עריכת הדף "פרשת הספרים"

[[תמונה:770.jpg|left|thumb|250px|הספרים חוזרים]]
'''פרשת הספרים''' או '''משפט הספרים''' הוא כנויה של פרשיה שהתרחשה ב[[חסידות חב"ד]] משנת [[תשמ"ה]], כאשר ספרים אשר היו שייכים לרבותינו נשיאינו, נגנבו מ[[ספריית ליובאוויטש]]. 

הפרשיה הגיעה לבית משפט. [[הרבי]] היה מעורה בכל מהלך הפרשיה, וכן נתן הוראות בכל פרט ופרט בנוגע למשפט. הרבי ראה במשפט קיטרוג על חסידות חב"ד בדורנו.

עיקר הפרשיה - "[[דידן נצח]]" - הסתיימה בשנת [[תשמ"ז]] ביום [[ה' טבת תשמ"ז|ה' טבת]] כאשר פסק השופט כי הספריה והספרים שייכים ל[[אגודת חסידי חב"ד]]. בהמשך הגיש הצד שכנגד ערעור לבית משפט אותו דחה השופט. הפרשיה הסתיימה רק בשנת [[תש"נ]].

==רקע==
{{להשלים|1.ספריית הרבי הריי"צ. 2.פרשת הימים החל מתשי"א. (וספריית הרבי) 3.האחראים רח"ל, רשדב"ל. 4. דיוני הירושה.}}
מימיה הראשונים של חסידות חב"ד היה קיים בידי האדמו"ר אוסף ספרים וכתבי יד. כבר אצל ה[[אדמו"ר הזקן]] ידוע על אוסף של כ100 ספרים,{{מקור|חשוב לציין את המקור עליו מתבססים דברי בערל לוין}} כמות נכבדה לרוסיה באותם הימים. אצל [[אדמו"ר האמצעי]] ידוע על אוסף גדול יותר של כ611 ספרים. מאוחר יותר האדמו"ר ה[[צמח צדק]] יצר אוסף גדול של ספרים שמכאן ואילך התרחב יותר ויותר על ידי האדמו"רים ממלאי מקומו בדורות שאחריו. אוסף זה נשמר אצל [[אדמו"ר הרש"ב]] עד לשנת תרע"ו אז הוכרח בעקבות מלחמת העולם הראשונה לעבור מ[[ליובאוויטש]] לעיר [[רוסטוב]], בשל המעבר הפקיד את הספרים למשמרת במחסן במוסקווה, אולם אלו הוחרמו על ידי הקומניסטים בשנות המהפיכה כעבור שנים אחדות.     

מאחר שניסיונות פדיון הספרים לא צלחו, החל הרבי הרייצ בשנת תרפ"ד באיסוף ספרים לספרייה חדשה. תחילה קנה אוסף של כ5,000 ספרים מיהודי בשם ר' שמואל וינר, ושוב הוסיף והשלים את הספריה בספרים רבים. אחרי גאולת [[י"ב-י"ג תמוז]] בחורף [[תרפ"ח]] הוכרח הרבי לצאת מגבולות מדינת רוסיה, הוציא הרבי אתו גם את ספריה זו, ומכאן עברה למקום משכנה החדש של מרכז חב"ד - ריגה. שם הרחיב ספריה זו יותר על ידי קריאה לחסידים וידידים לסייע בהתפתחותה. בהמשך{{הבהרה|באיזה שנה?}} עברה יחד עמו לפולין. בתחילת מלחמת העולם השנייה בשנת [[ת"ש]] יצא הרבי הריי"צ את אירופה מאימת המלחמה לכיוון ניו יורק שבארה"ב. הספרים נשארו באירופה, במשך שנה ומחצה עסקו ופעלו לשליחת הספרים ורק לאחרי יגיעה הגיעו לארה"ב חלקם שוכנו בחדרו של האדמו"ר הריי"צ בקומה השנייה של 770 ורובם בקומת הקרקע של הבניין. במשך שנים אלו הספריה נוהלה על ידי מזכירו של הרבי הריי"צ הרב [[חיים ליברמן]].

