עריכת הדף "שמש בגבעון דום"

==שמש בגבעון דום==

פרק י' שבספר יהושע כולל תיאור של כיבוש דרום הארץ. לפי תיאור המפה מראה =, כי ישראל שולטים על כיס הכולל את המחצית הדרומית של הירדן, בין ים כינרת לים המלח, ובצד מערב הם הצליחו להגיע עד גב ההר, כמחצית הדרך שבין הירדן לים התיכון. כיס זה מפריד בין מלכי הצפון למלכי הדרום ומאפשר ליהושע לכבוש תחילה את הדרום ואחר כך את מלכי הצפון.

הגבעונים, הנמצאים קצת דרומה לבית אל ולעי, קרובים לקו הכיבוש הישראלי, והם נכנעים ומבקשים לכרות אתם ברית. פעולה זו מפחידה מאוד את יושבי הארץ, שכן ברית נפרדת של ערים עם ישראל תחליש את יכולת הלחימה של יושבי כנען. מסיבה זו נוצרת קואליציה של ערים היוצאות למלחמה - לא על יהושע, אלא על יושבי גבעון.

בפרק י' שבספר יהושע מתוארת המלחמה שהכריזו מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון על העיר גבעון. ערים אלה נמצאות מדרום לשטח הכיבוש הישראלי.
===תיאור הקרב===

בספר יהושע מתואר הקרב:
{{ציטוט| תוכן=(יב) אָז יְדַבֵּר יְהושֻׁעַ לה' בְּיּום תֵּת ה' אֶת הָאֱמרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעון דּום וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלון:
(יג) וַיִּדּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקּם גּוי איְבָיו הֲלא הִיא כְתוּבָה

עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלא אָץ לָבוא כְּיום תָּמִים: |מרכאות=כן}} {{הערה| י: יב-יג}}

יהושע רדף אחרי מלכי האמורי, ואז שראה שהשקיעה מגיעה,  הוא חשש שלא יוכל למצווא אותם מפני החושך,  בחושך יוכלו חיילי האמורי לברוח, ומכיוון שהם מכירים את השטח טוב יותר מבני ישראל, לא יוכל יהושע לנצל את הניצחון ולהשמיד את צבא האמורי. ולכן הוא אמר:

שֶׁמֶשׁ בְּגִבעון דּום וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלון:

ואז נעצר השמש וניצחו
===הדיון בתלמוד===
שלושה אמוראים בתלמוד הבבלי פירשו פסוקים אלה במסכת עבודה זרה, דף כה. וכך מפרשים האמוראים את הפסוקים:

רבי יהושע בן לוי מפרש, כי בסך הכול השמש עמד במקומו "יום תמים" - 12 שעות.

וכך הוא מפרש את הפסוק: "ויעמד בחצי השמים":

השמש נע 6 שעות, מזריחה ועד לחצי השמים, ונעצר. בחצי השמים נעצר השמש ל- 6 שעות. אחרי 6 שעות המשיך השמש לנוע למערב. מסלול זה נמשך כרגיל, 6 שעות. ושוב, בהגיע השמש לצד מערב, נעצר ל- 6 שעות נוספות, בהתאם לפסוק "ולא אץ לבוא", לא מיהר לשקוע, ואחר כך שקע. לפי הפירוש הזה של רבי יהושע בן לוי, נמשך היום הזה 24 שעות במקום 12 שעות של יום רגיל.

פירוש שני לפסוקים נותן רבי אלעזר. הוא מפרש, כי היום התארך והיה בן 36 שעות. העיקרון שהוא מפרש בו את הפסוק זהה לזה של רבי יהושע בן לוי, אלא שהוא מפרש אחרת את הביטוי "יום תמים". רבי יהושע בן לוי מפרש "יום תמים" 12 שעות, ואילו רבי אלעזר מפרש 24 שעות. לפי פירושו השמש נע מהזריחה ועד חצות היום 6 שעות, נעצר ל- 12 שעות, המשיך 6 שעות עד למערב, ושם נעצר ל- 12 שעות נוספות. בסך הכול נעצר השמש "כיום תמים" - 24 שעות. היום הזה ארך, לפי רבי אלעזר, 36 שעות.

ופירוש שלישי הוא של רבי שמואל בר נחמני. לפי פירושו ארך היום 48 שעות. וכך הוא מפרש: "ויעמד השמש בחצי השמים": וכמה עמד? 12 שעות. "ולא אץ לבוא כיום תמים": השמש לא מיהר לשקוע, והשתהה לפני השקיעה כיום תמים - 24 שעות. לפי זה אורך היום היה 6 שעות עד הצהריים, 12 שעות שהשמש עמדה בחצי השמים, 6 שעות מהצהרים ועד הערב ועוד 24 שעות שהשמש עמדה עד ששקעה.

שלושת הפירושים האלה עוסקים בפירוש פסוק קשה. שלושת החכמים מסבירים את הפסוק שניסוחו אינו ברור: "ויעמד השמש בחצי השמים, ולא אץ לבוא כיום תמים." כל אחד מהמפרשים מבין כי השמש נעצר בשעה 12, וכל אחד מהם מבין כי השמש נעצר שוב לפני השקיעה. הם חלוקים בשאלה כמה שעות בדיוק ארכה העצירה: 12 ,6, או 24 שעות.