עריכת הדף "תשליך"

==המנהג==

אחר מנחה יום א׳ דראש־השנה, קודם שקיעת החמה, טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין, כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא.

ויאמר שלוש־עשרה מידות שבפסוקים ״מי אל כמוך״ שהם כנגד שלוש־עשרה מידות ״ה׳ ה׳ אל רחום״ וגו׳. ויכוין בכל מידה אל מידה אחת שבפסוק ״ה׳ ה׳ אל רחום״, ולא יאמרם.

ואחר־כך ״מן המצר״ וגו׳, והם כנגד תשע מידות ״ה׳ ארץ אפים״ וגו׳. ויאמר מזמור ״רננו צדיקים״. ואחר־כך יאמר ״לא ירעו.. כמים לים מכםים״<ref>סידור אדמוה"ז</ref>.

==״יהי רצון״==

ב״יהי רצון״ דתשליך צריכים לומר: ״עת רצון לפניך ויהיה עולה לפניך קריאת״ כו׳<ref>ס׳ המנהגים</ref>.

=ניעור שולי הטלית קטן==

אחרי שגומרים סדר ״תשליך״, מנערים שולי הטלית־קטן<ref>לוח ׳היום יום' עמ׳ צב. ס׳ המנהגים</ref>.

==תשליך אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ==
אחר מנחה, הרבי שליט״א והקהל כולו, הלכו ל״תשליך״ למקום מים המצוי במרחק חצי שעת הליכה מבית־המדרש.

כפי הסדר שהונהג בשנים האחרונות, הכל הולכים ל״תשליך״ — במיוחד בחורי הישיבה והאברכים — בסדר מסודר, תוך שירת ניגוני חב״ד<ref>קובץ־ליובאוויטש, 13 [תשט׳׳ז], עמ׳ 58</ref>.

במשך ימי תשרי דהאי שתא [תשי״ז] היה מזג האויר בניו־יורק גשום. ביום הראשון של ראש־השנה היה גשם עז, כאילו נשפך בדליים. ללא הבט על הגשם, הלך כ״ק אדמו״ר שליט״א אחר תפילת המנחה, בלווית מאות אברכים, זקני החסידים, רבנים ובחורי הישיבה, כמדי שנה בשנה, ל״תשליך״ במקום המרוחק כמחצית שעת הליכה מבית־המדרש. הרבי הלך בראש, ואחריו צעדו מאות החסידים בשירה ובזימרה.

כשהגיעו ל״גן הבוטאני״ מקום המים, ראו והנה שערי הגן נעולים, מחמת מזג האויר. חסידים אינם מתפעלים ממניעות ועיכובים, והרבי היה הראשון שטיפס ועבר את הגדר, ואחריו מאות החסידים, צעירים וזקנים יחדיו. בסיום אמירת ה״תשליך״ יצאו הכל והלכו באותה דרך חזרה, בגשם השוטף, בריקודים וניגונים כבכל שנה ושנה.

בבואם לבית־המדרש חילק הרבי שליט״א בעצמו ״משקה״ לכל אלו שהלכו בגשם העז ל״תשליך״. ובעזרת הי״ת נתקיים מאמר רז״ל ״שלוחי מצוה אינם ניזוקים, לא בהליכתן ולא בחזירתן״<ref>קובץ־ליובאוויטש, 15 , עמ׳ 2</ref>.

ביום א׳ דר״ה [תשי״ז] היה גשם חזק, וכולם חשבו שבטח לא ילך כ״ק אדמו״ר שליט״א ל״תשליך״, כי מקום אמירת ה״תשליך״ הוא מהלך של יותר מהצי שעה. ובכל שנה הולכים כולם יחד עם כ״ק אדמו״ר שליט״א בסדר של שורות שורות, ומנגנים, והילדים הולכים בראש אחורי כ״ק אדמו״ר שליט״א. ומכל קצוי העיר מתקבצים הרבה אנשים לראות את המחזה הנהדר...

אולם אחרי תפילת מנחה, והנה כ״ק אדמו״ר שליט״א יוצא מחדרו בלוית הרב חדקוב שי׳, והולך ל״תשליך״. מובן שכל אנ״ש והתמימים יחיו הלכו אף הם. ומבלי הבט על הגשם סודרו שורות שורות וניגנו. כשבאו לגן העיר, מקום הנהר, והנהו סגור, כי מהמת הגשם לא ביקר שם אף אחד, וכבר היה מאוחר, ולכן סגרוהו... והנה פתאום רואים שכ״ק אדמו׳׳ר שליט״א מטפס על גדר כדי להכנס לפנים הגן. וכשרצו לעזור לו לא הניח, וכך עלה על הגדר וירד לפנים (הירידה מעל הגדר היתה קשה יותר מהעליה). ומובן שאחרי כ״ק אד״ש עשו כמותו כולם, זקנים וצעירים, וכולם נכנסו. ואחרי אמירת ״תשליך״ רקדו ושרו כמו בכל שנה...

