עריכת הדף "חטא העגל"

{{בעבודה מתמשכת|}}
'''חטא העגל''' היה אחד ה[[חטא]]ים החמורים בהם נכשלו [[בני ישראל]]. החטא ארע ביום הארבעים לעליית [[משה רבינו]] להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלוש סוגי [[מוות|מיתות]]. כתוצאה מחטא זה חסרו לבני ישראל מספר דברים.

==רקע==
לאחר ש[[בני ישראל]] [[יציאת מצרים|יצאו ממצרים]] ב[[ט"ו בניסן]], הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. ב[[ראש חודש סיון]] הם הגיעו ל[[מדבר סיני]] וחנו למרגלות [[הר סיני]] מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירתם (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה ב[[ו' בסיוון]] או ב[[ז' בסיוון]]) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את [[מעמד מתן תורה]], שמעו את [[עשרת הדברות]] ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד [[תחיית המתים|להחיות את המתים]] והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל [[משה רבינו]] וביקשו ממנו שיהווה [[ממוצע]] ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית [[כלות הנפש]] נוספת.

למחרת בבוקר עלה משה להר סיני בכדי לקבל פירוט נוסף על מצוות התורה ובכדי להוריד את [[לוחות הברית]]. קודם עלייתו הודיע משה שהוא עולה למשך ארבעים ימים תמימים, כשלאחריהם הוא ירד עם הלוחות.

היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן ה[[ערב רב]] שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו ב[[ט"ז בתמוז]] למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך [[השטן]] פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו [[מלאכים]] סוחבים מיטה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו [[לוויה]].

==עשיית העגל==
כאשר ה[[ערב רב]] ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב [[אהרן הכהן]] וביקשו ממנו שיעשה להם "אלקים".

==הסיפור==
חטא העגל הינו החטא הראשון שנעשה לאחר מתן תורה.

כאשר נסתיים מעמד מ"ת עלה משה למחרתו להר בכדי להוריד את לוחות הברית לעם ישראל, ואמר להם שבעוד 40 יום ישוב, כיוון שעברו 40 יום ולא הגיע חשבו שנפטר, ובאמת הראה להם השטן מיטתו של משה בשמים (רש"י עה"ת) ובלבלם. אך הם טעו כי ספרו 40 יום ולא מעת לעת וחסרו להם שש שעות לחשבון, וכיוון שכן אמרו שאין אלוקים בקרבם ואמרו לעשות להם עגל לעבודה זרה, באו לאהרן לראות מה יורה להם, ועכבם. לבסוף נכנעו ליצרם הרע ואספו כל כסף וזהב שהיה בישראל (מלבד הנשים ושבט לוי) והיה שם ילד אחד ושמו מיכה שיצא מבין הלבנים שבנו מהם את פיתום ורעמסס, שידע היכן פתק שהעלו עמו ארון יוסף מהנילוס וזרקו למדורה שם התיכו את הזהב ויצא ממנו עגל, והשתחוו ואמרו לו 'אלה אלוקיך ישראל' ר"ל. כיוון שראה משה בעת רדתו מן ההר ובידיו לוחות הברית, את מעשם של ישראל חלשה דעתו ונפלו הלוחות מידו ונשברו.

==במדרשי חז"ל==
חז"ל אומרים שחטא העגל החזיר את הזוהמא לעולם, שהרי במ"ת ירדה שכינה לעולם שוב, לאחר שנסתלקה בחטא עה"ד והחטאים שלאחריו (שבעה חטאים כנגד שבעה רקיעים), ובמ"ת פסקה, ולכן זכו כל ישראל לראות את ה' פנים בפנים לשמוע את קולו (ויתר הנסים שהיו שם), אך חטא העגל החזיר זוהמא זוהמא זו לעולם.

משה רבינו בזכות בקשת רחמיו על עם ישראל זכה לפעול אצל הקב"ה שיסלח להם, ובכל זאת בכל פורענות שמגיעה לישראל מאז חטא העגל הקב"ה מוסיף לה מפורענות של חטא העגל כנאמר "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".

[[קטגוריה:חומש שמות]]