עריכת הדף "מעיין שהוא משוך כנדל"

'''מעיין שהוא מושך כנדל''' הוא פסק יסודי בהלכות מעיין, שקבע אדמו"ר הצמח צדק, ולפיו התיר טבילה במעיינות שיש בהם מי גשמים.
==המקור במשנה==
קיימים שני חילוקים בין [[מעיין]] ל[[מקווה]]: מקווה אינו מטהר ב[[זוחלין]] - מים שזזים ועוברים מממקומם אלא ב"אשבורן" - מים העומדים על מקומם, ובנוסף במקווה צריך שיהיה שיעור של ארבעים סאה, לעומת מעיין שמטהר במשהו, ואין צורך שיהיו בה שיעור מסויים של מים.

במסכת מקואות פרק א' משנה ז' כתוב: {{ציטוטון|למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה שבו טובלין ומטבילין למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו כל שהוא.}} ממשנה זו אנו רואים, שמעיין שרובו מים שאובים, נחשב כ[[מקווה]] לעניין דין אשבורן, ואינו מטהר בזוחלין.

לעומת זאת, בפרק ה' משנה ג' כתוב: {{ציטוטון|מעין שהוא משוך כנדל, רבה  עליו  והמשיכו, הרי הוא כמו שהיה. היה עומד ורבהעליו והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשברן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא}}. פרשני המשנה פירשו משנה זו, כי מעיין שמושך כנדל הוא מעיין שמימיו זוחלים במקומות הרבה, כשרץ זה שמרבה רגלים, אלא שהמים לא היו זורמים בו בשטף, והוא הגביר את שטף המים בכך שהוסיף למעיין מים שאובים וממילא מימיו זורמים בשטף יותר, ובמקרה כזה המעיין כשר למרות שרובו מים שאובים, ודווקא במעיין עומד שאינו נמשך, והוא בא והמשיכו, המעיין פסול. כך גם פירשו הר"ן{{הערה|נדרים מ"א ע"א.}}, הרמב"ם{{הערה|פרק ח' מהלכות מקוואות}}.
==החילוק בין מעיין עומד למעיין מושך==
כך גם פירש הרא"ש בפירוש המשנה: "נדל -  שרץ שיש לו רגלים מרובים ודקין כך מעיין זה נמשכים ממנו נחלים מרובים ודקים. וריבה לתוכו מים שאובים עד שנתחזקו הנחלים ונתרבות משיבתן מטהרה בזוחלין כבתחלה. כיון דבלאו הכי היו זוחליו באותן המקומות אלא שעתה נתרבות זחילתו. אבל אם היה עומד וריבה לו מים שאובה אינו מטהר במקום זחילתו והיינו הא דתנן לעיל בפ״ק במעלה רביעית מעיין שמימיו מועטין כו". 

הצמח צדק מסביר כי כוונתו ליישב את האמור במשנה בפרק א' שמעיין שמימיו מועטין והרבה עליו מים שאובים דינו כמקווה, ולפי הרא"ש נוכל לפרש שמדובר במעיין שהיה עומד. אך במעיין שהיה משוך כנדל אף שע"י השאובה
נתחזקו הנחלים ומסתמא נתרחבו, בכל זאת, הרי היה זוחל תחלה גם
באותו מקום לכן מטהר בזוחלין. 

בכך גם מסביר אדמו"ר הצמח צדק, מיושבת הקושיא שהקשו כל הראשונים מעדותו של רבי צדוק, שהעיד ש"זוחלין שרבו על הנוטפין שטמהר בזוחלין", כלומר מי מעיין שנטפו לתוכו מי גשמים, אם רובו מי מעיין שנקראים "זוחלין", המעיין נחשב כמעיין למרות שחלקו מים גשמים. והרי במעיין שריבה עליו כנדל לא מבואר חילוק זה? ומסיבה זו מן ההכרח לומר שלנהר יש דין "מעיין עומד", מכיוון שהוא לא נמשך ממקור המעיין באופן ישיר, אלא הוא נמשך ממקור המעיין.
===חילוק בין נהר למעיין===
בחילוק מחודש זה, בו מחלק אדמו"ר הצמח צדק בין מעיין לנהר, חילוק שאינו מבואר בפירוש בפוסקים הראשונים ואף האחרונים, חולק הצמח צדק על הבית יוסף, מחבר ה[[שולחן ערוך]] בחיבורו "כסף משנה", כדלהלן: הרמב"ם כותב שיש חילוק אם אדם מוסיף מים לתוך גומת המעיין עצמו שבו עיקר חשיבות מימיו שהם מבטלים את כל המים הבאים עליהם ולכן יש למעיין דין מעיין גם אם רובו מים שאובים, או לתוך המשך המעיין ששם את חשיבות מימיו המיוחדת, ולכן שם תלויה עדותו של רבי צדוק המעיד שאנו הולכים אחר רוב המים, אם מהמעיין - יהיה לו דין מעיין, ואם מהמקווה - יהיה למעין דין מקווה. הרא"ש והרשב"א מפרשים את הרמב"ם שאכן קיים חילוק אם אדם שופך את המים שאובים  לתוך תחילת המעיין או לתוך המשכו. הכסף משנה במקום חלוק על הראשונים בפירוש שיטת הרמב"ם, וסבור שאין כל חילוק להיכן יצקים את המים השאובים, ואם יוצקים את המים לתוך המעיין - בין בתחילתו ובין בסופו, תמיד יקבלו המים דין של מי מעיין מכיוון שהם נשפכו לתוך המעיין עצמו המבטל את כל המים הבאים עליו והופך את דינם למי מעיין, אלא אם כן שופך את המים מחוץ למעיין, ורק משם הם נמשכים לתוך המעיין. 

הצמח צדק, חלוק על הכסף משנה ומצטרף לדעתם של שאר הראשונים, שגם במעיין עצמו קיים חילוק היכן האדם שופך את המים השאובים, אם שופך אותם לתוך המקום שבו המעיין זורם בכוח ממקורו, אז מקבלים המים הנשפכים דין של מי מעיין, ואם שופך אותם למקום בו מימיו עומדים ואינם נמשכים, כמו נהר - (שבעצם גם הוא מגיע ממקור מים כל שהוא בתחילתו) אז המים לא מקבלים דין מי מעיין ואז אנו קובעים את דינו של המעיין לפי רוב המים שבו. שיטה זו של הצמח צדק, בו הוא מעניק ל"נהר" דין של מעיין העומד, הוא שיטה מחודשת בקרב האחרונים, שלא ראו מקום לחלק בזה.
==מקורות==
{{צמח צדק|366|עמודים='פ-'פ"א}}
[[קטגוריה:טהרה]]
{{הערות שוליים}}