עריכת הדף "שבע התורות"

{{בעבודה מתמשכת}}
'''שבע התורות''' של הבעל שם טוב שנתגלו ל[[אדמו"ר הרש"ב]], הם תורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בשנת [[תרנ"ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] סיפר אדמו"ר הרש"ב פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר במשך יותר מארבעים שנה, ובשנת [[תרצ"ז]] נתגלה ונתפרסם לרבים על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]].

==שייכות התורות לחסידות חב"ד בדווקא==
אע"פ שחלק מז' התורות (ב' תורות הראשונות) נאמרו בהקהל, במעמד כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם והחסידים שלהם, מכל מקום, התגלותם למטה לא היתה ע"י שאר תלמידי הבעש"ט, אלא ע"י נשיאי חב"ד – כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (ששמע בעצמו ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן), ואדמו"ר הריי"צ (שגילה ופירסם תורות אלו ברבים), ממלאי מקום של (רבותינו נשיאינו שלפניהם עד ל)אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.

ישנם הטוענים על חסידי חב"ד: היתכן ש"לוקחים לעצמם" גם את הבעש"ט וכן את תלמידו ממלא מקומו [[המגיד]], בה בשעה שישנם עוד כמה וכמה תלמידי הבעש"ט?! – הנה טענה זו יש לה מקום רק בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט בחיים חיותו בעלמא דין, שנמסרו גם לשאר תלמידי הבעש"ט, אבל בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט לאחרי הסתלקותו בגן עדן, הרי לא נמסרו למטה ע"י שאר תלמידי הבעש"ט אלא ע"י נשיאי חב"ד דוקא.

ונקודת הענין – שבמשך הזמן הולך ומתגלה יותר הקשר והשייכות שבין תורת החסידות הכללית לתורת חסידות חב"ד, שאינם ב' ענינים בפני עצמם, אלא ענין אחד, שתורת חסידות חב"ד "היא היא תורת הבעש"ט", ועל ידה נעשה עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה"{{הערה|כתר שם טוב הוספות ק"כ}}.

==תיאור מעמד מסירת התורות==

ביום ו' עש"ק [[י' אלול]] [[תרנ"ב]] התקיימה חתונת הרבנית [[משה וחיה מושקא הורנשטיין|מוסיא]], השבע ברכות האחרונות היו ביום ה', ביום הזה נסע אדמו"ר הרש"ב על [[אוהל אדמו"ר המהר"ש]].
בבואו מהאוהל ביום ה' הנ"ל היה ה[[שבע ברכות]] ואמר מאמר שוש תשיש, ואמר כי הוא מאמר הל"ב שאמר אביו [[אדמו"ר המהר"ש]] אחר חתונתו.

ביום ו' עש"ק הנזכר נסע עוד הפעם על האוהל, והיה שם עד זמן מאוחר, ובבואו היה ניכר בעיניו כי בכה הרבה, אצל המקורבים הי' כל הענין לפלא בעיניהם נסיעתו ביום השבע ברכות על האוהל וגם למחרתו.

בש"ק תבוא היה מאמר והיה כי תבוא. אופן התפלה בש"ק [[כי תבוא]] הנ"ל היה שלא כדרך הרגיל ברשפי אש והתלהבות מיוחדת. דרכו היה בש"ק ללמוד שיעורים לפני הקידוש, וישנם שיעורים שהיה לומד לאחר ה[[קידוש]], ובעת הקידוש היה מברך על פירות העץ והאדמה להרבות בברכות, בש"ק ההוא מחמת גמרו התפלה בשעה מאוחרת הספיק רק לקדש ולהתפלל מנחה וליטול הידים לסעודת ש"ק.

ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] בעת הפאַרברענגען סיפר אדמו"ר הרש"ב אודות היותו על האוהל ביום ה', ואמר כי דרכו אשר כל מאמר שרוצה לומר ברבים הנה אחרי היגיעה בו אינו אומרו עד שיש לו הוראה על זה בכל ההוראה על פרסום מאמר ברבים היא "התעצמות" והבהרת המאמר בשכלו). ומכיון שהמאמר והיה כי תבוא, גם אחרי היגיעה בו לא נתעצם עמו, אמר: "אלך לבעל השמועה". ונסע להאוהל, ולא פעל, וכדבריו "שהענין עדיין לא נתעצם", ונסע למחר עוד הפעם על האוהל, ואז זכה שהענין נתעצם אצלו.

בתמורה ליגיעה המרובה שהיתה לו להפצת תורת החסידות ולהבנת המאמר הנזכר, אמר לו [[אדמו"ר מהר"ש]] השבת ההוא היה [[ח"י אלול]] [[יום הולדת]] הבעש"ט, הבה נלך ונשמע תורה ממרן הבעש"ט, ולקחו עמו. ואז שמע באותו הש"ק מהבעש"ט שבעה תורות בזמנים מיוחדים.