עריכת הדף "יום טוב שני של גלויות"

'''יום טוב שני של גלויות''' הוא היום הנוסף שמוסיפים [[יהודים]] תושבי מדינות העולם, פרט לתושבי [[ישראל]], לכל אחד מה[[חג|ימים הטובים]].

==הסבר הלכתי==
בימי [[בית המקדש]] הייתה ה[[סנהדרין]] מקדשת את החודש על פי עדות שני עדים כשרים שראו את הלבנה בחידושה ולאחר מכן, היו משיאים משואה על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל הקהילות היהודיות על יום חלותו של ראש החודש.

לאחר שהכותים, החלו להשיא משואות בתאריכים שונים על מנת לבלבל את היהודים, בוטלה השאת המשואות על מנת למנוע את הבלבול, וההודעה על ראש החודש בחודשים בעלי המועדים ([[ניסן]], [[אב]], [[אלול]], [[תשרי]], [[כסלו]], [[אדר]] ו[[אייר]]‏‏) הועברה על ידי שלוחי בית הדין.

במקומות שהיו מרוחקים מ[[ירושלים]], היה חשש שהשליחים לא יספיקו להגיע עד ה"יום טוב". לפיכך, תיקנו [[חז"ל]] שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" - ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות, כך גם אם טעו ביום עדיין יקיימו את דיני החג בזמנם.

ב[[יום כיפור]] - נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ו[[פיקוח נפש]] הוא שיצומו במשך יומיים. וב[[ראש השנה]] - מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ואף תושבי [[ירושלים]] לפעמים היו עושים שני ימי קודש (כיום בכל מקום חוגגים שני ימים).

==בזמן הגלות==
גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה, תיקנו חכמים לחגוג את יום טוב השני באותם מקומות, כדי לא לשנות המנהג.

===הסבר החסידות===
ב[[תורת החסידות]] מוסבר, כי השתלשלות הארועים שיצרה את הצורך ביום-טוב שני, באה במקביל לירידה [[רוחנית]] שנולדה ב[[גלות]] שבעקבות [[חורבן בית ראשון]]:
 
בכל יום-טוב שורה בעולם גילוי [[רוחני]] גבוה. בזמן [[בית ראשון]] היו ל[[בני ישראל]] [[נשמות]] גבוהות, שיכולות להכיל בבת אחת את הגילוי הרוחני הגבוה. כאשר חרב בית-המקדש השפיע הדבר לרעה על היכולת הרוחנית של הנשמות, עד שהן הגיעו למצב בו הדרך היחידה שהן מסוגלות להכיל את הגילוי הרוחני שבכל יום-טוב הוא על-ידי שיתחלק ליומיים. וזו העילה הרוחנית לכך שהשתלשלו הדברים כפי שהשתלשלו, עד שנולד 'יום טוב שני של גלויות'.
 
אמנם בארץ-ישראל המשיכו בכל הזמנים, גם בגלות, לחגוג יום אחד בכל חג - אך זהו מפני אווירת הקדושה המיוחדת ששוררת ב[[ארץ הקודש]], עליה נאמר: "תמיד עיני השם אלוקיך בה" - והיא שמאפשרת ל[[נשמה|נשמות]] גם כעת להכיל את הגילוי הרוחני הגבוה בתוך יום אחד. אולם בחו"ל, שם לא קיימת קדושה זו - חוגגים יומיים.

==הלכות היום==
ב[[שולחן ערוך]], מהדורה שנייה, כותב [[אדמו"ר הזקן]]{{הערת שוליים|סימן א' סעיף ח'}}: "בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום". כמו כן כותב [[הרבי]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חי"א ע' 307.}} "מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב {{כתב קטן|1=[=בני ביתו]}}, וה"ה להיפך בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל ומובן שהנ"ל הוא אפי' באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, מאי קמ"ל)".

ולאידך כותב הרבי{{הערת שוליים|ב[[אגרות קודש]] ח"ד עמ' רמד, ח"ז עמ' קסח, ח"י עמ' שפו.}}: שבני [[ארץ ישראל]] הבאים לחוץ-לארץ ינהגו כבני ארץ ישראל, ובני חוץ לארץ שבאים לארץ ישראל ינהגו כבני חו"ל, וכן הורה [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערת שוליים|אגורת הקודש שלו חלק ב' עמ' תרכו.}}.

למעשה, חלק מרבני חב"ד{{הערה|הרב [[אייזיק לנדא]], הרב [[ישראל יוסף הענדל]] ועוד.}} פוסקים עפ"ז ומעוד מקומות שבני חוץ לארץ צריכים לחגוג יומיים גם בארץ ישראל.

בני ארץ ישראל שמגיעים בחודש החגים ל[[רבי]], חוגגים יומיים, מכיון שהם באים על דעת הרבי{{הערה|בשנת [[תש"ל]] העלו את הרב ידגר (תושב ארץ ישראל) לתורה ביום טוב שני ומיד שאל ע"כ הרבי והוא ענה שהוא כאן ע"ד הרבי, והרבי סימן שזה בסדר{{מקור}}.}}{{הערה|ב[[המלך במסיבו]] כתוב שפעם אמרו לרבי שהבאים לחצרות קדשנו שומרים יומיים יום טוב מכיון שבאו על דעת הרבי, הרבי הגיב על זה שצריך לבדוק אם באמת כל מה שעושים כאן זה על דעת הרבי.}}.

==בגאולה==
החתם סופר אומר אשר גם בימות המשיח יחגגו כל ישראל יומיים. הרבי ציין לחתם סופר זה{{הערה|ראה שיחת חג השבועות תנש"א.}}.

==ראו גם==
*[[יום טוב]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]