במגביל, החל [[הרבי]] לאחר ביאתו לארה"ב בשנת תש"א להקים ספריה נוספת שתשרת את צרכי ה[[מרכז לענייני חינוך]] שתחת ניהולו. כעשר שנים לאחר מכן בשנת [[תש"י]] [[מנחם מנדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א)#קבלת הנשיאות|קיבל הרבי את הנשיאות]], ומני אז החלה תנופת ספריה זו, זאת בעזרת שלוחי הרבי וחסידיו ברחבי העולם. בעקבות ריבוי הספרים נרכש בשנת [[תשכ"ח]] הבנין הסמוך ל770 לצורך הספריה. בסוף החורף של שנת תשל"ז מונה הרב [[שלום דובער לוין]] למנהלה של ספריה זו מטעם המרכז לענייני חינוך.

למרות השנים הרבות שעברו מאז הסתלקותו של האדמו"ר הריי"צ שתי הספריות לא אוחדו. מפתחות הספריה היו רק בידי ר' חיים ליברמן ומרת [[חנה גוראריה]]. בשעה שהרב שלום דובער לוין התבקש על ידי הרב חיים ליברמן להצטרף לעבודתו לסייע בניהול ספריית הרבי הריי"צ התנגד לכך הרבי בתוקף מחשש שיתפרש כמהלך פולטי. הסיבה לחשש זה היה נעוץ בסכסוך פנימי שהתחיל אחרי ההסתלקות של הרבי הריי"צ, אז רצו לחלק לחלק את הספריה בין היורשים, אולם הרבי התנגד לכך בטענה שהספריה לא הייתה רכושו הפרטי ואין מקום לחלוקתה, ונשארה הספריה כמו שהיא תחת פיקוחו של ר' חיים ליברמן.

==השתלשלות הפרשיה==
===הגניבה===
{{להשלים|1.ביצוע הגניבה. 2.הספרים הגנובים: איזה, הכמות, הנעשה אתם. 3.השמועות מקוני הספרים ברחבי העולם. 4. התגובה.}}
נכדו של הרבי הריי"צ [[שלום דובער גוראריה (נכד אדמו"ר הריי"צ)|בערי גוראריה]] בנה של בתו חנה לא היה שלם עם החלטה זו שאין לחלק את הספריה, בתחילת חורף [[תשמ"ה]] החל בלקיחת ספרים על דעת עצמו מהספריה. תחילה לקח רק מהספרים שהיו בחדרו של הרבי הריי"צ בקומה השניה של 770, ובהמשך החל לקחת גם משאר הספרים שהיו במרתף הבניין. בערי נהג להגיע מידי תקופה לאמו - שגרה באותה התקופה מקומה השלישית של 770 - עם מזוודות גדולות, בהם היה מכניס את הספרים שלקח. את הגניבה ביצע בדרך כלל בזמן ה[[התוועדויות]] בעת שהספרייה היתה ריקה.

הגניבה אובחנה לראשונה בסביבות [[פורים]] באותה השנה, על ידי האחראי על הספריה הרב [[יצחק וילהלם]] שהבחין בחסרונם של ספרים שונים. בעקבות כך, הוחלט להתקין מערכת שמירה על הנכנסים לספרייה, אולם מערכת זו לא פעלה בשבתות וחגים, וכששוב בוצעה גניבה (ב[[אחרון של פסח]]), הותקנה מצלמה נסתרת במקום. בעת ההתוועדות במוצאי [[חג השבועות]] שוב נכנס בערי גוראריה ולקח מהספרים וזו כמובן תועדה במצלמה. סיפור הגניבה החל להתפרסם בצבור, בעקבות התפשטותם של פרסומים אודות מכירת ספרים מהספריה ברחבי העולם.