אחר־כך, כשבאו כולם לבית־הכנסת, נתן כ״ק אד״ש ״משקה״ לכל אחד ואחד מההולכים. ואחד ביקש ״משקה״, וכ״ק אד״ש שאלו: אם הלכת ל״תשליך״ משום מה כובעך אינו רטוב...<ref>בטאון־חב׳׳ד. יג. עמ׳ לג־לד</ref>

אחרי תפילת המנהה [בר״ה תשכ״ג], מתכוננים להליכה ל״תשליך״... אלפי חסידים מסתדרים בזוגות בשיירה שאורכה מספר קילומטרים ניכר. וכך מתחילה לצעוד התהלוכה הגדולה. בראשה הרבי ומזכיריו, לאחריהם — שורת תינוקות של בית רבן, ורק אחר־כך — הקהל הרב...

התהלוכה צועדת ל״גן הבוטאני״... ושם אומרים הרבי וחסידיו את ה״תשליך״. גם בחזרה מתנהל הסדר בצורה מתאימה<ref>בטאון־חב״ד, 20 , עמ׳ 17</ref>.

החל מראש־השנה תשכ״ח יצא הרבי מה"מ לעריכת ה״תשליך״ ליד בריכה המקבלת מבאר מים חיים שנחפרה אז בחצר בית־המדרש, ובבריכה דגים. באותה שנה לא הניחו איש להכנס, וכשנכנס הרבי עם הרב חודקוב ע״ה, ציוה הרבי שיכניסו עוד אנשים כדי שיקיפו את הבריכה מכל צד. הרבי עמד בדרום הבריכה ופניו צפונה 

גם בשנים הבאות הניחו רק לכמה מזקני אנ״ש ולמספר מקורבים להכנס לחצר בשעה שהרבי מה"מ אמר ״תשליך״, ורק אחר־כך נכנס הקהל קבוצות קבוצות.

==עריכת ה״תשליך״ ביום י״ג מדות==

הרוז׳ינער היה הולך ל״תשליך״ לא בראש־השגה, כי אם בי״ג מידות (ד׳ דעשרת ימי תשובה); בהיותי בארצות־הברית — בניו־יארק — אשתקד, הלכתי ל״תשליך׳ ימים אחדים לפני ראש־השנה, במוצאי ראש־השנה ולי״ג מידות<ref>משיחות אדמו׳׳ר מוהריי״צ בר״ה תרצ״א — אגרות־קודש אדמו״ר מה"מ, ב, עמ׳ רנב</ref>.

כ״ק מו״ח אדמו״ר [מוהריי״צ] סיפר לי, שכשהיה בארצות־הברית בשנת תר״צ הלך פעמיים ל״תשליך״: במוצאי ראש־השנה ובי״ג מידות<ref>המלך־במסיבו, ב, עמ׳ כ</ref>.

וכך כותב אדמו״ר מוהריי״צ ביומנו משנת תר״צ; [מוצאי ראש־השנה]: ..נוסעים אל הוף הים, כי לילך אל נהר ל״תשליך״ לא היה אפשר מפני ריחוק המקום, וחפצתי לראות מים חיים במוצאי ר״ה. ול״תשליך״ נסע ביום ה׳ בשלוש עשרה מידות. [ה, ו תשרי]: הנני נוסע אל חוף הים, ״תשליך״<ref>ימי־מלך, א, עמ׳ 335</ref>.

==כשחל ר״ה בשבת==
אף שאדמו״ר בשלחנו<ref>תקפג, ז</ref> ובסידורו אינו מחלק בין ראש־השנה שחל בחול או בשבת, וכותב שביום הראשון של ראש־השנה הולכים ל״תשליך״, בכל זאת בדורות האחרונים נהגו שאם חל ביום השבת הולכים ביום השני של ראש־השנה.

מסגנון דברי אדמו״ר הזקן בסידורו מוכח דאין לומר כדעת הסוברים שעל־פי הקבלה אין אומרים ״תשליך״ בשבת. והגם שלכתחילה אין גוזרים מעצמנו גזירה שמא יוציא וכו', אך כשראו שרבים נכשלו והוציאו בפועל — גזרו<ref>על־פי שיחת ו׳ תשרי תש׳׳ל. וראה גם המדובר בליל ב׳ דר״ה תש״ל: המלך־במסיבו, ב, עמ׳ יח־יט</ref>

==טלטול==
אדמו״ר מוהריי״צ ראה שמטלטלין בראש־השנה (שחל בחול) סידורים ל״תשליך״, ולא אמר מידי<ref>המלך־במסיבו. ב, עמ׳ יח</ref>.

==הערות שוליים==
<references/>


{{תבנית:אוצר מנהגי חב"ד}}

[[קטגוריה:מנהגים לחגי השנה]] [[קטגוריה:מנהגי חודש תשרי]]