עריכת הדף "מזמור לתודה"

{{חלונית
|כותרת=מזמור לתודה
|רוחב=30%
|תוכן=א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.
|מקור=[[תהילים]], פרק ק'
|ניקוד=כן}}
'''מזמור לתודה''' הוא קטע ב[[תפילה]]{{הערה|מקור המזמור הוא בפרק ק' ב[[תהילים]]}} הנאמר אחרי [[ברוך שאמר]]. המזמור הוא חלק מ[[פסוקי דזמרה]].

מקור המזמור הוא בפרק ק' ב[[תהילים]]. המזמור נקרא "מזמור '''לתודה'''" ע"ש כך שבזמן הקרבת [[קרבן תודה]] היו הלווים שרים ומנגנים את מזמור תהלים זה.

בערב יום כיפור ובערב פסח לא היו נוהגים להקריב קרבן עולה, ולכן בימים אלה נוהגים שלא לומר מזמור לתודה{{הערה|שו"ע אורח חיים}}.

==פירוש הפס' ע"פ חסידות==
"מזמור לתודה הריעו להוי'" שההודאה על הנס תהיה בבחינת "הריעו" - הרמת קול שהיא עניין הביטול{{הערה|שם קמא}}, והביטול הזה יהיה "להוי" - שהאדם מודה לה' ע"כ שהוריד את [[שם הוי']] ב[[שם אלקים]] וע"כ האדם מתבטל ומודה ל[[שם הוי']] שזהו מקור ההודאה ממש, וההודאה להוי' תהיה "בכל הארץ" - הארץ התחתונה שמקורה הוא [[שם אלקים]], וע"י כך שה[[אדם]] מתבטל ומודה להוי' מכאן - מהעולם הזה המוגבל, הוא מעלה את [[שם אלקים]] לבחינת [[שם הוי']] שלמעלה ממנו.

==מקורו של המזמור==
בחסידות מבואר שמקורו של מזמור לתודה הוא ב[[אור אין סוף]] ד[[עולם היצירה]]{{הערה|ראה ב[[סידור עם דא"ח]] ל[[אדמו"ר האמצעי]]}}. 

[[אדמו"ר האמצעי]] שואל{{הערה|ראה ספר פירוש המילות, צ, ד}} מדוע מקורו של מזמור לתודה הוא דווקא ב[[אור אין סוף]], ובאור אין סוף גופא למדה דווקא ב[[עולם היצירה]]? ומקדים לומר שמזמור לתודה נאמר בהקשר ל[[קרבן תודה]], והודאה, שעליה מביאים את הקורבן מקורה ב[[אור אין סוף]].

ומסביר שהודאה מקורה ב[[אור אין סוף]] מכיון שהודאה נאמרת על [[נס]] שהיה ל[[אדם]] ונס זהו דבר שלמעלה מהטבע שמתלבש בטבע, או בלשון החסידות גילוי אור [[עלמא דאתכסייא]] ב[[עלמא דאתגלייא]] וגילוי [[שם הוי']] ב[[שם אלקים]]. ומכיון שכל המקור של נס זהו גילוי [[אור אין סוף]] הבלתי מוגבל ב[[עולם הזה]] המוגבל, זהו הסיבה לכך שהודאה  מקורה ב[[אור אין סוף]] - שהאדם מודה לקב"ה שגילה בשבילו את האין סוף הבלתי מוגבל בעולם הזה המוגבל. זה הסיבה לכך שמקור ההודאה הוא דווקא ב[[אור אין סוף]].

והסיבה לכך שמקורו של המזמור הוא דווקא ב[[אור אין סוף]] שב[[עולם היצירה]] מסביר [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|פירוש המילות, מזמור שיר ליום השבת, עט, א}} ששורשו האמתי של מזמור לתודה הוא אכן ב[[אור אין סוף]] שב[[עולם האצילות]], אך מכיון שבימי בחול כל הדרגות יורדות במדרגה לכן מזמור לדוד נמצא ב[[עולם היצירה]] ולא בעולם האצילות. ואת מקום מזמור לתודה מחליף בשבת המזמור "מזמור לשבת" שבו אין את [[שם הוי']], ומסביר אדמו"ר האמצעי{{הערה|שם עט א}} שבגלל שאין בו את שם הוי' יש בו בחינת העלם שלמעלה מגילוי ומקורו של מזמור לשבת הוא ב[[אור אין סוף]] שב[[עולם האצילות]].

