עריכת הדף "גלות"

'''גלות''' הוא כינוי למצב של מישהו שנאלץ לעזוב את מקומו הטבעי והרגיל. בדרך כלל השימוש במושג זה הוא על מצבם של [[בני ישראל]] בזמנים בהם הם אינם יושבים על אדמתם - [[ארץ ישראל]], ונתונים תחת שעבוד ה[[אומות העולם|אומות]]; וכן כש[[בית המקדש]] אינו בנוי. מבין הגלויות חמורה במיוחד הגלות הנוכחית והאחרונה, שהתארכה יותר מכל הגלויות.

[[תורת החסידות]] שמה את הדגש על משמעותה הפנימית והעיקרית של הגלות - הגלות הרוחנית, גלות ה[[שכינה]] - כאשר האור האלוקי אינו גלוי אלא נמצא בהסתר. בהתאם לכך, מתבארת עבודת בני ישראל בגלות כשליחות עליונה [[עבודת הבירורים|לברר את הניצוצות]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/1/5d&search=%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA [[תורה אור]] בראשית].}} ולגלות את האור האלוקי שוב ביתר שאת. כאשר עבודה זו מושלמת, מגיעה עת [[הגאולה האמיתית והשלימה]] - אז יתגלה אור ה' בעולם בשלימות.

ב[[שיחה|שיחותיו]] מבאר [[הרבי]] פעמים רבות, מהיבטים שונים, עד כמה מצב הגלות הינו מופרך ועד כמה הכרחי סיומו המיידי בגאולה האמיתית והשלימה.

==ענין הגלות ברוחניות==
[[תורת החסידות]] מאריכה לבאר את ההיבט הרוחני של הגלות, ואת אופן ההשפעה האלוקית בתקופת הגלות.

===האור האלוקי בגלות===
בזמן [[בית המקדש|הבית]], האיר האור האלוקי ב[[אור פנימי|פנימיות]] ובגלוי בבית המקדש, ויהודי היה יכול לראות את הקדושה בגלוי כמו ראיה ממש (כמאמר רז"ל{{הערה|[[מסכת חגיגה|חגיגה]] ב, א.}} "כשם שבא לראות כך בא ליראות"). ואילו בזמן הגלות האלוקות נמצאת בהסתר ולכן העולם נראה כמציאות בפני עצמו.

האור האלוקי המאיר בזמן הגלות, הוא [[אור מקיף]], שהשפעתו על העולם אינה באופן ישיר, ולכן הוא אינו מורגש. זו הסיבה לכך שבזמן הגלות נמצאים [[בני ישראל]] בשפל ולא נכרת מעלתם - כיון שכאשר ההשפעה היא באופן מקיף, לא נרגש ההבדל בין עליון לתחתון. ולכן גם בזמן הבית - כאשר ההשפעה היתה באופן פנימי - יהודי שעבר על [[כרת]] ו[[מיתה בידי שמים]] הפסיק לקבל את חיותו, אך בזמן הגלות יכול יהודי עובר עבירה לקבל חיות ושפע בעולם הזה.

לכן מצב הגלות נקרא "[[שינה]]" למעלה (כביכול) - כיון שבזמן השינה לא נרגשים כוחותיו הפנימיים של האדם, והחיות שלו היא רק באופן מקיף. בזמן השינה גם לא ניכרת מעלת המוח שבראש על שאר האברים.

===עבודת ה' בגלות===
{{ערך מורחב|עבודת הגלות}}
מכך נגזר הבדל משמעותי בין אופן [[עבודת ה']] בזמן הבית, לעבודה בזמן הגלות: בזמן בית המקדש - כאשר יהודי ראה אלוקות בגלוי - היה בכוחו לעבוד את ה' מתוך [[ביטול]] פנימי, היינו, שב[[מוח|מוחו]] הוא מבין וב[[לב|לבו]] הוא מרגיש את הצורך לעבוד את ה'. ואילו בזמן הגלות - כאשר אין ראיית אלוקות - העבודה יכולה להיות אך ורק מתוך ביטול חיצוני, היינו, שהיהודי שומר על עצמו מלעבור בפועל על רצון ה', אולם במוחו וליבו הוא אינו חדור בביטול ועבודתו נעשית בקרירות{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ברכה צח, ב. [[ספר המאמרים]] תש"ט ד"ה קול דודי ע' 109. [[ספר המאמרים מלוקט]] ח"ב ד"ה ונחה עליו רוח ה' תשכ"ה. ועוד.}}.

