עריכת הדף "קריעת ים סוף"

[[קובץ:קריעת ים סוף.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ציור המתאר את [[קריעת ים סוף]]]]
'''קריעת ים סוף''' הוא מאורע ניסי שהתרחש בתאריך [[כ"א ניסן]] ([[שביעי של פסח]]){{הערה|סוטה יב, ב.}}, ב'תמ"ח כחלק מתהליך [[יציאת מצרים|יציאת בני ישראל ממצרים]]. במאורע זה נבקעו מי הים סוף ונעמדו כחומה, ועל ידי כך נמלטו בני ישראל מהמצרים, אלו טבעו בים לאחר שחזר ונסגר עליהם.

==פרטי המאורע==
לאחר ש[[פרעה]] שילח את [[בני ישראל]] מ[[ארץ מצרים]], נהפך לבבו, והחליט לרדוף אחריהם. ומכיון ש[[ה']] שינה את מסלולם של בני ישראל במסעם אל [[ארץ ישראל]], מצאו את עצמם נרדפים על ידי מצרים, מבלי יכולת להמלט לבד מלהכנס לים.

עם ישראל נחלקו אז לארבע קבוצות "אחת אומרת ליפול לים, ואחת אומרת לשוב למצרים, אחת אומרת לעשות מלחמה כנגדם, ואחת אומרת נצווח כנגדם" אך משה דחה את דברי כולם. נחשון בן עמינדב משבט יהודה, קפץ למים מתנועת בטחון בה' שיעשה להם נס, ואחריו קפצו כל שבטו. בזכות ה[[קידוש ה']] שעשה, זכה שבטו [[מלכות בית דוד|למלוך על עם ישראל]], וכמו שמתואר בפסוקים{{הערה|תהלים קיד.}} "בצאת ישראל ממצרים . . הים ראה וינס . . הייתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו"{{הערה|שם=מכילתא|מכילתא בשלח סוף פרשה ב'.}}.

ה' ציוה למשה להרים את ה[[מטה]] ולנטות את ידו על הים, ועל ידי כך נבקעו המים לי"ב חלקים, חלק אחד עבור כל שבט{{הערה|שם=מכילתא}}, ובשעה זו נבקעו כל המים בעולם{{הערה|הובא ברש"י – שמות יד, כא, מהמכילתא שם. וממדרש שמות רבה כא, ו.}}. בני ישראל נכנסו לים, ולאחר שיצאו (באותו צד בו נכנסו{{הערה|ערכין טו, א בתוספות ד"ה כשם.}}), ה' הטביע את המצריים בים, שנכנסו אחרי היהודים. כשראו היהודים את הנס שאירע להם אמרו את שירה הידועה בשם "[[שירת הים]]".

==קריעת ים סוף בחסידות==
בתורת החסידות, קריעת ים סוף, היא התבטאות של ענין כללי ורוחני שאירע באותה תקופה שבין [[יציאת מצרים]] ל[[מתן תורה|קבלת התורה]]. ולכן מזכירים אותה בכל יום בתפילה{{הערה|"וים סוף להם בקעת וזדים טבעת וידידים העברת" וכו', וראה בתוספתא ריש פ"ב בברכות. גם אומרים בכל יום את שירת הים – "אז ישיר".}}. אך שוללת את הסברא לומר שקריעת ים סוף הייתה עבור הצלת בני ישראל שהרי הרבה דרכים למקום להצילם. ובמיוחד שבני ישראל יצאו באותו הצד בו נכנסו{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}}.

===בקיעת הצמצום===
תכליתה של יציאת בני ישראל ממצרים (לבד מהצלתם משעבוד מצרים), הייתה בשביל לקבל את התורה{{הערה|כמו שאומר בפסוק "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה – שמות ג, יב.}}. אחד הדברים העיקריים שפעל [[מתן תורה|מתן התורה]] בעולם, היה ביטול הגזירה לפיו עליונים לא יכלו לרדת למטה ותחתונים לא יכלו לעלות למעלה{{הערה|מדרש תנחומא וארא טו. מדרש שמות רבה פרשה י"ב, ג.}} - הגשמיות לא התחבר עם הרוחניות באופן אפקטיבי{{הערה|אף שגם לפני מתן תורה - [[קיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה]].}}, ובמתן תורה התבטלה הגזירה. מתחיל בכך שה' ירד על הר סיני, ומשה עלה אל ה'.

