עריכת הדף "יצחק ידידיה פרנקל"

{{בעריכה}}
רבי '''יצחק ידידיה פרנקל''' היה רב בעיר ריפין שבפולין ורבה הראשי של תל אביב. היה ידיד חב"ד.

==קורות חייו==
רבי יצחק ידידיה פרנקל נולד ביום [[כ"ו  בתשרי]] שנת [[תרע"ד]] בעיירה לינטשיץ שב[[פולין]] לרב אהרן פרנקל שהיה גדול בתורה{{הערה|על גדלותו התורנית שלא אביו, העיד בנו, הרב יצחק ידידיה: "בקיאותו היתה כה גדולה עד שגם ספר ה"אגלי טל" היה שגור על לשונו".}}, נכד לגדולי חסידי קוצק ומיוחס ל[[מהר"ל מפראג]].

בצעירותו למד אצל רבי מאיר דן פלוצקי, רבי מנחם זעמבא ורבי יחזקאל מאוסטרובצה וכבר אז נודע כעילוי ובעל הוראה גדול. הוסמך להוראה על ידי רבותיו וכן על ידי רבי שלום פרלוב מקודינוב (מחבר הספר "משמרת שלום"). הרב פרנקל גם היה בקיא בחלקי הדרוש ובספרי גדולי ה[[חסידות]].

בשנת [[תרצ"ג]], בהיותו בן תשע עשרה, מונה לרב בעיר ריפין שבפולין, תפקיד בו שימש כשנתיים. ב[[חודש שבט]] שנת [[תרצ"ה]], על פי הוראת רבו ה[[אדמו"ר]] רבי [[אברהם מרדכי אלתר]] מ[[גור]] (בעל "אמרי אמת"), עלה ל[[ארץ ישראל]]. בארץ הוסמך לרבנות גם על ידי הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] וכיהן כרב בשכונות דרום [[תל אביב]]. בשנת [[תש"ח]] התמנה לחבר בית הדין של תל אביב-יפו בראשות הראב"ד הרב טולידאנו. בשנת [[תשל"ג]] נבחר לרבה הראשי ולראב"ד של תל אביב. בתפקיד זה כיהן שלוש עשרה שנה.

ביום [[ד' באלול]] שנת [[תשמ"ו]] נפטר.

חידושי תורתו נקבצו בספריו "דרך ישרה".

==הקשר עם חב"ד==
הרב פרנקל היה בקשר עם תלמידי התמימים בפולין. לאחר שעלה לארץ יצר קשר עם הרבנים החב"דים בתל אביב, רבי [[שאול דוב זיסלין]], רבי [[אלכסנדר יודסין]], רבי [[פנחס אלטהויז]] וחסידים נוספים במקום. הרב פרנקל היה משתתף בקביעות בהתוועדויות שנערכו ב[[י"ט בכסלו]] ב[[כפר חב"ד]]. באחד הפעמים אמר: {{ציטוטון|חשתי ביום הזה, שרגלי מובילות אותי מעצמן לכפר חב"ד, להיות במחיצת העדה המופלאה הזאת ביום חגה}}.

