עריכת הדף "חכמות חיצוניות"

{{להשלים|כל הערך=כן}}
'''חכמות חיצוניות''' הוא החקר והעיון בענייני העולם ומציאותו. להבדיל מחכמת ה[[תורה]] העוסקת בחקר חכמת האלוקים ורצונו. לימוד זה אסור על פי ההלכה, אמנם במקרים מסויימים יש היתר לכך.

==גדרם==
חכמות חיצוניות אלו חכמות שאינם תורה, כדוגמת למידת שפות חדשות, לימודי חול וכו', לצרכים שלא קשורים לתורה ומצוות. הבעיה בלימוד כזה היא שהרבה פעמים בלימודים אלו יש את היפך ה[[אמונה]].

כאשר לומד האדם את חכמות אלו לצורך לימוד תורה, הפצת תורה, קיום מצוות וכה"ג, או לצורך פרנסתו{{הערה|כמובן באופן שאינו סותר לתורה.}} אזי מותר.

==האיסור וחומרתו==
[[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע לעון [[ביטול תורה]]. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את ה[[מדות]] של האדם המדבר, אך לא את ה[[מוחין]] שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם ([[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]]){{הערה|תניא סוף פרק ח'.}}.

[[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}.

==ההיתר==
מההיתרים ללמוד חכמות חיצוניות הוא או על מנת להתפרנס מהחכמה או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה כפי שעשו ה[[רמב"ם]] וה[[רמב"ן]] ועוד גדולי ישראל רבים{{הערה|[[תניא]] סוף פרק ט'.}}.

הרבי במכתב{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק ג' אגרת תצה.}}. מבאר ומונה 6 סוגים שונים של לימוד חכמות האומות.

א. לימוד מתוך ה[[תורה]], בהיותה ה'מפה' של כל ה'בניין' - ה[[עולם העשיה הגשמי|עולם]] כמובא במדרש{{הערה|[[בראשית רבה]] בתחילתו.}}. - דין לימוד זה הוא [[לימוד תורה]] ממש.

ב. לימוד דברים שה[[תורה]] מצווה ללמדם. כדוגמת המצווה לחשב את [[קידוש החודש|זמן המולד]] על פי מסלולי ה[[ירח]]{{הערה|[[משנה תורה]] הלכות [[קידוש החודש]] פרק א' הלכה ז'.}}, ומצווה על בית דין לדעת דרכי [[עבודה זרה]] ו[[כישוף]] על מנת לדון כראוי. - דין לימוד זה הוא [[מצווה]].

ג. לימוד כשהוא במקום שאסור ללמוד תורה{{הערה|עיין ב[[אחרונים]] [[שולחן ערוך]] אורח חיים ריש סימן פ"ה. בדוגמת [[שמואל (אמורא)|שמואל]] שלמד מסלולי גרמי השמים בזמן שנפנה ל[[בית הכסא|בית המים]].}}. - דין לימוד זה הוא [[מצווה]], אבל באופן שלישי.

ד. לימוד '''לצורך''' קיום מצווה{{הערה|כ[[רב (אמורא)|רב]] שלמד אצל רועה איזה [[מום]] קבוע ואיזה עובר.}} - לימוד זה דינו כ[[הכשר מצווה]].

ה. לימוד - במידה הדרושה ולא יותר - לצורך [[פרנסה]]{{הערה|ראה [[דרך מצוותיך]] קד, ב.}}, או שמתפרנס מהחכמות עצמן 'קרדום לחתוך בהן' - דין לימוד זה הוא הכשר והכנה לדבר היתר.

ו. לימוד אף בלא צורך, אם רק יודע להשתמש בהם אחר כך ל[[עבודת ה']] או ל[[תורה|תורתו]]. - וזהו הטעם שעסקו בהם ה[[רמב"ם]] וה[[רמב"ן]].

הרבי הדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=102 שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אומות העולם]]