עריכת הדף "רבי אמי"

{{חז"ל|
]
|דור=דור שלישי ל[[אמורא]]י [[ארץ ישראל]]
|רבותיו=[[רבי יוחנן]], [[רבי אושעיא]], [[רבי אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]]
|חבריו=[[רבי אסי]], [[רבי אבהו]]
|תלמידיו=[[רבי זירא]], [[רב אושעיא]], [[רב ביבי]], [[רב זריקא]]
}}
'''רבי אמי בן נתן''', המוכר כ'''רבי אמי''' (ב[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] נקרא לפעמים '''רבי אימי''') - [[אמורא]] ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של [[רבי יוחנן]], חבר ובר פלוגתא של [[רבי אסי]]. 

==תולדותיו==
נולד ב[[בבל]] למשפחת [[כהנים]]. עלה מ[[בבל]] לארץ ישראל והתיישב ב[[קיסריה]], שם למד אצל רבי אושעיא. לאחר מעכן עבר ל[[טבריה]], שם למד אצל רבי יוחנן, רבו המובהק‏‏<ref>‏‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏‏ 
‏</ref>, וכשנפטר התאבל עליו כמו על קרובו. לאחר מותו של רבי יוחנן עמד ביחד עם רבי אסי, רבי אבהו, רבי יצחק ורבי שמואל בר נחמני בראש ישיבת טבריה. עיקר הפסיקה נשארה בידי [[רב הונא]] שישב בבבל אך לאחר מותו עברה לרב אמי.

יצא בשליחות רבי יהודה נשיאה השני עם רבי אסי ורבי [[חייא בר אבא]] לבדוק את מצב החינוך. כמו כן היה מלווה את רבי יהודה נשיאה ל[[חמת גדר]] פעמים רבות. באופן אישי מתח עליו ביקורת על היותו ממנה אנשים בתשלום כסף.

בנו היה רב פנחס בר רב אמי{{הערה|ראה למשל זבחים, ז ב.}} בן אחר שלו נקרא ינאי{{הערה| חולין קיא,א.}}.

מתלמידיו המובהקים, היה רבי זריקא.

בגמרא מוזכר מספר פעמים שרב אמי ורב אסי שאלו את רב שאלות מסוימות, ו[[רב (אמורא)|רב]] שתק. מסביר [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערת שוליים|1=[[תורת חיים]] בראשית ח"א פרשת חיי שרה, והאיש משתאה לה, קמ, ד.}} שענין השתיקה זה הוא, כאשר ישאל התלמיד מרבו איזה שאלה חמורה וקשה בדבר שכל וסברא הקשה מאד להבינו ויקשה התלמיד קושיא חזקה לרבו על השכל וסברא שהשפיע לו עד שסותרה לגמרי, שאז יבא ה[[רב]] לכלל שתיקה ממש שישתוק ולא ידע כלל מה להשיבו, כמו שהקשו רב אמי ורב אסי לרב, וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב, ששתיקה זאת היתה בחינת [[ביטול]] השגה הראשונה לגמרי, אך מיד ע"י שתיקה שנתבטל כח ה[[שכל]] בעצם שבבחינה [[אין]] ממש, הוא שבא להשגת עומק השכל וסברא חדשה לגמרי יותר מן הראשונה, וידע לתרץ קושיא זו, ואם לא השתיקה לא היה הרב מגיע להמשכת השכל וסברא עמוקה יותר, המגיעה מ[[חכמה]] מאין שהיא דרגה גבוהה יותר מ[[חכמה הקדומה]].

ענין זה מסביר אדמו"ר האמצעי, הוא על פי כלל גדול, שבכל עליה ממהות למהות גבוה מאוד נעלה הימנו, צריך להיות תחלה בחינת הממוצע ביניהם והן ב' מיני ביטול הנ"ל, דהיינו שעת התבטלות הנקרא שממון מן השגה הראשונה, שנק' אין של היש דהשגה שהוא עומק המושג על קוצר כלי המשיג, והב' ביטול העצמי דבחינת השתיקה בהגיע למהות ההשגה הנפלאה מערך הראשונה, כענין שתק רב כנ"ל דטעם שתיקה זו היה בו ביטול השגה הראשונה ולהמציא שכל חדש ועמוק יותר ובאמצעות שניהם דוקא הוא שהגיע לעומק ההשגה הבאה מאין ממש.
{{הערות שוליים}}
{{אמוראים}}
[[קטגוריה:אמוראים|אמי]]