כהכנה לביטול הגזירה וקבלת התורה, הייתה קריעת ים סוף. ים הוא משל ל[[ספירת המלכות]], שכונסת בתוכה את כל ה[[אורות]] וגילויים של הבורא [[אצילות|שבעולם האצילות]] – עולם האלקות, הנקרא מהסתכלות שלנו [[עלמא דאתכסיא]], ועוצרת בעדם מלירד [[בי"ע|לעולמות בי"ע]] – עולמות הנבראים, הנקרא [[עלמא דאתגליא]]. בקיעת הים מסמל את בקיעת הצמצום בין העולמות.

הצורך לקרוע את הים לי"ב חלקים הוא מפני שי"ב השבטים שבעולם ה[[בריאה]]{{הערה|וכמו כן המלאכים שבעולם הבריאה, הם נקראים (דברי הימים-ב ד, ד) "י"ב בקר", שהם ד' מחנות שכינה, ובכל אחד ישנם ג', בדוגמת חלוקת דגלי שבטי ישראל – [[ליקוטי תורה]] יז, א.}} קשורים ל[[י"ב גבולי אלכסון]] שבאצילות, לכן בזמן שהם מתחברים, נעשה התחברות בי"ב דרכים.

===אופן ההתחברות===
באופן התחברות האורות של [[אצילות]], עם [[בי"ע|עולמות בי"ע]], ישנם שתי שיטות:

לשיטת הזהר{{הערה|ראה זהר חלק א' רח, א. חלק ב' מח, ב.}} ה[[נשמות]] שבבי"ע התעלו למדריגת נשמות שבאצילות{{הערה|שאינם מרגישים את עצמם כנברא.}}. יסוד השיטה היא בדברי הפסוק "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"{{הערה|שמות יד, כט.}}.

לשיטת [[אריז"ל|האריז"ל]]{{הערה|[[פרי עץ חיים]] שער חג המצות פ"ח. שער הכוונות ענין ספירת העומר דרוש יב.}} התחברות האצילות עם עולמות בי"ע הייתה להיפך - נשמות שבאצילות נולדו והתגלו בעולמות בי"ע. שיטה זאת מסתדרת עם לשון הפסוק "הפך ים ליבשה"{{הערה|כל זה מתוך סידור עם דא"ח רפט, ד (ובהוצאות החדשות – 848).}}.

אמנם ב[[חסידות]] מבואר שנקודת ב' האופנים הוא אחד. ושבאמת ב' האופנים נכונים, וההתחברות נעשית בב' האופנים{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] שם. וראה שיחת אחרון של פסח [[ה'תנש"א]] – ספה"ש חלק א' עמוד 441.}}.

===ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל===
חז"ל אומרים{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו. זהר חלק ב' סד, ב. צד, א. חלק ג' כב, ב.}} "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל", ו"אפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים"{{הערה|ברכות נ, א. כתובות ז, ב. סוטה ל, ב.}}.

הסיבה לכך שכולם השיגו השגה אלוקית נעלית כל כך, ואצל כולם היה זה בשווה הוא משום שבשונה ממתן תורה, ההמשכה שהייתה בקריעת ים סוף, לא הייתה לפי עבודת משיגי הגילוי, ועל כן לא הייתה סיבה שתשתנה ההשגה בין אדם לחבירו{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] עמוד רצ, ב (ובהוצאות החדשות – תכה).}}.

===בקיעת נהר פרת לעתיד לבוא===
{{ערך מורחב|והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים}}

ב[[הפטרה]] שקוראים ב[[אחרון של פסח]] מנבא הנביא את מאורעות העתיד לבוא: {{ציטוטון|והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים.}}{{הערה|ישעיה יא, טו.}}.
כשם שבדרך ל[[מתן תורה|קבלת התורה]] הוצרך להיות בקיעת הצמצומים, כך גם [[לעתיד לבוא]], כדי לקבל את הגילויים החדשים, כולל הדרגא החדשה ב[[תורה]] – [[תורה חדשה]], יהיה קודם בקיעת נהר פרת. כמה שינויים קיימים בין תיאור קריעת ים סוף לבין בקיעת הנהר לעתיד לבוא.

עיקר ההבדל הוא שלעתיד לבוא ימשך לנו דרגא נעלית יותר מכפי שהיה במתן תורה, שאז התגלתה רק [[תורת הנגלה]] שנמשכה מעולם האצילות לעולמות בי"ע. ולעתיד לבוא תיתגלה התורה בצורה של גילוי [[עצמות|העצם]], ובשביל זה יצטרך להבקע גם הצמצום שבין עולם האצילות למה שלמעלה מאצילות{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}} הפסק זה הוא צמצום באופן של [[מחשבה]] (מה שאין כן ים הוא צמצום באופן של [[דבור]]), ומשל למחשבה הוא הנהר הזורם תמיד כמו המחשבה{{הערה|ראה מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך תרס"ו – סה"מ תרס"ו עמוד י'.}}.