מסיבה זו נמשלה הגלות לעיבור (וה[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]] ללידה): כיון שעל העובר אמרו [[חז"ל]]{{הערה|[[מסכת נדה|נדה]] ל, ב.}} "למה הולד דומה במעי אמו - לפינקס מקופל, ראשו בין ברכיו ועקבותיו על עגבותיו, ואוכל ממה שאמו אוכלת . . ופיו סתום וטבורו פתוח". כאשר ראשו של הולד בין ברכיו, הוא אינו יכול לחשוב, להרהר ולראות. בדומה לכך גם בני ישראל בזמן הגלות לא יכולים לראות אלוקות. "פיו סתום וטבורו פתוח", היינו שהולד אינו יכול לאכול את מזונו דרך הפה ולהזין בכך את המוח והלב, אלא המזון נכנס דרך הטבור ומזין אך ורק את אברי הגוף. בדומה לכך, "מזונם" של בני ישראל בזמן הגלות - קיום ה[[מצוות]] - אינו מזין את הלב והמוח, [[ידיעת ה']] ו[[אהבת ה'|אהבתו]], אלא נעשה בצורה טכנית בלבד{{הערה|[[תורה אור]] וארא נה, א.}}.

===השינויים ההלכתיים בגלות===
להבדל בין זמן הבית לזמן הגלות, מבחינת ההסתר על האור האלוקי, ישנן גם כמה השלכות הלכה למעשה:
*'''חומרות ודקדוקי סופרים''' - בזמן הבית היה קל לעבוד את ה' ולהתעורר באהבה אליו, אך בזמן הגלות נתמעטו הלבבות וקשה יותר להתעורר באהבת ה'; מסיבה זו נוספו בגלות עוד הרבה דקדוקים וחומרות שתיקנו [[חז"ל]], שלא היו בזמן הבית{{הערה|לקוטי תורה מטות פה, א.}}.
*'''[[יום טוב שני של גלויות]]''' - בזמן הבית, הנשמות היו גבוהות יותר והיו יכולים לקבל את ההתגלות האלוקית המאירה ביום טוב ביום אחד. אך בזמן הגלות הנשמות נמוכות יותר, והגילוי צריך לרדת מדרגה לדרגה, לכן נדרשים שני ימים יום טוב כדי לקבל אותו{{הערה|לקוטי תורה שמיני עצרת צא, ג.}}.

==מהותה ומטרתה הפנימית של הגלות==
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר רבות, כי אף שהגלות נראית כירידה גדולה והסתר פנים - לאמיתו של דבר הסתר זה אינו אמיתי. זאת כיוון שכל מטרתו היא להגיע לעלייה הגדולה של הגאולה, ויתירה מזו, כבר הגלות עצמה מהווה שלב בעלייה.

זהו ההסבר לכך שברגע הראשון של החורבן, אומרים חז"ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] נד, ב.}} שכאשר נכנסו הנכרים ל[[קודש הקדשים]] ראו את [[ארון הברית]] כאשר ה[[כרובים]] פניהם איש אל אחיו - זאת למרות שבזמן שעושין רצונו של מקום, רק אז הכרובים פניהם איש אל אחיו{{הערה|[[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]] צט, א.}}. מכיוון שבשעת החורבן האירה בקודש הקדשים מהותו האמיתית של החורבן והגלות, שהיא גילוי הקשר הפנימי ביותר של [[בני ישראל]] ו[[הקדוש ברוך הוא]]. בדוגמת מאמר חז"ל שחייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ב' שיחת דברים ס"ד. ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' רסט.}}.

באופן זה מוסבר גם ה[[מדרש]]{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב הלכה ד'.}} שביום חורבן בית המקדש נולד ה[[מלך המשיח|משיח]] - הרגע הראשון של החורבן, הביא עמו מיידית את התחלת תהליך הגאולה, שהיא היא מטרתו האמיתית של החורבן (כ"סותר על מנת לבנות"){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט ע' 13, שיחת דברים-שבת חזון.}}. 

===משלים לנושא===
כמה וכמה משלים הובאו בחסידות, הממחישים את הירידה בחיצוניות שבפנימיותה מהווה עליה גדולה:

*'''זריעה''' - כשם שכאשר זורעים את הגרעין, הוא נטמן באדמה ונרקב, אך על ידי זה צומח הרבה יותר - כך עבודת בני ישראל בגלות היא הזריעה המביאה את צמיחת הגאולה{{הערה|[[תורה אור]] ו[[תורת חיים]] ריש פרשת בשלח. ועוד.}}.

*'''מסחר''' - כשם שהסוחר מפזר את כל כספו על מנת להגיע לרווח גדול בהרבה, כך פיזור בני ישראל בגלות הוא על מנת להגיע לרווח הגדול של הגאולה{{הערה|[[מאמרי אדמו"ר הזקן]] - פרשיות, ע' קפד.}}.