==בחסידות==
כמו כן ראשי תיבות של "הריעו לה' כל הארץ" זה [[הלכה]]{{הערה|פירוש המילות, קמא. [[תורת שמואל]], תרל"ט ח"ב}}, ומקור ההלכה שהיא [[תורה שבעל פה]] הוא ב[[ספירת הדעת]]{{הערה|הסיבה לכך שתורה שבעל פה וההלכה היא ספירת הדעת היא מכיון שע"י התורה שבע"פ מגיעים לבחינת "וידעת כי הוי' הוא אלוקים" שע"י לימוד התורה שבעל פה מגיע מתוך העולם הזה הגשמי והחומרי (שם אלקים) להבנה והשגה ב[[שם הוי']]}}. שעניינה הוא להבין ולהשיג ע"י [[שם אלקים]] ב[[שם הוי']], וע"י כך שיש לאדם בחינת דעה בשם הוי' - הוא מעלה בכך את [[שם אלקים]].

[[אדמו"ר הרש"ב]] מוסיף ומבאר{{הערה|[[תורת שמואל]] תרל"ט, ח"ב, תקעו.}} שהמילים "מזמור לתודה" מגיעות מ[[ספירת החכמה]], ו"עבדו את ה'" שורשן מ[[ספירת הבינה]].
==עניינו==
ב[[תפילת שחרית]] בכל יום אנו אומרים: "מזמור לתודה". משמעות המילה תודה אינו רק מלשון הודיה אלא גם מלשון הודאה. וכן מצינו בגמרא שמופיע מינוח זה כדי לציין הודאה, כמו: "ומודים חכמים לרבי מאיר", כלומר אף על פי שלא חשבו כמוהו, הודו שהוא צודק. 

כך היא ההודאה שלנו להקב"ה: לנו נדמה שאנחנו מציאות, ואנחנו לא צריכים הוכחות על קיומינו ועל קיומו של העולם בכלל. ולמרות זאת אנו מודים לה' שהוא המציאות האמיתית, ו"אין עוד מלבדו". אנו מודים לה` שהוא צודק. 

ישנו סיפור על [[חסיד]] של [[אדמו"ר הזקן]], ר` [[פסח ממלחובקה]], שהחדיר במוחו עניין זה של [[אחדות ה']], שכל המציאות היא רק [[אלוקות]] ואין עוד שום דבר, עד כדי כך שלאחר שלימד עניין זה לתלמידיו, הם מיששו את הקיר כדי לבדוק אם הוא קיים! ופעם אחת לימד אותם עניין זה בליל [[שבת]]. לאחר התפילה, משהגיע אחד התלמידים לביתו כשהרושם של השיעור עדיין לא פג ממנו, הוא התיישב על הכסא, מבלי לעשות כלום. אותו תלמיד המשיך לרחף בעולמו שלו עד שאשתו ביקשה ממנו: "עשה קידוש", והוא השיב לה כתוהה על השאלה: "מה קידוש?" הוא היה מנותק כל כך ממציאות העולם עד ששכח שליל שבת היום. הרעיון של "אין עוד מלבדו" היה מונח אצלו ברמה גבוהה כל כך, עד שאיבד את התחושה של עולם גשמי. אבל מי שהעניין התיישב בשכלו, מוצא את הדרך כיצד לחבר את האמת האלוקית עם מציאות העולם. כל זה קשור בעניין ההודאה, להודות שה` הוא המציאות האמיתית. 

אם-כך, בהודאה יש עניין של ביטול. הכרה במציאות ה` היא ביטול היש שלי. משום שהמציאות שלי צועקת שאני יש! ואני מתאמץ לכופף את היש שלי ליש האמיתי. הביטול הוא הסיבה שקרבן תודה לא בטל גם לעתיד לבוא. משום שאז, בימות ה[[משיח]], ההודאה הזו רק תלך ותתחזק. אז נכיר בצורה הרבה יותר עמוקה, שה` הוא היש וכל השאר אין. אמנם לעתיד לבוא לא נצטרך להודות משום שההודאה של היום תהיה ההבנה השכלית. אז נראה בעיני בשר שהמציאות היא כולה אלוקות. אם כן על מה תהיה ההודאה לעתיד לבא? על דברים הרבה יותר נעלים, שהיום אנחנו אפילו לא יכולים להודות עליהם.

{{הערות שוליים}}
{{תפילה}}
[[קטגוריה:תפילה]]