עריכת הדף "ספר יהושע"

'''ספר יהושע''' הוא הספר הראשון בסדרת ספרי ה[[נביאים]], שבו מתוארים תולדות בני ישראל מיום הסתלקותו של [[משה רבינו]], כניסתם לארץ וכיבושה, אשר נעשו על ידי [[יהושע בן נון]] - אשר על שמו נקרא הספר, עד להסתלקותו.

ה[[גמרא]] אומרת ב[[מסכת בבא בתרא]]{{הערה|דף טו, עמוד א.}} ש"יהושע כתב ספרו".

==תוכן הספר==
ספר יהושע הינו המשך ישיר של סיום [[ספר דברים]], שם מספרת התורה ש[[משה רבינו]] [[הסתלק]] (ב[[ז' אדר]]), ולאחר מכן בני ישראל התאבלו עליו שלושים יום. ו[[יהושע בן נון]] נעמד תחת משה. וכאן פותח הספר את דבריו:

===הכניסה לארץ===
בתוך ימי הבכי על משה, נשתכחו 3,000 הלכות, וכאשר יהושע שאל את הקב"ה עליהן, אמר לו: שרק למשה יכלה להתגלות כך התורה, ובנוגע לבני ישראל "צא טורדן במלחמה"{{הערה|[[מסכת תמורה]] טז, א.}}; הקב"ה הורה לו להיכנס לארץ, ולכבוש את כולה, והבטיח לו שהוא יהיה עמו, ואף אחד לא יתייצב לפניו. רק שיתחזק ב[[לימוד התורה]] ו[[קיום המצוות|קיומה]].

יהושע הורה לשוטרים להודיע לעם שבעוד שלוש ימים הולכים לעבור את הירדן לכיוון הארץ היעודה. וכן שולח לקרוא לשבט ראובן, גד וחצי מנשה שקיבלו את נחלתם מעבר הירדן, ומזכיר להם על התחייבותם למשה רבינו שהם יעברו חלוצים עד שבני ישראל ינוחו במקומם (פרק א).

עוד קודם סיומם של שלושים היום, שלח יהושע שני מרגלים חרש{{הערה|[[רש"י]] מביא שתי אפשרויות לפרש תיבה זו: 1. שיעשו עצמם כחרשים. 2. שיתחפשו למוכרי קדרות חרס. וזאת בנוסף לפירוש הפשוט (ראה [[רד"ק]]) ש-3. ילכו בחשאי (בכדי שלא ירגישו בזה בני ישראל ואנשי יריחו).}} ליריחו - "מנעולה של ארץ ישראל"{{[[במדבר רבה]] בהעלותך פרשה טו, טו.}} - על מנת לבדוק כיצד לכובשה, בהגיעם ליריחו הם הלכו לשכב בלילה בביתה של [[רחב]], נודע למלך שהם נמצאים אצלה, אך היא עשתה עמהם חסד והחביאה אותם בגגה, ולאחר מכן היא סיפרה להם שכולם מפחדים מבני ישראל מאז [[קריעת ים סוף]] ו[[מלחמת סיחון ועוג]]. לאחר מכן היא ביקשה מהם שיבטיחו לה שלא יהרגו אותה ואת משפחתה, הם מסכימים בתנאי ש: 1. תקשור את חוט השני באותו חלון שבו היא תוריד אותם, 2. שכל משפחתה יהיו בתוך הבית, ו-3. שהיא לא תספר על כך לאיש. היא עזרה להם לברוח, ואמרה להם להמתין שלוש ימים עד שיפסיקו לחפש אותם. הם חזרו ליהושע ובישרו לו שכולם מפחדים מהם (פרק ב).

ב[[י' בניסן]] [[ב'תפ"ח]], בני ישראל עברו את הירדן. התהליך היה כך: ארבע כהנים הרימו את [[ארון הברית]], וכשהגיעו לירדן, מימיו החלו להתערם עד שהגיעו לגובה של שלוש מאות פרסה, כל בני ישראל נכנסו לתוך הירדן, תוך שיהושע מתנה עמהם שהם נכנסים לארץ על מנת לכבוש, ולא - הירדן ישטפם כעת. לאחר מכן יהושע הכין 12 אנשים שכל אחד מהם סחב אבן גדולה, והורה להם להניחם בתוך הירדן, ולקחת 12 אבנים אחרות מתוך הירדן. לאחר מכן הכהנים חזרו לצידו המזרחי של הירדן, והמים חזרו לאיתנם. ואז הארון נשא את נושאיו והעבירם את הירדן.