==ארבעת הכתות==
===בעבודת ה'===
[[הרבי]] מבאר{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ג' עמוד 876.}} שד' הכתות מסמלים ד' דרגות ב[[עבודת ה']]: ישנם כאלה שרוצים ליפול לים - ה[[תורה]] והקדושה, ולא להתעסק עם עניני [[עוה"ז|העולם הזה]]. ישנם כאלה שמוכנים לשוב מצרימה – ולפעול בעולם, אך הנצחון מול העולם נחשב בעיניהם כעבודת פרך מייאשת. וישנם כאלה שנלחמים עם מצרים – מתוך ידיעה שכח הקדושה גוברת על העולם. והאופן הטוב ביותר הוא אלה שמתפללים – הם אינם נלחמים ומשתמשים בכשרונותיהם, אלא תולים הכל בה' ובעזרתו.

בהזדמנות אחרת מבאר [[הרבי]]{{הערה|הדרן על מסכתות בוני"ך [[ה'תנש"א]] – ספר השיחות עמוד 840.}}, שד' הכתות בהם התחלקו בני ישראל בדרכם לקבל את התורה, הם ארבעה דרכים בעם ישראל, להפך את המנגד ל[[קדושה]], ועל ידי כך להביא [[שלום]] בעולם – כתכלית התורה:

נפול לים: מכיון שה' ציווה שבני ישראל הם עבדי ה' ולא עבדי מצרים{{הערה|כלשון הפסוק (ויקרא כה, מב) "עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים".}}, היה חיוב [[מסירות נפש|למסור את הנפש]] כדי לא לעבור את ציווי ה'{{הערה|והדין של יעבור ואל יהרג שמורה לא למות בשביל קיום המצוה, לבד מ[[עבודה זרה]], [[גילוי עריות]] ו[[שפיכות דמים]], נתחדש רק מאוחר יותר – במתן תורה.}}. אופן השלום בדרך זו, הוא על ידי החלשת התוקף שישנו למציאות העולם כאילו היא שולטת על היהודי.

נחזור למצרים: כת זו לא הסכימה שיש למסור את הנפש, מכיון שאז לא תושלם כוונתו של ה' שהם יהיו בני חורין. אלא חשבו שרצון ה' הוא לחזור למצרים כדי להשלים את הציוי "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}}. אופן השלום לפי שיטה זו היא בהפיכת המנגד למסייע.

נעשה עמהם מלחמה: כת זו חששו לקיום התכלית של קבלת התורה ולכן היו מוכנים ליפול לים, או לשוב למצרים, כיון שהמצריים היו עלולים לשעבדם שוב כעבדים, ולכן סברו שהפתרון הוא להלחם ולבטל את ההתנגדות של מצרים לקבלת התורה. אופן השלום באופן זה הוא על ידי מלחמה וביטול מציאותו של המנגד.

נצווח כנגדן: כת זו סברה שכדי לבטל את המנגד אין צורך במלחמה, אל די שיתפללו אל ה' כנגדן. אופן השלום באופן זה הוא על ידי ש[[דביקות|דבקים]] בה', שהוא למעלה מלהיות שייך לכל מציאות מנגד.

==שירת הים==
{{ערך מורחב|שירת הים}}

===פתיחת השירה על ידי משה===
ב[[גמרא]]{{הערה|סוטה ל, ב.}} מובא שישנם שלש שיטות באופן אמירת שירת הים, שיטת אחת היא שעל כל מה שאמר [[משה]] ענו היהודים "אשירה לה'". שיטת שנייה היא שכל דבר שאמר משה, חזרו ואמרו אחריו. שיטה שלישית היא שמשה פתח את השירה, אך את שאר השירה אמרו כולם יחד.

הרבי מבאר{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"א עמוד 69.}} את הצד השוה בין השיטות, שהשירה נפתחה על ידי משה רבינו, כדי ששירת הים תהיה ב[[אחדות]] גמורה של בני ישראל, וזה נעשה על ידי משה - [[נשיא הדור]], שהוא כולל בו את הדור כולו{{הערה|כדברי [[רש"י]] במדבר כא, כא.}}, ובזה ישנם שלש אופנים, אופן אחד הוא שאין העם מבטא את מציאותו כלל, ורק עונים אשירה, אופן שני הוא שהאחדות ניכרת גם בתוך מציאותם, כשאומרים בעצמם כמו משה, ואופן שלישי הוא שניכר ההתאחדות בין משה לישראל כששניהם אומרים יחד.