בשנת [[תשכ"א]] ביקר לראשונה אצל [[הרבי]] ונכנס ל[[יחידות]] שנמשכה כשעתיים. לאחר היחידות כתב מכתב למשפחתו: {{ציטוטון|לבני היקרים והחביבים. עתה השעה שתים בלילה יום ה'. אני חוזר מיחידות עם האדמו"ר מליובאוויטש. שעתיים הוא ישב אתי. הוא אישיות אצילה. הוא ביקשני מאוד למסור לך (לבנו הרב איסר שליט"א) דרישת שלום, ואמר שתרבה לכתוב, ושתדע שהוא קורא את כל מאמריך. הוא דיבר אתי על רבנות תל אביב ועל מצב הרבנות בכלל}}. לאחר שחזר לארץ תיאר הרב פרנקל למשפחתו את פרטי תוכן השיחה עם הרבי והפליא ברושם שנותר בו מאישיותו הקורנת של הרבי{{הערה|מפי בנו ר' איסר פרנקל.}}. ביום [[כ"ו באדר]] שנת [[תשכ"ח]] שיגר לו הרבי מכתב ברכה לבר מצווה של נכדו חיים אליעזר{{הערה|בשולי מכתב כותב הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות על דבר הנער . . ובטח, כפי המדובר בביקור כבוד תורתו כאן - מתעניין גם אודות אחות הנ"ל". מקטע זה ניתן להבחין עד כמה עמד עמו הרבי בקשר מעודכן בענין עסקנותו הציבורית בתל אביב.}}. בשנת [[תש"ל]] ביקר שוב אצל הרבי ביחידות ובין היתר התעניין אצלו הרבי לגבי מינויו כרב ראשי בתל אביב, כאשר הרב פרנקל טרם חשב על כך. כעבור שנתיים, בשנת [[תשל"ב]] אכן מונה כרב ראשי בתל אביב{{הערה|על פי תיאור של הרב פרנקל בעצמו: "זכורני כשנכנסתי לרבי שליט"א ל[[יחידות]] בשנת [[תש"ל]], הוא קם ממקומו ונגש אלי בחמימות ושאלתו הראשונה היתה "מה בקשר לרבנות ב[[תל אביב]]"? הייתי המום ונדהם, לא העלתי אז בדעתי לכהן כרב הראשי בתל אביב. אמרתי לו שאיני חושב על כך. כשהוא לא הרפה אמרתי לו שזה הרי תלוי במפלגות ולהם הרי יש את הרב שלהם. אמר לי אז הרבי שליט"א: "זה אני יודע ואולם מה אומרת תל אביב עצמה"?! ממש נדהמתי, ראיתי את החלטתו שאני אהיה רבה של תל אביב וזהו! הסוף אתם יודעים, כעבור שנתיים נבחרתי לרבה הראשי של תל אביב, הוא כבר ראה זאת אז. "מאד התפעלתי אז, כאשר הוא שוחח עמי בפרוטרוט על הרבה נושאים הקשורים לעולם הרבנות וארץ הקודש בהתמצאות מופלאה, עד שנוכחתי כי נהירין לו שבילין דארץ הקודש כמו שנהירין לו שבילין דרקיעא.}}.

הרב פרנקל התכתב רבות עם הרבי בנושאי תורה ועבודת הרבנות. במכתב שכותב לו הרבי ביום [[כ"ח בטבת]] [[תשל"ו]], מודה לו על הערתו ב[[לקוטי שיחות]] ל[[פרשת ויגש]] ומסיים באיחול: "בכבוד ובברכה להצלחה בעבודתו בקודש, בקהילה קדישא, לעם קדוש, בארץ הקודש".

ב[[חודש אב]] שנת [[תשמ"ג]] כאשר חסידי סאטמר פגעו בחסידי חב"ד שלימדו חסידות בוויליאמסבורג, פרסם הרב פרנקל מכתב מחאה נגד מעשי האלימות: {{ציטוטון|הננו מצטרפים בדברינו אלה אל המחאה של גדולי התורה והיראה ב[[ארצות הברית]] בראשות הגאון הגדול רבי [[משה פיינשטיין]] שליט"א, אשר מחו נגד מעשה הפשע שבצעו אנשים רעים, בפגיעה גסה ובמכות קשות בחכמי [[תורה]] וגדולים ב[[יראה]] והשחתת זקנם כמעשה רשעים רחמנא-ליצלן, והכל בשל הרבצת תורת ה[[חסידות]] של [[חב"ד]], שחסידיה מסרו נפשם על שמירת קדשי ישראל והפצת דבר ה' בכל ארצות תבל}}.

ביום [[י"ב באייר]] שנת [[תשמ"ד]] הגיע הרב פרנקל פעם נוספת לביקור ב-[[770]]. היה זה לפני תפילת מנחה. כשנכנס הרבי לתפילה, הבחין ברב פרנקל שעמד בצד, התקדם לעברו ונתן לו "שלום עליכם" בשתי ידיו. הם שוחחו זמן ממושך וביקש ממנו שימתין לו אחר תפילת מנחה{{הערה|שיחתם הודפסה בספר "בצל החכמה" ע' 281.}}. כעבור מספר ימים השתתף בהתוועדות [[פסח שני]] של הרבי. את התרשמותו מהשיחה עם הרבי ומההשתתפות בהתוועדות, תיאר מאוחר יותר בראיון שהעניק ל[[שבועון כפר חב"ד]]{{הערה|גיליון מספר 146.}}. כאשר חזר לארץ, קיבלו את פניו משלחת של חסידי חב"ד, על פי הוראת הרבי, בנמל התעופה.