כל המלכים שהיו באיזור ראו את עמוד המים, דבר אשר הפיל את מוראו וחיתתו על כל העמים.

==החידוש בספר זה==
על כך אמרו חז"ל: {{ציטוטון|אלמלא לא חטאו ישראל לא היו נותנים להם כי אם [[חמשה חומשי תורה]] וספר יהושע בלבד, אבל על ידי שחטאו ניתן להם הלכה מדרש ואגדה שנאמר כי ברוב ח[[כמה]] רוב כעס}}.

על מאמר זה, מקשה [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|1=[[תורת שמואל]] [[תרל"ב]] חלק א' הנחות - ויאמר גו' פסל לך עמ' [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/632a/2/16/245&search=%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2 רמה]}}, כי לכאורה קשה, שלפי זה מצינו חוטא נשכר, ובנוסף מקשה על פירוש [[רש"י]] שפירש: {{ציטוטון|על ידי שהכעיסו הרבה ניתנו להם ריבוי תורה כדי להטריחם יותר מדאי}}, וגם זה אינו מובן דאיך שייך לומר על תורתינו הקדושה שהוא טרחא חלילה.

המהר"ש מבאר את הענין, על פי האמור בפסוק {{ציטוטון|ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה}}, ומסביר כי מעלתו של היין הוא גילוי כוחות הנפש הפנימיים - {{ציטוטון|נכנס יין יצא סוד}}, והסוד הגנוז ב[[נפש]] הוא ה[[אהבה]] המוסתרת, ועל ידי שיכנס בנפשו בחינת [[יינה של תורה]], שהוא בחינת קיום התורה וה[[מצוות]] כראוי, על ידי זה נמשך התגלות האהבה מוסתרת שתצא האהבה אל הגילוי בלב [[כנסת ישראל]] שיהיו בוערים באהבה פשוטה "למהוי אחד באחד" - ולהבטל אליו יתברך.

עניין הדבר הוא, שדקדוקי הסופרים ותקנות חז"ל מבוססים על העניין של {{ציטוטון|אהבתי אתכם אמר ה'}} כ[[משל]] אהבת האב אל הבן שמדקדק אחריו שיהי' הולך בדרך הטוב כי רוצה שיהיה ישר בעיני אלקים ואדם, לכן מדקדק ומחמיר עליו כל מה שאפשר לדקדק, וכל זה גורם האהבה התקועה בלב האב אל הבן, או כמו למשל מרגליות טובה עושים לה שמירה מעולה דאם החפץ אינו יקר אינו מדקדק בשמירתו אבל כל מה שהחפץ יקר יותר מדקדקים יותר בשמירתו, וכן יובן בנמשל למעלה דמפני עוצם אהבתו לישראל מדקדק עליהם לכן נתן להם [[תורה שבעל פה]] שהוא עניין דקדוקים. 

אך בזמן [[בית המקדש]] לא היו צריכים לכל זה כי מצד גילוי העצום שהיה ב[[בית המקדש]] היה גם כן גילוי על הנפש כמאמרם כדרך שבא ליראות כך בא לראות לכן לא היה בתוקף כל כך תאוות ומיצרי ה[[גוף]] ו[[נפש הבהמית]], והיה קל לבוא לידי אהבה, ולא היו צריכים ל[[התבוננות]] באריכות כל כך, כמו שלא נצטווה [[אברהם אבינו]] על מצות פריעה, אלא היה די לו במצות מילה בלבד, אבל אחר [[חורבן בית המקדש]] דור אחר דור שנתמעטו הלבבות ונפסק אור האהבה מוסתרת שיש בלב כל אחד מישראל ונתחזקה כח ה[[סטרא אחרא]] המושלת ושולטת, וממילא צריכים יגיעה רבה ועצומה לבוא לידי אהבה, ולכן תיקנו רבותינו כל הגדרים וסייגים ומוסר דמילי דאבות וכל הנמצא בדרשות רז"ל ששרשם מ[[אהבה רבה]] עליונה, ועל ידי שמירת גדרי וסייגי רז"ל נותן כח בנפש לבוא לידי אהבה.
{{הערות שוליים}}
{{תנך}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]