וכפי שמתאר ה[[אור החיים]]{{הערה|על לשון הפסוק "אשירה לה' ויאמרו לאמר".}}: "שיאמרו שירה יחד בלא בחי' השתנות והפרדה עד שיהיו כאיש אחד הגם היותם רבים ונתכוונו יחד ועשו כן ואמרו אשירה לשון יחיד כאילו הם איש אחד שזולת זה היו אומרים נשירה".

===השתתפות הנשים===

בפרט מסוים בשירת הים נראה שהשמחה אצל [[אשה|הנשים]] (ובראשן [[מרים הנביאה]]) הייתה גדולה משל האנשים, בכך שדוקא הנשים יצאו עם תופים ומחולות{{הערה|שמות טו, כ.}}, והסיבה לכך היא משום שגם הצער של הנשים הייתה גדולה יותר מצד הגזירות שהיו על ילדיהם במצרים.

אך למרות זאת, עדיין ניכר בשירת הים, שעיקר השירה הייתה של האנשים, ובמיוחד כשמייחסים זאת אל שירת [[דבורה]] בה העיקר היה שירת אשה. הרבי למד מכך{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ו עמוד 233.}} שכמו שבמצבם של בני ישראל במדבר – מחוץ לביתם, העיקר היה הגברים, ורק בתקופה שבני ישראל היו בביתם ב[[ארץ ישראל]], אז היו הנשים עיקר, כן צריך להיות בכל בית יהודי, שדברים הקשורים לחוץ שייכים לאיש ודברים הקשורים לבית שייכים ל[[אשה]].

===רמז לתחיית המתים===
בתחילת שירת הים כתוב "אז ישיר משה"{{הערה|שמות טו, א.}}, ובגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} למדו מזה שכתוב "ישיר" בלשון עתיד, הוכחה לכך שיהיה [[תחיית המתים]].

הסיבה שתחיית המתים מרומזת דווקא בשירת הים הוא משום שבזמן קריעת ים סוף התגלה דרגא של ה' בו הוא [[הוי'|היה הוה ויהיה כאחד]], ובשירת הים היה כלול השירה של לעתיד לבוא בתחיית המתים.

==הסיעם בעל כרחם==
בפסוק המתאר את אשר אירע לאחרי קריעת ים סוף כתוב "ויסע משה את ישראל מים סוף"{{הערה|שמות טו, כב.}} ומובא על כך ב[[מדרש]]{{הערה|תנחומא בשלח טז. ילקוט שמעוני. מדרש קח טוב על הפסוק. מובא ב[[רש"י]].}} שמשה היה צריך ל"הסיען בעל כרחן".

הסיבה שנסיעתם מים סוף הייתה נחשבת בעל כרחם, הוא משום שלפי הבנתם של בני ישראל הם היו מחוייבים להשאר כדי להשלים את הציווי "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}}, ובפרט שמצוה זו הייתה בגדר ההלכתי של מצוה עוברת, הדוחה אפילו מצות [[לימוד תורה]] (ואצלם – מתן התורה בעצמה).

ב[[חסידות]] מבואר שבתוך כל רכוש מצרים היו [[ניצוצות קדושה]] רבים שהיו צריכים [[בירור]], וכיון ש[[עבודת הבירורים]] היא עיקר חשוב ב[[עבודת ה']], והיא תכלית [[בריאת העולם]], שיהיה לה' [[דירה בתחתונים]]{{הערה|מדרש תנחומא נשא טז.}}, לכן עזיבתם את עבודת הבירורם הייתה שלא כפי הבנתם בעבודת ה', וממילא נחשב אצלם כהכרח.

==שלימות של יציאת מצרים ומעין לעתיד לבוא==
בריחת בני ישראל מידי המצריים לא באה לשלימותה עד קריעת ים סוף כשראו כל ישראל שמצרים "מת על שפת הים" ולכן כתוב בתוספתא{{הערה|ברכות ריש פרק ב'.}} ש"צריך להזכיר יציאת מצרים . . וקריעת ים סוף", ומוסבר{{הערה|בחסדי דוד שם.}} הסיבה לכך משום ש"השלמת הגאולה הייתה בקריעת ים סוף".