בספר "היכל מנחם"{{הערה|עמודים ס"ב-ס"ג}} נדפס מכתב תורני שכתב אליו הרבי בנושא התרת נידוי{{הערה|המכתב מיום [[ה' בסיוון]] [[תשמ"ד]]. עוסק בביאור דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ז' הלכה ז'. צילום מהמכתב נדפס בקובץ "בית חיינו" מס' 116 .}}.

ב[[חודש אלול]] שנת [[תשמ"ד]] שלח לו הרב מברק ברכה לקראת השנה החדשה, בו כותב לו הרבי: "בכבוד ובברכה בפרט להצלחה בעבודת הקודש". בשולי המכתב הוסיף הרבי תודה על ספר נדיר ששלח לו הרב פרנקל ובתמורה הוא שולח ספר מראי מקומות ליד החזקה, שיצא לאור על ידי אברכי הכולל בניו יורק.

ב[[יום ראשון]] [[כ"א באדר א']] [[תשמ"ו]] בא שוב הרב פרנקל לבקר את הרבי. מיד כשהרבי ראה אותו, ניגש אליו ואמר לו: "כבוד-תורתו הדפיס בשנת [[תשמ"א]] ספר אחד, בשנת [[תשמ"ג]] ספר שני, הגיע הזמן להוציא לאור ספר שלישי". הרב פרנקל ביקש ברכה לבריאות. הרבי ענה לו: "אם מחזקים את הנפש, זה משפיע על בריאות הגוף. הרי נאמר שמועה טובה תדשן עצם, כלומר שבשורה טובה מבריאה את הנפש וגם תדשן עצם, היינו שלא רק הבשר אלא גם העצם מתחזקת". אחר כך הם דיברו על [[סיום הרמב"ם]](במחזור השני) שהיה אמור להערך בתל אביב זמן לא רב לאחר מכן.

כשחזר הרב פרנקל לארץ הקודש, נאלץ לעבור ניתוח מסובך ועוד לפני שהחלים מהניתוח, ביקש שיקחוהו לסיום הרמב"ם. המצב לא אפשר זאת ורק לאחר שיכנועי הרופאים הסכים לוותר על הנסיעה. במוצאי [[חג השבועות]], כשהרב [[יוסף גרליצקי]], [[שליח]] הרבי בתל אביב, עבר ב'[[כוס של ברכה]]' נתן לו הרבי בקבוק משקה עבור הרב פרנקל.

ביום [[כ' במנחם אב]] שנת [[תשמ"ו]] הייתה הופעתו הפומבית האחרונה של הרב פרנקל . היה זה בחגיגת סיום ה[[ספר תורה של ילדי ישראל]] בכותל המערבי ב[[ירושלים]]. במהלך האירוע אמר: {{ציטוטון|נרים ברכה ותהילת עולם לכבוד קדושת מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שאינו חוסך כל מאמץ, שמקדיש כל חייו יום וליל, להרבצת התורה ולהעמדת הדת על תילה, ולקרב את כל פזורי ישראל לאבינו שבשמים. יחזק השם-יתברך חילו וחיל כל עם ישראל, ובמהרה נזכה לאור חדש שיאיר על ציון, ונזכה כולנו במהרה לאורו בהתגלות משיח צדקנו}}. בדרכו חזרה מהחגיגה, אמר לבנו:{{ציטוטון|היושב במרום עדי, שאין לי יותר כוחות גוף לשאת בנטל. מה שאני עושה, אינני עושה מכוח הגוף אלא מכוח הנפש, ומהרגשת האחריות לגבי מה שאני נושא עלי. הפעם קראו לי ילדי ישראל, קמתי ועליתי!}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:רבנים]]