בסוד הדברים היו הרב [[שלום דובער לוין]] מנהל ספריתו של הרבי, הרב [[חיים ברוך הלברשטם]] ממנהלי קופת 'בדק הבית' של 770, מזכירו של הרבי, הרב [[בנימין קליין]] הרב [[בערל יוניק]]. הידיעה נמסרה לידיעת הרבי באמצעות הרבנית [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|חיה מושקא]].
 
כשהתבקש בערי להחזיר את הספרים סירב, באומרו שאמו נתנה לו רשות לקחת ככל שלבו חפץ מהספריה. הוא התעקש שהספרים שייכים לו, והוא מתכונן למכור אותם תמורת סכום הגון. הוא גם טען שדודתו (הרבנית חיה מושקא) נתנה לו אישור על כך, טענה שהוכחשה על ידי הרבנית עצמה.

בינתיים נתברר שהנ"ל החל במכירת הספרים שהספיק לגנוב מהספריה{{הערה|המקורות השונים המתייחסים לפרשה זו, מציגים מספרים שונים של הספרים שנגנבו שנעים בין 400 ל-550 ספרים.}} . סוחרי ספרים באירופה ישראל וארה"ב, גילו התעניינות רבה בקנית הספרים הללו. הגדה של פסח משנת [[תקי"ז]] נמכרה בסך של 96,000$ לסוחר שוויצרי, כאשר הלה מכר את ההגדה הלאה לסוחר עתיקות תמורת 150,000$. מאוחר יותר נודע שכחלק מהצעותיו פנה לבית מכירה פומבית השייך לכנסיה במנהטן, אך מחשד שמדובר בסחורה גנובה שללו את העסקה.

===הכנה למשפט, עורכי הדין, עדויות וחקירות===
{{להשלים}}
לאחר שהנ"ל סירב שוב ושוב להחזיר את הספרים, על אף הפצרותיו של אביו, ובקשות [[אגו"ח]] באופן ידידותי - הועבר העניין להכרעת בית המשפט, שעיקל מיד את כל הספרים הגנובים, עד ל"[[דידן נצח]]" הסופי.

בהמשך לחקירות העורכי דין של כל צד את הצד שכנגד, דרשו העו"ד של צד הנתבע לחקור גם את [[הרבי]] ב[[י"ג בכסלו]] בשנת [[תשמ"ו]] פסק בית המשפט הפדרלי שב[[ארצות הברית]] ש[[הרבי]] לא יחקר על ידי העורכי דין. תמורת זאת כתבו עורכי דין מהצד הנתבע את שאלותיהם ואלו נשאלו אצל הרבי על ידי העו"ד שמצד ה[[מרכז]]. המזכיר שהיה מעורב בפרשיה סיפר שמבחינת הרבי לא היה מניעה לבוא ולהעיד אך הרבי אמר "מה יאמרו ה[[תמימים]]". ואכן ה[[חסיד]]ים לא הסכימו לכך מפאת כבודו של הרבי.
==== עורכי הדין ====

צוות המשפטנים שניהל את המאבק להשבת הספרים, הורכב מעורכי דין מפורסמים מ[[ניו יורק]], וושינגנטון ופילדלפיה, ובראשם עמד עורך הדין [[נתן לוין (עו"ד)|נתן לוין]] (המכונה נאט לואין). לוין היה היועץ המשפטי של נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון, הוא ניהל 27 משפטים בבית משפט העליון של ארצות הברית (אחד מהם היה בנוגע להצבת מנורה בשטח ציבורי), ונחשב לאחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארצות הברית. 

שותפו של לוין, עורך הדין יוסף (ג'רי) שסטק מפילדלפיה, עזר לאגו"ח שנים רבות בנוגע להשבת כתבי היד השייכים לרבי מ[[וורשה]], ובהחזרת כתבי היד שנמצאו בבית הספרים הלאומי ב[[ירושלים]]. 