עם זאת היה במיתת המצריים מעין מה שיהיה ב[[גאולה]], כשאת רוח הטומאה ה' יעביר מן הארץ{{הערה|זכריה יג, ב.}}. מטעם זה מוזכרים בשירת הים נבואות הקשורות עם זמן הגאולה ו[[תחיית המתים]].

עד כדי כך אמרו [[חז"ל]]{{הערה|זהר חלק ג' רכא, א. וראה עירובין נד, א. מדרש שמות רבה ריש פרשה לב'.}} שהיו בני ישראל באותו דור ראויים שתהיה גאולתם גאולה נצחית, ורק בגלל שהרגיזו את ה' במדבר לא זכו לכך.

==יש מאין==
ב[[תורת הנגלה]] משמש קריעת ים סוף כדוגמא ל"דבר קשה"{{הערה|פסחים קיח, א. סוטה ב, א.}}, משום שהיה נס גדול ביותר. ואף שהיה כדוגמתו בבריאת העולם כשאמר ה' "יקוו המים"{{הערה|בראשית א, ט.}}, בכל זאת לא היה אז שינוי במים עצמם ורק שינוי במיקום, ואילו בקריעת ים סוף הפכו המים עצמם ליבשה{{הערה|ראה במאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק א' (עמוד קנג) שמביא ב' אופנים לפרש זה שמהות המים הפכו ליבשה, או הכוונה שהפכו המים לדומם כאבן, או שאופן התגלות היבשה לא הייתה על ידי שהלכו המים למקום אחר.}}.

===ביאור אדמו"ר הזקן===
ב[[שער היחוד והאמונה]]{{הערה|פרק ב'.}} מביא [[אדמו"ר הזקן]] את קריעת ים סוף כדוגמא לענין של [[יש מאין]], לגבי הפרט שכל חידוש צריך לנוכחות מחדשו באופן תמידי, כמו שהיה בקריעת ים סוף, כשעמידת המים כנד וחומה נעשה על ידי "רוח קדים כל הלילה", ואם הרוח הייתה מפסיקה היו המים חוזרים וניגרים כטבעם.

בהתרחשות הנס - יש מאין היו ב' שלבים: בשלב הראשון המים "ניצבו כמו נד נוזלים" – צבורים וכנוסים במקום אחד{{הערה|שמות טז, ח. וברש"י.}}, ובשלב השני פעל הרוח קדים, נס גדול יותר כשהמים נעשו בעצמם בטבעם כחומה.

בביאור הצורך ב"רוח קדים" לאחרי שטבע המים כבר השתנה לטבע החומה מביא [[הרבי]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ו' עמוד 90 הערה 28.}} שני ביאורים: לפי ה[[רמב"ן]] היה זה כדי להטעות את המצריים שיחשבו שהמים עומדים מהרוח{{הערה|ולכאורה אופן זה אינו מסתדר עם כך שמביאים מקריעת ים סוף דוגמא ליש מאין.}}. אופן אחר הוא שבתוך הרוח קדים היה מלובש כח של [[קדמון|קדמונו של עולם]], שבכוחו נעשה נס וחידוש זה{{הערה|ראה סוף מאמר ד"ה ויולך ה' תרס"ו.}}.

אמנם אדמו"ר הזקן הסתייג ואמר ש[[בריאת העולם]] הוא חידוש יש מאין גדול יותר מקריעת ים סוף. הסתייגות זו מבוארת בחסידות בשני אופנים{{הערה|ראה בשער היחוד והאמונה עם ביאורי הרב [[יואל כהן]] – מהדורת מעיינותיך.}}: לפי ביאור אחד, כיון שעצם ההגדרה של חומר המים אינו מחייב שיהיו נוזלים, אלא זה עצמו דבר נוסף על מהות המים, לכן העמדת המים הוא אינו חידוש של מציאות חדשה, אלא רק החלפה לטבעו הקודם{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק ז' עמוד 189 הערה 10. אגרות קודש חלק י' עמוד קנז.}}. לפי ביאור אחר החידוש בקריעת ים סוף אינה גדולה כל כך משום ש[[טבע]] זה של עמידה כחומה אינה רעיון חדש לגמרי, אלא היא כבר קיימת באבנים וחומות.

==ראו גם==
* [[שביעי של פסח]]
* [[בקיעת הנהר]]

==לקריאה נוספת==
* [[סידור עם דא"ח]] שער חג המצות.
* [[המשך והחרים תרל"א]].

{{פסח}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]