עריכת הדף "עיגול"


'''עיגול''' בקבלה ובחסידות '''אינו''' התחום הממלא את הצורה הגאומטרית 'מעגל'{{הערה|קו עקום סגור שכל נקודה עליו רחוקה במרחק שווה מנקודת המרכז.}}, אלא הצורה הנקראת בשפתנו היום '''כדור'''.

ל'עיגול' שתי תכונות בולטות: '''א.''' אין לו פינות וקצוות אין במה לתפוס בו. '''ב.''' כל דבר שבתוכו הרי הוא מוקף מכל צדדיו. שתי תכונות אלו משמשות בתורת הקבלה והחסידות כמשלים לכמה עניינים רוחניים שונים, שלעיתים נראים אפילו כהפוכים זה מזה, וצריך להזהר בהבנה לאיזה נמשל משמש המשל כדוגמא, וכל מקום ילמד מעניינו.

==בתורת [[הקבלה]]==
בתחילת העץ חיים{{הערה|דרוש עיגולים ויושר ענף ב'.}} מובא העיגול כמשל לאור אין סוף הבלתי בעל גבול שאינו מורגש בעולמות. היינו, המשל כאן הוא מזה שהעיגול אין במה לתפוס בו. אבל מיד בהמשך הדברים שם{{הערה|ענף ג.}} מובא העיגול כמשל לעניין רוחני נמוך ופשוט (דרגת 'נפש'), היינו, שבנמשל הראשון זה שאין במה לתפוס בו הוא משום מעלתו, ואילו כאן בדיוק הפוך - משום פשיטותו ונחיתותו. ושני עניינים אלו אינם סותרים אלא משתלשלים זה מזה, עניינו של העיגול העליון הוא שאינו יכול (כביכול) להתגלות בעולמות המוגבלים, ומזה משתלשל למטה עניין כזה שאין בו שום גילוי.

וכן מובא שם{{הערה|דרוש עיגולים ויושר ענף ב'.}} העיגול כמשל לדרגת ה[[מקיף]], שכוללת בתוכה את האור ה[[פנימי]] - שזהו העניין השני במשל (מה שהעיגול מקיף בשווה כל מה שבתוכו).

==בחסידות==
העיגול משמש כדוגמא נפוצה ובסיסית ביותר בהבנת ענינים [[רוחניות|רוחניים]] שלמעלה המופשטים מ[[גשמיות]], כ[[משל]]. 

כמו כן העיגול הוא צורה בסיסית ב[[בריאת העולם|בריאה]], ומקובל כי "אין ריבוע ממעשה בראשית", כל הנבראים הגשמיים בצבא השמים, [[כדור הארץ]] ה[[שמש]] וה[[ירח]] כולם עגולים. ב[[אור החיים]] על [[פרשת בראשית]] מבואר כי סיבת הדבר היא מכיון שכל ה[[נברא]]ים [[כלות הנפש|כלתה נפשם]] ל[[הבורא|בוראם]], ולכן יש הכרח שה[[חיות]] הטמונה בכל הנבראים תהיה קרובה במידה שווה בכל חלקי העיגול - ל[[מאציל]] העליון, וזו היא אחיזת הנבראים וקיומם.

== העיגול בענייני הגאולה ==
בנוגע להשגה בגדלות ה' שתהיה ב[[ימות המשיח]] משמש העיגול כדוגמא, שכמו שענינו של העיגול הוא שאין לו סוף, כך ההשגה בגדלות ה' תהיה באופן של "מחול לצדיקים", כמחול שהוא עגול ואין לו סוף, מכיון שה[[התבוננות]] ב[[אלוקות]] "הנה אלקינו זה" על ידי ברואיו ונבראיו הנפלאים אין לה סוף, וכאשר אדם מגיע לדרגה מסוימת הרי שהדרגה שלמעלה ממנה נחשבת לגביו כ"אלקות" שאינה מושגת וכן הלאה{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16056&hilite=1b329f2a-47d5-4707-97c8-6372ed700443&st=%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%A2+%D7%A9%D7%99%D7%A9+%D7%A9%D7%9D&pgnum=176 התוועדויות [[תשמ"ג]] חלק ג'].}}.

==בתרבות החסידית==
המסורת החסידית מספר על סטודנט צעיר ששאל את [[הרבי]] בפגישת [[יחידות]] לצורך מה על האדם להאמין באלוקים, ומה הדבר יועיל לו בחייו האישיים. הרבי הוציא ממגירת השולחן דף ועט וביקש מהסטודנט לשרטט עיגול מדוייק. לאחר מספר נסיונות כושלים, הרבי נתן לסטודנט מחוגה ובעזרתה הוא הצליח בקלות לשרטט עיגול שלם וסימטרי.

לאחר שהצליח, הרבי הסביר לו שהמחוגה היא הדוגמה הטובה ביותר, שכאשר לאדם יש ציר מרכזי יציב סביבו הוא פועל ויוצר - הוא מצליח להגשים את רצונותיו ולהתקיים על פי מסלול חיים מסודר, אך בלא האמונה הדבר קשה עד בלתי אפשרי.

==ראה גם==
*[[עיגולים ויושר]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:טבע הבריאה]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בתורת הקבלה]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]