*'''השפעה מרב לתלמיד''' - כאשר רב מלמד את תלמידו, עלול להיות מצב שבו נופל לרב רעיון חדש ועמוק. על מנת שיוכל להעביר את הרעיון לתלמיד כראוי, עליו לעצור את שטף הלימוד וההשפעה לתלמיד, ולהתרכז בקליטת הרעיון החדש שנפל במוחו. וככל שהרעיון עמוק יותר, כך הפסק ההשפעה ארוך יותר; אך הפסק זה בהשפעה הוא חיצוני, ולאמתו של דבר, הוא מראה על אהבתו של הרב לתלמיד ורצונו להעביר לו את הרעיון העמוק יותר{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' שיחת דברים ס"ד.}}.

*'''אב המסתתר מבנו''' - לפעמים מסתתר האב מבנו על מנת לעורר את הבן לחפשו. על הבן להבין שהסתר זה אינו אמיתי, אלא האב נמצא איתו. כאשר הוא מבין זאת, הוא מחפש את האב ומוצא אותו שוב - ואז האהבה ביניהם גדלה ביתר שאת{{הערה|לקוטי תורה תבוא מד, ד. [[נר מצוה ותורה אור]] הקדמה לשער האמונה ב, ב.}}.

===העבודה לגלות את פנימיות הגלות===
לאור הנ"ל, מוסבר בתורת החסידות כי ענין זה עצמו הוא עבודה עיקרית של בני ישראל בגלות: להכיר בכך שהגלות אינה אלא גילוי נעלה יותר, ולגלות את פנימיותה האמיתית - ובאופן אוטומטי מתגלית ה[[גאולה]]{{הערה|שיחות ה[[דבר מלכות]] ש"פ תזריע מצורע, אחרי קדושים תנש"א. שמות תשנ"ב. ועוד.}}.

ענין זה מרומז גם בשמה של ה'''גאולה''' - המכילה אותם אותיות של המילה '''גולה''', רק בתוספת אל"ף:

כיון שהגלות בפנימיותה היא גילוי אלוקי נעלה יותר - לכן הגאולה אינה '''מבטלת''' את הגלות, אלא רק מכניסה ומגלה את האל"ף - [[אלופו של עולם]], הקדוש ברוך הוא - בתוך הגולה-גלות. כל הדברים החיוביים שישנם בגלות ישארו גם בגאולה, אלא שתתגלה פנימיותם האמיתית - כיצד הם מגלים את כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם{{הערה|לקוטי תורה בהעלותך לה, ג. שיחות הדבר מלכות ש"פ תזריע מצורע, אחרי קדושים ואמור תנש"א.}}.

[מסיבה זו, מדגיש [[הרמב"ם]] שענינו של [[מלך המשיח]] אינו לעשות אותות ומופתים, ועניינה של הגאולה אינו לשנות את [[טבע|טבע העולם]]; בכך כוונתו להדגיש את הרעיון הנ"ל - שהגאולה חודרת בתוך הגלות ומגלה את פנימיותה החיובית, מבלי "לשבור" ולבטל אותה באמצעות שידוד מערכות הטבע{{הערה|שיחת אחרי קדושים הנ"ל סעיף ג'.}}].

==היחס לגלות==
על פי ההסברים הנ"ל במהותה של הגלות - מבואר באריכות בחסידות ובמיוחד בשיחות הרבי, כיצד צריך להיות יחס היהודי לגלות. על היהודי לכלול בתוכו את שני הצדדים - מצד אחד, לעשות ככל שביכלתו לעמוד בתוקף ולמלא את שליחותו בתוך זמן הגלות, בלי להתפעל מהחושך וההסתר; ומצד שני, להכיר בכך שהגלות היא מצב זמני, למאוס בה ולתבוע בכל נפשו את הגאולה{{הערה|ראה שיחת ש"פ ויגש [[תשמ"ז]] סעיף י' ([[ספר השיחות]] חלק א' ע' 226). ועוד.}}.

===עמידה בתוקף בזמן הגלות===
בשיחת [[ג' תמוז]] [[תרפ"ז]], טרם צאתו לגלות ב[[קוסטרמה]] תחת שבי הקומוניסטים, נשא [[אדמו"ר הריי"צ]] דברים תקיפים באזני קהל המלווים הגדול, ובו חזר על דברי אביו [[אדמו"ר הרש"ב]] (כאשר דרשה הממשלה ב[[אסיפת הרבנים עת"ר|אסיפת הרבנים]] להנהיג שינויים ב[[חינוך]] ובעניני רבנות):

