עריכת הדף "עשה לך רב"

אמרו חכמים במשנתם: "עשה לך רב", כלומר, ישנו ציווי על כל אחד ואחת מישראל - מקטן ועד גדול - לקבל עליו ולעשות לו רב. 

כלומר, נוסף על הוראת המשנה: "איזהו חכם הלומד מכל אדם", היינו, שגם מי שהוא חכם גדול כו', יכול להוסיף וללמוד מאחרים, ועד שיכול ללמוד מכל אדם [ואדרבה: הנהגה זו מוכיחה שהוא בגדר חכם, כדיוק הלשון "איזהו חכם הלומד מכל אדם"] - צריך להיות גם הענין ד"רב", "עשה לך רב", כלומר, ש"תקבלהו עליך לרב", לסמוך על דבריו. 

וטעם הדבר - מכיון ש"אדם קרוב אצל עצמו", ובמילא, אינו יכול לסמוך על עצמו כו', ולכן, צריך לעשות לו רב - שיחשיבהו גדול ממנו, ולקיים את דבריו. 

ויש להוסיף, שגם מי שהוא גדול בתורה וביראת-שמים כו', שקשה לו למצוא מי שגדול ממנו - הרי "אע"פ שלא ימצא חכם גדול כמוהו, יעשה משלמטה הימנו, כי אין אדם רואה בעניני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו, וזהו עשה לך רב, אף שאינו ראוי", וכמפורש שבכגון-דא יש צורך בענין של עשי', "עשה לך רב", אשר, "לשון עשי' יאמר על דבר שצריך לטרוח ולעשות על ידו", עד לעשי' מלשון כפי' (כמו "מעשין על הצדקה"). 

ובהתאם לכך, טוב ונכון ביותר, שכל אחד ואחת מישראל - האנשים והנשים, כולל ילדים וילדות קטנים - יקיים את הוראת המשנה "עשה לך רב" (ובנוגע לנשים ובנות - בל' דאמרי אינשי "משפיעות"), עי"ז שילך מזמן לזמן למי שגדול הימנו ("רב"), על מנת ובאופן לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדו ומצבו בלימוד התורה, בנתינת הצדקה, ובכללות הנהגתו בעבודת ה', גם בעניני הרשות, "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", אשר, עי"ז יקבל את ההוראה וההדרכה הנכונה (ללא השוחד דקרבת עצמו), 

ומה גם שעצם הידיעה שמזמן לזמן יצטרך לתת "דין וחשבון" לבשר ודם, תפעל אצלו להיטיב את הנהגתו, ולהוסיף בכל עניני טוב וקדושה". 

ויש להוסיף ולהדגיש ע"ד גודל החשיבות והצורך כו' דכל האמור גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה - תמיד כל הימים. 

ולכן, הצעתי ובקשתי - בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לע"ע ביטוי מתאים יותר כו') - שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, 

-בשמי, או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר - 

שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה', 

אשר, עי"ז יתוסף בודאי ובודאי אצל כאו"א מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור. 

משיחת [[הרבי]] בשבת פרשת דברים משנת תשמ"ו.