עריכת הדף "ספירת הדעת"

[[קובץ:תרשים עשר ספירות עם צבעים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תרשים [[עשר הספירות]]. ספירת הדעת ממוקמת במרכז המשולש העליון]]
'''ספירת הדעת''' היא ה[[ספירה]] השלישית ב[[עשר הספירות]] והאחרונה מבין שלושת ספירות השייכות לתחום השכל (ספירות [[חכמה]], [[בינה]] ודעת). תפקידה של ספירת הדעת הוא לקבל את התוצר השכלי השלם מ[[ספירת הבינה]] ולגשר על הפער בין העולם השכלי ([[חב"ד]]) והעולם הרגשי ([[חג"ת]]), כדי שיתעורר הרגש המתבקש מתוך המסקנה השכלית.

מקבילתה של ספירת הדעת ב[[נפש]] ה[[אדם]] היא כוח הדעת של האדם המשפיעים על רגשותיו ומעשיו. היכולת לקבל מושג מופשט על ספירת הדעת ה[[רוחני]]ת, נעשית באמצעות ניתוח כוח הדעת שבנפש האדם והשלכת תכונותיה, לאחר הפשטה, לספירות הרוחניות.

עשר הספירות, בחלוקתם הקלסית, מוצגים בפירמידה של שלושה משולשים; המשולש השכלי (העליון - מקביל למוח האדם), המשולש הרגשי (האמצעי - מקביל לאזור הלב והחזה) והמשולש המעשי (התחתון - מקביל לאזור המפשעה והרגליים). ספירת הדעת ממוקמת במרכז המשולש העליון, מקביל לגזע המוח והנוזל המוחי-שדרת, אליו מייחסים תכונות מקבילות לספירת הדעת.

==עניינה==
ספירת הדעת תפקידה לקשר ולגשר בין הפער של העולם השכל (ספירות [[חכמה]] ובינה) לבין עולם הרגש (ספירות חסד, [[ספירת הגבורה|גבורה]] ותפארת). פעולתה של ספירת הדעת היא באמצעות [[התבוננות]] וחזרה על המסקנות שהתקבלו מספירת הבינה. אין ספירת הדעת מוסיפה נופך שכלי, אלא רק מעמיקה את ההתחברות האישית לרעיון וקישור לעולם הרגש שיפעל בהתאם לשכל. הדבר משול לידיעת האדם את מציאותו העצמית של נפשו, למרות שאף פעם לא ראה אותה. כך גם ספירת הדעת תפקידה לאמת בחוויה האישית את המסקנות השכליות{{הערה|[[דרך מצוותיך (ספר)|דרך מצוותיך]], ע' פ'.}}.

משמעות המילה '''דעת''' הוא כמו בפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו", כלומר שהוא התקשר והתחבר איתה, כך גם מטרת ספירת הדעת לחבר בין השכל והרגש עד להולדת המידות{{הערה|[[ספר התניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק ג']].}}.

==הדעת ביחס לשאר הספירות==
הדעת במערכת הספירות מקשרת בין ה[[מוחין]], ה[[חכמה]] וה[[בינה]], לבין ה[[מידות]]. כלומר, על ידי הדעת מושפעים המידות מן המוחין. בשל כך, חלק מתכונותיה קשורות למוחין, וחלקן קשורות למידות. היא זו שנותנת תוקף הן להשכלת העניין שבמוח והן להרגשתו לאחר מכן בלב.