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=לקוטי דבורים (בלה"ק) חלק ד' ע' 933, ועוד
|תוכן=לא מרצוננו גלינו מ[[ארץ ישראל]], ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל. אבינו מלכנו יתברך הגלנו מאדמתינו ושלח אותנו בגלות, והוא יתברך יגאלנו ויקבץ נדחינו.
אבל זאת ידעו כל העמים אשר על פני האדמה: רק [[גוף|גופותינו]] ניתנו בגלות ובשעבוד מלכויות, אבל [[נשמה|נשמותינו]] בגלות לא ניתנו ובשעבוד מלכויות לא נמסרו. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, אשר בכל הקשור לדתנו, לתורת ישראל מצותיה ומנהגיה, אין מישהו יכול לכפות עלינו את דעתו ואין שום כח של כפיה רשאי לשעבדנו}}

על דברים אלו חזר הרבי פעמים רבות. בשיחות רבות מדגיש הרבי את הצורך לעמוד בתוקף ולא להתפעל מהגלות, וכך למלא את השליחות בגאון ולהצליח לשגשג בגשמיות וברוחניות גם בזמן הגלות{{הערה|ראה שיחות: ש"פ ויגש תשמ"ז, תנש"א, תשנ"ב. (פנחס תנש"א?). בראשית תשנ"ב. ועוד.}}.

===הדרישה לצאת מהגלות===
{{ערך מורחב|ערכים= [[צפייה לגאולה]], [[עד מתי]].}}
לאידך, מדגיש הרבי פעמים רבות עד כמה הגלות היא מופרכת וכל רגע נוסף בה הוא אסון, שאמור לזעזע את היהודי ולגרום לו לצעוק לקדוש ברוך הוא שיסיים את הגלות{{הערה|ראה שיחות: לקוטי שיחות חלק ב' הוספות לחג הפסח ס"ד. הושענא רבה תשד"מ. ועוד...}}.

ענין זה מבואר במאמר חז"ל{{הערה|[[מסכת סוכה|סוכה]] נב, ב.}} שאחד הדברים שהקדוש ברוך הוא מתחרט על בריאתם, הוא הגלות. ומכך מובן, שבריאתה אינה במטרה להשאיר את בני ישראל בגלות חס ושלום, אלא היא מיועדת להתבטל{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ד שיחת תבוא ב', ע"ש.}}.

הרבי מסביר כי גם במצב של גאולה רוחנית, גאולה פרטית, או במצב של רווחה בגשמיות וברוחניות - ההכרח לזעוק "עד מתי" ולדרוש את הגאולה הוא בתקפו. וזאת משום שלגבי גילוי הקשר של בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא, וגילוי האלוקות בעולם, שיהיה בגאולה - גם השלימות היחסית בגלות, אינה נחשבת למאומה{{הערה|שיחת כ"ה אלול תנש"א. ספר המאמרים מלוקט חלק ו' ד"ה ואתה תצוה תשמ"א סעיף ט'. ועוד.}}.

== העבודה בזמן הגלות ==
{{ערך מורחב|עבודת הגלות}}
כל הגילויים הרוחניים והגשמיים להם יזכו עם ישראל ב[[גאולה]], "תלויים במעשינו ו[[עבודה|עבודתינו]] כל זמן משך הגלות"{{הערה| [[תניא]] תחילת פרק ל"ז.}}. לפי שעבודת ישראל בגלות, הן בגלות זו האחרונה והן בכל הגלויות, היא זו שממשיכה את הגילוי שבא לאחריה בגאולה. אולם ישנה ייחודיות בעבודה בגלות הרביעית - האחרונה - שממנה באים ל[[גאולה האמיתית והשלימה]], מאחר שאמרו [[חז"ל]]{{הערה|[[סוטה]] יג, ב. הובא בתנחומא ובפירש"י עקב ח, א.}}: "אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה". הרי מובן שבגמר העבודה והבירורים של גלות זו, תגמר ותסתיים גם מטרת ותכלית כל הגלויות (שהרי ה[[גאולה]] מגלות זו היא גאולה שאין אחריה גלות). מובן על פי זה, אשר עבודתנו זו, המביאה לגמר הגלות הרביעית והגאולה שלאחריה - פועלת עילוי גם בשלש הגאולות הקודמות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/inyono/27&search=%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA ענינה של תורת החסידות].}}.

==ראו גם==
*[[עבודת הגלות]]
*[[סיום עבודת הגלות]]
*[[עקבתא דמשיחא]]
*[[ערי מקלט]]

==לקריאה נוספת==
*[[מגולה לגאולה]], חלק ראשון - "גלות"

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://chabad.info/video/rebbe/moshiach-rebbe/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA/ מה לבני ישראל ולגלות?!]''' - משיחת ג' טבת תשמ"ו {{אינפו}}{{וידאו}}

{{הערות שוליים|טורים=כן}}
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]