עריכת הדף "מסכת מכשירין"

'''מסכת מכשירין''' מ[[סדר טהרות]], בה יש ששה פרקים, היא מסכת העוסקת בהכשר לקבל טומאה, כאשר נופל על דבר אחד משבעת המשקים שהם{{הערת שוליים|פ"ו מ"ד.}}: [[טל]], [[מים]], [[יין]], [[שמן]], [[דם]], [[חלב]], ו[[דבש]] דבורים{{הערת שוליים|אך דבש צרעים אינו אחד משבעת המשקים.}}

יסוד המסכת הוא הפסוק "וכי יותן{{הערת שוליים | ויקרא י"א ל"ח.}}", ממנו נלמד כי גם  אם השבעה המשקים באו בעל כרחו של האדם, הם מכשירים לקבל טומאה, שכן במשמעות המילה "יותן" משמע שבאו מאליהם. עם זאת, יש תנאי נוסף, שעל האדם להסכים ולשמוח בכך שהמשקים באו על הדבר, שכן כתוב "יותן" בלי וי"ו, כדי ללמד שהיא צריכה להיות כמו "יתן" - באופן של נתינה, שהאדם עצמו שמח  ומסכים בכך.

אחד מהנידונים במסכת הוא דין "ניצוק", שעל פי ההלכה אינו נקרא חיבור, וכאשר האדם יוצק מכלי אחד לכל שני, אין המים שבשני הכלי מחוברים זה לזה, אלא באופנים מסוימים. ועל כך יש שיחה מבוארת של הרבי{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15831&hilite=6ad69164-1764-47dd-a7b4-dbcacba55aa9&st=%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F&pgnum=38 חלק ל"ז].}}, המסביר את שיטת ה[[רמב"ם]] בענין, על פי תורת ה[[נגלה]] וה[[חסידות]].
{{הערות שוליים}}
{{שס}}
[[קטגוריה:ש"ס]]