב [[יעקב שאול אלישר]] - ה"יש"א ברכה", מפיו למד תורה, והוא שימש לו דוגמה של הנהגה תורנית גדולה, בהיותו [[פוסק הלכה]], [[דרשן]], [[פייטן]], יודע שפות, ונציג היהודים לפני ה[[סולטאן עות'מאני|סולטאן הטורקי]]. מפעם לפעם הטיל עליו הרב אלישר לכתוב תשובות בהלכה. באותו פרק-זמן עיין הרב עוזיאל בספריו של הרב [[יהודה אלקלעי]] והם שעשאוהו [[ציונות דתית|ציוני מדיני דתי]] במחשבה ובמעשה. 

כבר בגיל 20 התמנה הרב עוזיאל לרב ב[[ישיבת תפארת ירושלים|ישיבת "תפארת ירושלים"]], ומאוחר יותר ייסד ישיבה נוספת לתלמידים ספרדים - "מחזיקי תורה". בהיותו בקיא בענייני [[שחיטה (מצווה)|שחיטה]], נענה לבקשה בית הדין להיות [[שוחט ובודק]] ב[[משחטה|בית המטבחיים]] העירוני.

===רבנותו ביפו===
[[קובץ:הרב עוזיאל ומקדולנד.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הרב עוזיאל עם [[ג'יימס מקדונלד]], חבר [[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל|ועדת החקירה]], [[תש"ז]]]]
[[קובץ:הרבנים עוזיאל מימון גולד ובר אילן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב עוזיאל בביקור בארצות הברית. בתמונה (מימין לשמאל): [[יהודה לייב פישמן מימון|הרי"ל מימון]], הרב [[זאב גולד]], הרב עוזיאל, [[מאיר בר-אילן|הרב בר-אילן]], [[תש"ז]]]]
[[קובץ:קבלת פנים לאלנבי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבלת הפנים לגנרל [[אדמונד אלנבי|אלנבי]] בבואו לישראל. הרב עוזיאל מימין.]]
ב-[[1911]], השתדלו אנשי [[יפו]] אצל השלטונות העות'מאנים שתינתן להם רשות למנות "[[חכם באשי]]", רב ראשי ספרדי המוכר על ידי השלטונות, מיוחד ליפו ולסביבתה, לצד רבנותו של הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] כרב האשכנזי של יפו. עד אז היה רק חכם באשי אחד, שמשכנו בירושלים, ואנשי יפו שנזקקו לשרותו, הוכרחו לנדוד לירושלים. נימוק נוסף, מדיני, היה רצונם של אנשי [[הישוב החדש]]. באותה תקופה, עסקני היישוב, שרובם ישבו ביפו, הרגישו בצורך באישיות רבנית שתוכל לצאת ולבוא לפני השלטונות העות'מאנים. [[החוק העות'מאני]] קבע שרק נתין עות'מאני, יליד הארץ דוד שלישי, ראוי לשמש כחכם באשי. אחרי חיפושים מצא וועד העיר יפו כי הרב עוזיאל הוא המתאים ביותר לתפקיד, ובתמיכתו של הרב קוק הוא הוכתר לחכם באשי של יפו, בגיל שלושים ואחת.

הרב עוזיאל עזר רבות להתיישבות היהודית, וקשריו הטובים עם השלטונות העות'מאנים, שכיבדו את החכם היהודי המוכשר, עזרו ליהודים להתגבר על מכשולים רבים בדרך לגדילה והתפתחות. באותו זמן נתן הרב דעתו גם לעסקי התורה והחינוך של היהודים הספרדיים בעיר. הוא ייסד את תלמוד התורה "שערי ציון", ומסר שם שיעורים קבועים. ביזמתו גם הוקמו השכונות "שבת אחים", ו"משכנות ישראל". כחכם באשי, כיהן גם כנציג היהודים במועצת המחוז הממונה על יפו, שהייתה מורכבת מה[[קאדי]] ומראשי הדתות הלא מוסלמיות.

בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] [[הגליה|הוגלה]] על ידי [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|הטורקים]] ל[[דמשק]], בשל פעילותו הציבורית ומחאתו נגד רדיפת היהודים, אך הותר לשוב לארץ עוד בטרם הגעת [[הכוחות המזוינים של בריטניה|הצבא הבריטי]].

ב-[[1919]] נתמנה לנשיא תנועת "[[המזרחי]]" ואף ייצג אותה בוועידתה העולמית ב[[אמסטרדם]].

===רבנותו בסלוניקי===
ב-[[1921]] מונה לרבה של קהילת [[סלוניקי]],  שהייתה בת כששים אלף יהודים, במקומו של הרב [[יעקב מאיר]] שמונה להיות [[הראשון לציון]]. את רבנותו התנה בכך שהחינוך היהודי בעיר יימצא בפיקוחו, ראשי הקהילה היהודית יסייעו בידו להשליט את מנוחת ה[[שבת]] בעיר, יינתן לו להפיץ את תורת היהדות הציונית והלשון העברית, ולעודד את הציבור לעלייה לארץ לישראל. בתקופת כהונתו פעל לחיזוק לימוד התורה ופתח בתי ספר דתיים ותלמודי תורה, ושלל בפומבי את בתי הספר החילוניים. כמו כן, פעל גם להפצת [[עברית|השפה העברית]] וה[[ציונות]]. הוא קרא לנוער היהודי לעלות לארץ, לפני שמצב היהודים בסלוניקי יחמיר.