למרות שמאז שנבחר להיות עורך הדין הראשי במשפט הספרים, הוזמן פעמים רבות להשתתף [[התוועדות|בהתוועדויות]] של הרבי, והפך לתומך גדול בפעולותיו של הרבי - את המשפט ניהל לוין לא כחסיד, אלא כמשפטן. הרבי אמר באותה תקופה לאנשים שהיו קשורים במשפט: "תנו לעורך דין להיות עורך דין, אל תעשו ממנו [[חסיד]]". 

במהלך המשפט נפגשו לוין ושוסטק כמה פעמים ב[[יחידות]] עם הרבי. הרבי אמר להם לבסס את ההוכחה לבעלות [[אגודת חסידי חב"ד]] על הספריה, על מכתבו של הרבי הריי"צ לפרופ' אלכסנר מארקס, מגדולי הספרנים בניו יורק, מ[[אדר]] ראשון [[תש"ו]], בו כותב בין השאר, ש"הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב"ד.. כתבי היד וספרים אלה הנם אוצרות רוחנים גדולים רכוש האומה". לבסוף, כאשר ניתן פסק הדין של השופט, התברר שמכתב זה אכן הכריע את הפסק לטובת אגודת חסידי חב"ד.

== המשפט ==
{{להשלים}}
משפט הספרים החל ב[[י"ט כסלו תשמ"ו]], ושמיעת העדויות החלה למחרת, [[כ' כסלו תשמ"ו]].

==פסק הדין==

ביום [[ה' טבת תשמ"ז]] בבוקר, התקבלה ב[[מזכירות]] הרבי הודעה מבית המשפט, שהשופט חתם על פסק הדין, ואפשר לבוא לקחת את הפסק. כעבור זמן קצר הוגש לרבי פסק הדין, המשתרע על 40 עמודים, ובסיכומו נאמר: 

"לאחר שמיעת העדויות במשפט ולאחר התבוננות במסמכי הראיות המרובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהספרייה לא היתה חלק מרכושו הפרטי של [[אדמו"ר הריי"צ|הרב יוסף יצחק שניאורסאהן]] בשעת [[הסתלקות|הסתלקותו]]. בהתאם לזאת, התביעות שכנגד בטלות, מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת ירושה אין לנאשם שום זכויות על הספריה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש". 

כאשר הודיעו לרבי על הבשורה הטובה, צהבו פניו הק' של הרבי והוא נראה בחדווה גדולה. הרבי הורה לטלפן לעורכי-הדין ולהודות להם על מאמציהם, וכן לטלפן מיד לרבנית ולהודיע לה על פסק הדין.

===הרבי והספרים שייכים לחסידים===
אחד המשפטים שהשפיעו רבות על השופט היה המשפט שאמרה [[הרבנית חיה מושקא]] לחוקר שתישאל אותה בקשר עם [[משפט הספרים]]: "הרבי והספרים שייכים לחסידים". עו"ד נתן לוין העיד כי: "הרגע שבו הבנתי כי אנו הולכים לנצח, היה כאשר הרבנית אמרה משפט זה". במהלך עדותה של הרבנית נכח במקום נכד [[אדמו"ר הריי"צ]] ב. ג, וברגע שבו אמרה הרבנית את המשפט נטש את המקום.

==הערעור==

לאחר ה[[דידן נצח]] ב[[ה' טבת]], ערערו הנתבעים על פסק הדין. בתחלה - באותו בית משפט פדרלי עצמו, ולאחרי דחיית הערעור שם, פנו בערעור נוסף לבית המשפט לערעורים של מדינת ניו-יורק. 

לאחר דיונים ארוכים שנערכו בקיץ [[תשמ"ז]], ניתן פסק-הדין המוחלט, על ידי שלושת השופטים של בית המשפט לערעורים - פה אחד: דחיית הערעור מכל וכל. הפסק ניתן ב[[כ"ה חשוון תשמ"ח]], ושלוש ימים אחר-כך ניתן הצו הסופי - להחזיר את הספרים שנלקחו מהספריה. החסידים חפצו לעשות אף ביום זה שבעה ימי משתה ושמחה כבדידן נצח הראשון, אולם הרבי לא הסכים לדבר זה. טוענים שהרבי התבטא שהלוחות הראשונות ניתנו בקול רעש גדול, מה שאין כן לוחות האחרונות. בישיבות אשר ב[[קראון הייטס]], הקפידו מאד על הסדרים בימות אותו השבוע ועל ה[[התוועדות|התוועדויות]] בלילות.

