עריכת הדף "עיבור (בחסידות)"

'''עיבור''' הוא מצב בו הנפש והגוף נמצאים במצב של העלם הכוחות הגנוזים במעי האם. העיבור הגשמי מהוה משל לעיבור הרוחני המוזכר בחסידות פעמים רבות.

==הנפש שבעיבור==
בשעה שהעובר נמצא במעי אמו, לא זו בלבד שהנפש האלוקית עדיין לא נכנסה בו באופן שהיא מתאחדת למציאות אלוקית אחת, אלא שאפילו הנפש החיונית אינה מורגשת בו והיא עדיין בהעלם וכוחותיה עדיין לא יצאו מכח אל הפועל. שהרי העובר אוכל ושותה ממה שאמו אוכלת ושותה. תחילת הנפש החיונית היא רק כשנולד, ותחילת כניסת הנפש האלוקית היא בשעת ה[[מילה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=53 הרבי, ליקוטי שיחות פרשת לך לך חלק י'}}. 

==מוחין דעיבור==
בקבלה ובחסידות המוחין דעיבור היא משל למצב שבו החיות האלוקית שבעולם מתכסה ונעלמת לגמרי. כך למשל נחשבו ישראל במצרים לעובר במעי אמו כמוזכר בגמרא, ועל פי ביאור האר"י ז"ל הרי זה מפני שהמוחין לא יצאו מה[[חב"ד]] לידי גילוי ב[[מידות]].
{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]