עריכת הדף "אתכפיא"

'''אתכפיא''' היא המדריגה הראשונה ב[[עבודה]], וענינה הוא לכפות את היצר הרע להיות משועבד ליצר הטוב. עבודת זו היא במדריגת [[בינוני|הבינונים]] שנפשם אינה מתוקנת, והרע שולט אצלהם בחלל השמאל שבלב. מבואר בספר ה[[זוהר]] כי "כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין", שעל ידי עבודת האתכפיא מתעלה ונמשך כבודו של הקב"ה בכל העולמות.

עבודת האתכפיא הוא הראשון מבין שני המדריגות המרכזיות בעבודה. עבודה זו היא עבודתם של ה[[בינוני|בינונים]] לעומת עבודת ה[[אתהפכא]] שהיא עבודתם של ה[[צדיק|צדיקים]].

==ענינה==
עבודת האתכפיא היא המדריגה הראשונה בעבודה, והיא כפיית יצר הרע ליצר הטוב. וזו עיקר עבודת האדם בעבודתו את ה' - כיבוש היצר הרע, והיינו שהאדם מכניע ומרסן עצמו, וכופה את עצמו להתנהגות טובה, בניגוד למאויים השליליים הנובעים מהמדות הגסות שבלבו.

אופן עבודת האתכפיא הוא שכאשר עולה יצר והרהור מהלב אל המוח, מסיח הוא את דעתו ממנו, ודוחה הוא אותו בשני ידים. ובכל דחיה שדוחהו ממחשבתו, אתכפיא סטרא אחרא לתתא, ו[[באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא]] ונכפה סטרא אחרא דלעילא, המגביה עצמה כנשר.

אף על פי שבמהות עצמו ובמדות שבלבו יש מן הגסות והרע, בכל זאת, בהתנהגותו בפועל הוא מרסן את עצמו, ונכנע לרצון ה' - ב[[לבושים]] שלו - במחשבה דיבור ומעשה. "כי ה[[מוח שליט על הלב]] בתולדתו וטבע יצירתו".

וזהו עיקר מעלת הבינוני, ועיקר עבודת האדם בכלל. זאת אומרת להתגבר ב[[מסירות נפש]] בעבודת ה', על אף כל הקשיים שבזה.

==פעולתה==
על עבודת האתכפיא נאמר בספר הזוהר: "כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין" - (כאשר כופים את ה[[סט"א]], מתעלה ונמשך כבודו של הקב"ה בכל ה[[עולמות]]).

זאת אומרת, שעבודת "אתכפיא סטרא אחרא" היא נעלית מכל שבח אחר לה', ואפילו מעבודת "[[אתהפכא]]", משום שענין אתהפכא הוא שה[[נפש הבהמית]] שבאדם נשארת בגדר ישות ונשארת במציאות, אלא שמציאותו מתהפכת לקדושה.

ואמנם מציאות קדושה היא זכה ורוחנית ודבקה בקב"ה, והיא היפך הגמור של הס"א שהיא גסה מגושמת וחומרית, אך מכל מקום גם הדברים שהם בגדר הקדושה הם מציאות דבר מה, ואינם ב[[ביטול]] והתאחדות מוחלטת בקב"ה.

אבל אתכפיא הוא ענין הביטול והיציאה ממציאותו לגמרי, שאדם יוצא מהמציאות שלו השלילית, ונעשה בחינת אין ממש, ובזה הוא בטל לאחדות הוי' האמיתית - שאין עוד מלבדו. זאת אומרת, שעל-ידי זה הוא מעורר וממשיך בחינת אין האמיתי מעצמותו ית'.

==אתכפיא בעניני הרשות==
עבודת האתכפיא היא בסור מרע ועשה טוב, ושייכת גם בדברי הרשות. שכל מה שאדם זובח יצרו לשעה קלה על מנת לאתכפיא סטרא אחרא, כגון שחפץ לאכול ומאחר סעודתו עד לאחר שעה, הרי זה בבחינת "והתקדישתם והייתם קדושים", שסופו להיות קדוש ומובדל באמת מהסטרא אחרא על ידי שמקדשים אותו הרבה מלמעלה ומסייעים אותו לגרשה לאט לאט.

==אתכפיא בעבודת הצדיק==
גם אצל ה[[צדיק]], שבמדריגתו הוא גבוה מהבינוני, מאחר שאין לו יצר הרע כלל, שייך להגיע למעלת הבינוני - לעבודת האתכפייא - אבל רק אם עובד את ה' במסירות נפש, תוך כדי התגברות על הקשיים העומדים בדרכו - הקשיים שביחס למדריגתו, תוך כדי אתכפיא של מציאותו, גם מציאותו הרוחנית.

הקשיים העומדים בדרכו של הצדיק שיוכל לבוא למעלת הבינוני, הם בארבעה ענינים:

א) הקשיים הרוחניים בעבודתו הרוחנית שבמדריגתו הנעלית, במאמציו לעלות ממדריגה למדריגה, ובכל עליה שעולה, צריך תחילה לצאת ממציאותו הקודמת ולהיות בבחינת אין, וכהכלל הידוע: יש מיש צריך להיות אין באמצע.

וכמו שכתוב: "שבע יפול צדיק וקם" זאת אומרת, שבכל עליה שהצדיק עולה למדריגה רוחנית, הגבוהה יותר ממדריגתו, הריהו "נופל" תחילה ממדריגתו הקודמת, בבחינת אין, וזה מניעו ומזרזו לעליה גבוהה יותר.

ב) הקשיים שיש לו במלחמתו נגד כללות הרע שבעולם.

ג) הקשיים שיש לו בתיקון מקושריו-תלמידיו, אם יש בידם מעשים שליליים, הגורמים בזה לירידה לרבם, כמו שנאמר ל[[משה רבינו]]: "לך רד כי שחת עמך", כי עקב ההשחתה של ישראל בחטא העגל נגרמה ירידה (רוחנית) למשה רבינו.

ודבר זה מחייב מאמץ גדול ועצום כדי לתקנם.

ד) והוא העיקר; שעבודם ה' של הצדיקים תהיה אך ורק בכדי לעשות נחת רוח לקב"ה, ולא בשביל סיפוק רוחני לעצמם.

וכאשר מתגבר במסירות נפש על קשיים אלו, הרי גם הוא מגיע למעלת הבינוני - עובד אלקים.

==ראו גם==

*[[אתהפכא]]

*[[לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך]]

[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:ביטויים מספר הזוהר]]