ב[[ב' כסלו תשמ"ח]] הוחזרו בהצלחה הספרים למקומם ב"ספריית אגודת חסידי חב"ד". כאשר הוחזרו הספרים הורה הרבי להדפיס מיד בהוצאת [[קה"ת]] את הספר "[[דרך אמונה]]", ולמוכרו במחיר של דולר אחד.

==ראו גם==
*[[ניגון דידן נצח]]

==קישורים חיצוניים==
* [[שיחה]] מדברי [[הרבי]] בנושא משפט הספרים: '''[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=51978 אמירת השיחה]''' {{וידאו}}, טקסט השיחה שעבר את הגהתו של הרבי '''[http://www.moshiach.net/blind/hebrew/dm37.htm#1 פורמט טקסט]''', '''[http://www.torah4blind.org/hebrew/dm37.pdf פורמט PDF]'''{{PDF}}. 

'''סיפור החג'''
*'''[http://www.chabadlibrary.org/books/pdf/didannatzach.pdf דידן נצח]''' {{PDF}} - סקירת המאורעות, בעריכת הרב [[שלום דובער לוין|שד"ב לוין]]
*'''[http://old2.ih.chabad.info/images/update/331.pdf מגילת ה' טבת]''' {{תבנית:PDF}} - סיפור הפרשה מפי הרב יוסף קרסיק, בעריכת מערכת [[שבועון בית משיח]], עימוד ועיצוב [[התאחדות החסידים לקבלת פני משיח]]
* מנחם זיגלבוים ואברהם רייניץ, '''[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65873 כל פרשת הספרים והנצחון]''', [[שבועון בית משיח]]
* '''[http://www.chabad.info/newvideo/video.php?id=2707 הספרן מספר: כך התגלתה הגניבה]''' {{וידאו}}
* '''[http://www.yomanim.com/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99_%D7%94'_%D7%98%D7%91%D7%AA_-_%D7%A8'_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%98%D7%9D הרב חיים ברוך הלברשטם בראיון מיוחד: כך חשפנו את גנב הספרים]''', אתר 'יומנית מבית חיינו'.
* סקירה: הפרשה שהסעירה את ליובאוויטש '''[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=241&lang=hebrew פרק א']''', הרבנים מורים: ללכת לערכאות '''[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=243 פרק ב']''', "המלך אינו מעיד..." '''[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=244&lang=hebrew פרק ג']''', המשפט '''[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=245 פרק ד']''', 'דידן נצח' [http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=246 פרק ה'], אתר שטורעם

'''שונות'''
* '''מדור [http://www.hageula.com/calendar/tevet/156.html ה' טבת]''', אתר הגאולה
* '''[http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=1232 ה' טבת תשמ"ז]''' {{וידאו}} - {{אינפו}}
* '''[http://www.hageula.com/vid/770/2912.html כך חגגו את דידן נצח]''' וידאו ויומן {{וידאו}} - אתר הגאולה
* '''[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65866 קובץ "דידן נצח"]''', שיחות, יומנים ועוד, הוצאת [[ועד חיילי בית דוד - 770]]{{PDF}}
* '''[http://www.chabad.info/newvideo/video.php?id=2112 הספרים חוזרים - מה הייתה תגובת הרבי?]''' {{וידאו}} ווידאו ותמליל ב' כסלו תשמ"ח
*{{קישור חבד און ליין|87296|התגלית המדהימה של השופט האמריקאי ● הרב זושא וולף||ז' טבת תשע"ה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אירועים בחסידות]]