עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ל"ד"

{{ניווט
|כותרת=תרשים כולל - תניא, ליקוטי אמרים
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כללי}}
}}
{{תניא}}
'''פרק ל"ד - השמחה מאמונה ביחוד ה' - גם אצל אנשים פשוטים'''

==מבוא לפרק==
שלימות השמחה המבוארת ב[[תניא - פרק ל"ג|פרק הקודם]]{{הערה|שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו}} שייכת רק אצל האבות והנביאים. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=לד|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד}}}}

==סיכום הפרק==
* כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות{{הערה|ובפרט צדקה.}} הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה{{הערה|וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות}} - יבוא לשמחה אמיתית עצומה.

* בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת העצבות ומעלת השמחה{{הערה{שהתבאר מ[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו ועד כאן}}: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית{הערה|וכזכור, הוסבר ב[[תניא - פרק ו'|פרק ו']] שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה - שאינם קשורים כלל לשניה) - יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.

==מושגים יסודיים בפרק==

{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ג|פרק ל"ג]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ה|פרק ל"ה]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]