עריכת הדף "תרומת הדשן"

עבודת '''תרומת הדשן''' מבוארת בחסידות כי הדשן הוא האפר והפסולת שנשאר מהקרבן, שהטוב של הקרבן עולה לריח ניחוח לה' והאפר נשאר שהוא ענין בחי' שמאל דוחה. 
==שני בחינות בבירור הרע==
בתרומת הדשן יש ג"כ שני בחינות, האחת - מה שהיו מניחין הדשן אצל המזבח וכמ"ש והרים את הדשן ושמו אצל המזבח והי' נבלע שם, והשניה - מה שהיו מוציאים הדשן מחוץ למחנה וכמו שכתוב - "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה", והיינו שהאפר עצמו, הגם שהוא פסולת,  יש בו גם בחינת טוב עדיין שהוא יכול לעלות למעלה, וכמו שכתוב ביעקב ויאבק איש עמו עד עלות השחר וארז"ל שהעלו אבק עד [[כסא הכבוד]], ופירש בזהר{{הערה|וישלח דף ק"ע}} אבק דאשתאר מן נורא, והיינו שיעקב העלה גם את בחינת האבק, וכמו כן הדשן שהיו מניחין אצל המזבח, הטוב שבו היה נבלע במקומו וזהו עלייתו, אך הדשן שהיו מוציאין מחוץ למחנה היינו מה שלא הי' יכול לעלות. 

ובעבודה שניה זו, מבררים את המרירות על הריחוק מתוך העצבות, שהמרירות אף שהיא בחינת שמאל דוחה, אף על פי כן יש בה רוח קדושה  וקרבת אלוקים לאחר הבירור כמו שנאמר "שמאלו תחת לראשי", בחי' הנאמר "ימין מקרבת", שעי"ז נעשית צעקה עמוקה ופנימית - "ויצעקו אל ה' בצר להם", ואחר כך ע"י המרירות יבוא לבחינת שמחה, כי כל המשפיל את עצמו הקב"ה מגביהו וזוכה לנשיאת ראש, והיינו ע"י התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך דשאין ריחוק אמיתי מה' כמו שנאמר "גם חשך לא יחשיך ממך", ו"מרחוק ה' נראה לי", ובכך נעשה מן השפלות [[העלאת מ"ן]] להכלל ב[[אחדות ה']], אך ה[[עצבות]] היא אסקופה הנדרסת לכל ה[[עוונות]], ש[[יאוש|מייאש]] את עצמו מכל וכל, וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/627/1/36/251&search=%D7%9B%D7%A1%D7%A3 תורת שמואל תרכ"ז ע' רנ"א]}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]][[קטגוריה:בית המקדש]]