===הדעת ביחס לחכמה ובינה===
לאחר שהרעיון הובן היטב עם כל פרטי השכל שבו במוח ה[[חכמה]] וה[[בינה]], הוא עובר אל הדעת המוסיפה את ההכרה וההרגשה וההזדהות עם הרעיון. מכך נגזרים כמה הבדלים בין החכמה והבינה לבין הדעת, וכמה ענינים בחידוש שמוסיפה הדעת דוקא:
* '''התקשרות''': כאשר הרעיון השכלי נמצא בחכמה ובינה, גם כאשר האדם מבינו היטב על בוריו, עדיין אינו מרגיש שייכות והזדהות עם הענין. כאשר הרעיון מגיע למוח הדעת הוא מרגיש ומכיר היטב שהענין הוא אכן כך (וזו הסיבה שמהדעת מתעורר הרגש, כדלהלן){{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15701&st=&pgnum=14 קונטרס התפלה, פרק ה]. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=123&hilite= ספר המאמרים עת"ר, ע' קטו].}}.
* '''הכרעה''': כאשר הרעיון השכלי נמצא בחכמה ובינה הוא עדיין אינו החלטי, ואפשר לשנות אותו על ידי סברות לכאן ולכאן - שזו למעשה כל מטרתו של הדיון השכלי והפלפול, להטות את השכל מצד לצד, ולחפש לכל סברא סברא נגדית. גם כאשר ישנה נטייה בחכמה ובינה לסברא מסויימת, אין זו '''הכרעה''' ברורה והחלטית כאחד הצדדים, אלא רק '''התגברות''' של צד אחד על הצד השני. אמנם כאשר הענין מגיע למוח הדעת וישנה הכרה ברורה בענין, אז לא שייכים סברות לכאן ולכאן, וההכרעה היא מוחצת כך שלא נותרת מקום לשקלא וטריא{{הערה|שם=הכרעה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=121 סה"מ שם, ע' קיג]. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=125 ע' קיז] ואילך.}}.
:זו הסיבה לכך שמוח הדעת כולל חסד וגבורה, ולכן הוא נחלק לשנים - חסד וגבורה{{הערה|כמרומז ב[[מצוות תפילין]] שיש בה ארבע פרשיות, כנגד ארבעת המוחין - חכמה, בינה, והדעת שנחלק לשתים - חסד וגבורה (סה"מ שם ע' קיב).}}: כאשר הסברא נמצאת עדיין בחכמה ובינה, החכמה והבינה נוטות או לחסד או לגבורה, אך הן אינן יכולות לכלול את שתיהן. רק הדעת, המכריעה, כוללת את שני הצדדים בשווה ומתוך שניהם מגיעה להכרעה{{הערה|שם=הכרעה}}.
:הכח שיש בדעת להכריע בענין שבחכמה ובבינה עדיין היו שייכות בו נטיות לכאן ולכאן - נובע מכך שלדעת ישנו שורש גבוה ועמוק יותר מאשר לחכמה ולבינה. הדעת מושרשת ב[[רצון]], שעמוק יותר מהשכל, וממנו נמשך הכח לחלק את המידות לחסד וגבורה ולהכריע ביניהן (ובמושגי הקבלה - נמשכת בדעת הארה מ[[ספירת הכתר]], "[[קוצי דשערי]] ד[[אריך אנפין]]"){{הערה|1=דרך מצותיך, [http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/3/13b.htm מצות גיד הנשה יג, ב]. [http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/5/17b.htm מצות תפילין יז, ב]. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=130 סה"מ שם, ע' קכב] ואילך.}}.
*'''הבדלה''': מכח ההכרעה ההחלטית שישנו בדעת, מסתעף גם הכח לערוך '''הבדלה''' ולהפריד בצורה מוחלטת את ה[[טוב]] וה[[רע]]. [[חז"ל]] קבעו שהכח להבדיל תלוי בדעת: "אם אין דיעה, הבדלה מניין?"{{הערה|ירושלמי ברכות ה, ב.}}. כאשר הרעיון נמצא עדיין בחכמה והבינה, אי אפשר להבדיל לחלוטין בין טוב לרע, וניתן רק לערוך '''הבחנה''' שטעונה עדיין שיקול נוסף (וכנוסח הברכה "הנותן לשכוי בינה להבחין", ממנו משמע שהכח להבחין תלוי בבינה). אך ההכרעה המוחלטת, ההבדלה בין טוב לרע לאחר בחירה חופשית ברורה, תלויה בדעת דוקא{{הערה|סה"מ שם ע' קיג}}.
* '''האם שייך ללמד אדם אחר''': הבדל נוסף הכרוך בהבדלים הקודמים, הוא - שאת החכמה ובינה ניתן ללמד לאדם שחסר לו; הן להחכים אדם בכלל, ולהרחיב את כלי שכלו, והן בנקודה פרטית, ללמד אותו סברא מסויימת. לעומת זאת את הדעת לא ניתן ללמד לאדם אחר שאין לו דעת - כיון שהדעת איננה סברא פרטית כיצד להבין את הענין, אלא הכרת והרגשת מהות הענין, ואי אפשר לקבל זאת מאדם אחר{{הערה|1=סה"מ שם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=122 ע' קיד]. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=124 ע' קטז].}}.

===הדעת ביחס למידות===
{{להשלים}}
חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "נשים - דעתן קלה", וזאת מפני שאצל הנשים, החיבור בין השכל לרגש נעשה יותר בקלות.

הדעת פעמים נכללת כחלק מן המידות, ולמשל בעולמות הרי הדעת היא חלק מ[[עולם היצירה]], כאחת מן המידות, ולא ב[[עולם הבריאה]] כבינה.

==דעת עליון ודעת תחתון==
ספירת הדעת מתחלקת לדעת עליון ודעת תחתון. דעת העליון היא המקשרת את ה[[חכמה]] וה[[בינה]]. דעת תחתון מקשרת את החכמה והבינה עם ה[[מידות]].

==מי משלים למניין עשר ספירות - הדעת או הכתר==
בספרות הקבלה נפוץ מניין [[עשרת הספירות]] ללא ספירת הדעת, כאשר במקומה מופיע ה[[כתר]]. ההסבר לכך הוא ש"כשהכתר נמנה אין הדעת נמנה וכשהדעת נמנה אין הכתר נמנה"{{הערה|1=לשון הציטוט כמובא ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31621&st=&pgnum=245&hilite= ספר המאמרים תש"ח ע' 242]. ושם מציין [[כ"ק אדמו"ר שליט"א]], בין השאר, לעץ חיים שער כ"ג פרק ח', שם נאמר מעין זה: "הדעת משלים לי' ספירות במקום הכתר . . לכן אל תתמה אם אנו מונין לפעמים הדעת במנין י' ספירות ולפעמים הכתר, כי זה בחיצוניות וזה בפנימיות".}}.

האופן המובא בחסידות לחלק בין שני אופני המניין, אם הכתר נמנה או הדעת, הוא - שפנימיות הכתר היא למעלה מכל שייכות לספירות, אך חיצוניות הכתר יש לה שייכות לספירות. ולכן כאשר הספירות נמנים בחיצוניותם נמנה אף הכתר, אך כאשר הספירות נמנים בפנימיותם לא נמנה הכתר עמהם, ואז נמנה הדעת במקומו. כוחו של הדעת להשלים את מניין הספירות כשנמנים בפנימיות, הוא כי ענינו של הדעת הוא גם כן פנימיות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/18/50a.htm לקוטי תורה שלח נ, א].}}.

בזמן שהכתר נמנה והדעת לא נמנית, פעולת כח הדעת (שהיא לחבר את השכל והמדות) נעשים על ידי הכתר{{מקור}}.
{{הערות שוליים}}
{{ספירות}}
[[קטגוריה:חסידות]]
[[קטגוריה:ספירת הדעת]]