===רבנותו בתל אביב-יפו===
ב-[[1923]] חזר לארץ ישראל והתמנה לרב הספרדי הראשי של [[תל אביב]]-[[יפו]]. הוא שימש בתפקידו שש עשרה שנה. בשנותיו הראשונות כיהן כמזכירו האישי הרב [[שלמה זלקינד לנדרס]]. בשנת [[1935]] הוציא את הכרך הראשון של ספרו "משפטי עוזיאל". 

הרב עוזיאל השתתף ב[[הפגנה|הפגנות]] נגד [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] ([[1939]]), אך עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] קרא ל[[נוער]] היהודי ב[[ארץ ישראל]] להתגייס ל[[הבריגדה|בריגדה]].

===הראשון לציון===
ב[[כסלו]] [[ה'תרצ"ז]] נבחר הרב עוזיאל לממלא מקומו של הראשון לציון הרב [[יעקב מאיר]], שידע שכוחותיו הולכים ודלים והציע אותו לכס הרבנות. ובשנת [[ה'תרצ"ט]] עם מותו של הרב מאיר נתמנה הרב עוזיאל לראשון לציון. לפני הכתרתו פנה להתפלל ב[[הכותל|כותל המערבי]], שם קרא תפילה שחיבר לכבודו של יום: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ה' אלוקי ישראל, נתנו את לבנו למקדשך החרב, ואנו מתפללים להתגשמותו של החזון: "והיה באחרית הימים". והנה ביום הזה שבחרת בי לשרת את עמך הגדול בארץ הקודש, מתפלל אני עבדך, לפני שריד בית המקדש: שמע נא, ה' אלוקי, את תפילתי כשם ששמעת את תפילת שלמה בשעתו: קרב פזורינו וחזק את לבנו לעבדך, ושמך יתקדש. סלח נא לפשעינו וברך את ארצנו בשלום ויקוים בנו: וישבתם לבטח בארץ ואין מחריד.{{הערה|הרב בן ציון עוזיאל, עמ' 132}}
}}
מעמד ההכתרה היה ב[[בתי הכנסת הספרדיים#תיאור בתי הכנסת#בית הכנסת יוחנן בן זכאי|בית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי"]] שבעיר העתיקה, ובנוכחות הרב הראשי האשכנזי [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]. הרב עוזיאל כיהן בתפקיד עד מותו.

עד להקמת ה[[ישראל|מדינה]] היה הרב עוזיאל חבר ב[[הוועד הלאומי|וועד הלאומי]], והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה [[הסוכנות היהודית]]. הוא גם ייצג את היישוב היהודי בפני [[המנדט הבריטי|השלטון הבריטי]] ובפני [[האו"ם]]. לאחר הקמת המדינה, הפך לרב הספרדי הראשי הראשון שלה, ובנוסף נשא בתואר הראשון לציון, כמנהג ה[[יהדות ארצות האסלאם|ספרדים]] מימי הטורקים. הוא עמד בראש הרבנות יחד עם הרב הרצוג. מסופר עליו שבזמן [[מלחמת העצמאות]], כאשר הותקפה ירושלים על ידי הערבים, הוא חפר ביום השבת, משיקולים של "[[פיקוח נפש דוחה שבת]]", תעלות לחיילי [[צה"ל]].

===פטירתו===
[[קובץ:Yehuda Aizenshtark. Ben-Zion Meir Hai Uziel's funeral. 1953.jpg|ממוזער|250px|הלוויית הרב עוזיאל ב[[רחוב יפו]] במרכז ירושלים. ספטמבר 1953]]
בקיץ [[ה'תשי"ג]] חלה הרב עוזיאל ב[[סוכרת|סכרת]]. המחלה פגעה בפלג גופו התחתון. עשרים יום קודם פטירתו נותח ורגליו נקטעו לצורך הצלת חייו. עם כניסת שבת של פרשת [[נצבים]]-[[וילך]] נפטר. ב[[צוואה|צוואתו]] כתב "... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה... [[האמת והשלום אהבו]]". כמו כן ציווה שלא יספידוהו, וביקש להיקבר ב[[הר המנוחות]].

==הקשר לחב"ד==
בין [[הרבי]] לרב בן ציון חי עוזיאל היה התכתבות רבה בנושאים למיניהם.

על הרב בן ציון חי עוזיאל כותב [[הרבי]] את התארים:

{{ציטוט|תוכן=הרב הגאון הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק

בצרכי ציבור

באמונה איש חי רב פעלים בעל מדות

תרומיות וכו'

מוהר"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל שליט"א

ראשון לציון, רב הראשי

שלמא דכת"ר יסגי.}}.
[[הרבי]] דן עם הרב עוזיאל רבות אודות ספרו {{הערה|שהרב עוזיאל גם נתן לו}} '''הגיוני עוזיאל'''{{הערה|הספר יצא בשנת [[תשי"ג]]}}, בהמשך נתן גם הרבי הסכמה לספרו של הרב עוזיאל '''הגיוני עוזיאל'''(!) בו הוא אומר:
{{ציטוט|תוכן=וכיון שכהדר"ג מעתיק בספרו ספרים הנ"ל, אף דפליג עליהם, הרי בפני כו"כ מהקוראים ישמש זה להסכמה, ובדרך פשיטות - שגם בבתיהם צריך להיות נמצאים ספרים אלו, בה בשעה אשר לתושבי רוסיא ופולין בפרט ידוע ההרס הרב שעשו ספרים אלו וכיוצא בהם, ה' יצילנו.}}.

הרבי גם שלח לרב עוזיאל כמה וכמה פעמים במתנה מספרי [[רבותינו נשיאנו]].
{{הערות שוליים}]