עריכת הדף "נידה"

{{מפנה|נידה|מסכת בשם זה|מסכת נדה}}
[[קובץ:מקווה חבד במדינת מונטנה, ארצות הברית.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מקווה חב"ד|מקווה טהרה על פי שיטת חב"ד]] במדינת מונטנה ב[[ארצות הברית]]]]
'''נידה''' היא אישה שנטמאה ב[[דם נידה|יציאת דם ממנה]]. היא נעשית [[אב טומאה]] ומטמאת גם ב[[טומאת מדרס]], וכן נאסרת לבעלה. מן התורה, אישה הנטמאת בימי ה[[ווסת]] נקראת '''נידה''', ואישה הנטמאת מחוץ לימי הווסת נקראת '''זבה'''. דיני טומאתן של הנידה והזבה דומים, אלא שאופן ההיטהרות מטומאת זבה ארוך יותר וכולל המתנת [[שבעה נקיים]]. מדרבנן, כל אישה הנטמאת גם בימי הווסת ממתינה שבעה נקיים כזבה, ולכן משתמשים הפוסקים במושג "נידה" לטומאת כל אישה, ללא ההבחנה בין נידה לזבה.

הלכות רבות ישנן בנוגע לאופן הנהגתה של הנידה בימי טומאתה, ובנוגע לדרך ההיטהרות ממנה, שנשלמת על ידי [[טבילה במקווה]]. השמירה על הלכות אלו נקראת [[טהרת המשפחה]], וזאת בהתאם לדברי חז"ל, שלהקפדה על הלכות אלו ישנה השפעה מכריעה על אופי הילדים הנולדים. מסיבה זו ועוד, עוררו רבותינו נשיאנו בהזדמנויות רבות על חשיבות ההקפדה על הלכות אלו, וההשפעה על יהודים נוספים לקיימן בהידור. גם במסגרת [[עשרת המבצעים]] של [[הרבי]] נכלל [[מבצע טהרת המשפחה]].

==דיני נידה וזבה==
===מן התורה===
דיני [[טומאת נידה]] מפורשים ב[[תורה שבכתב]], ב[[פרשת מצורע]]:
{{ציטוט|וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב: וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא, וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא: וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּנָגְעוֹ בוֹ, יִטְמָא עַד הָעָרֶב: וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא:|מקור=פרשת מצורע טו, יט-כד}}
בהמשך לכך, נאמרו דיני אישה [[זבה]]:
{{ציטוט|וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ, כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא: {{ש}}
. . וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ, וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ:|מקור=פרשת מצורע טו, כה-ל}}

איסורה של הנידה לבעלה, מפורש ב[[פרשת קדושים]]. שם גם נאמר שאיסור זה הוא איסור [[כרת]]:
{{ציטוט|וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ, לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ: {{ש}}
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ, וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם:|מקור=פרשת קדושים יט, יח. כ, יח}}

לפי דין תורה, ישנן שלושה אופנים בטומאתה של אישה{{הערה|רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ו הלכות א-יא. הלכות נידה לרמב"ן פרק א הלכות א-יא. [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh5/4/183/hakdomo.htm שולחן ערוך אדה"ז יורה דעה, הקדמה לסימן קפג].}}:

'''נידה''' - אישה שראתה דם בימי נידתה, שהם הימים הראויים לפי הווסת (ראה להלן). במקרה כזה, לא משנה כמה ימים ראתה - טיפה אחת, או שבוע שלם. עליה להמתין שבעה ימים מרגע תחילת ראייתה, ובסיומם, בליל שמיני, טובלת ונטהרת.

'''זבה קטנה''' - אישה שראתה דם מחוץ לימי נידתה, במשך יום אחד או יומיים. במקרה כזה עליה לספור יום אחד בלבד, שבו לא תראה כל היום, ובסיומו - ליל היום הבא - טובלת ונטהרת. מסיבה זו נקראת גם בשם "'''[[שומרת יום כנגד יום]]'''".

'''זבה גדולה''' - אישה שראתה דם מחוץ לימי נידתה במשך שלושה ימים רצופים. במקרה כזה עליה לספור [[שבעה נקיים|שבעה ימים נקיים]] שבהם לא תראה, ובסיומם - ליל שמיני - טובלת ונטהרת. במקרה שראתה שוב באמצע שבעת הימים, עליה להתחיל לספור שוב שבעה ימים מהיום הבא.

בנוגע לספירת הימים שהם ימי נידתה וימי זיבתה, לימדו חז"ל ב[[הלכה למשה מסיני]] שבין נידה לנידה ישנם אחד עשר יום, שבהם ראויה להיות זבה{{הערה|נדה עב, ב.}}. ונחלקו הראשונים בפירוש הדברים: לשיטת [[הרמב"ם]]{{הערה|הלכות איסורי ביאה פרק ו הלכה ו.}}, מיד לאחר י"א ימי זיבתה, חוזרים שוב ימי נידתה אפילו לא ראתה דם. ויוצא, לשיטתו, שכל אישה סופרת תמיד ז' ימי נידה וי"א ימי זיבה, ולאחריהם שוב ז' ימי נידה וי"א ימי זיבה וחוזר חלילה{{הערה|בהבנת שיטת הרמב"ם, ובהתאמתה עם מקורות חז"ל, התקשו רבים. ראה באריכות מרכבת המשנה בפתיחה להלכות איסורי ביאה פרק ו. חוות דעת יורה דעה קפג ס"ק ב. פרדס רימונים הקדמה להלכות נדה. ועוד.}}. לשיטת [[רש"י]]{{הערה|נדה נד, א ד"ה רביע. ערכין ח, א ד"ה פתח.}}, [[הרמב"ן]]{{הערה|הלכות נדה שם. חידושי הרמב"ן נדה נד, א.}} ושאר הפוסקים אין חוזרים ימי הנידה גם לאחר שעברו י"א יום, אלא כאשר ראתה. כלומר, מיום י"ט ואילך ישנה לאישה אפשרות להיות נידה, אך רק כאשר תראה יתחילו בפועל שבעת ימי הנידה שוב{{הערה|כדבריהם כתבו הטור והשולחן ערוך סימן קפג, ואדמו"ר הזקן שם.}}.

===מדרבנן===
כאמור, מן התורה ישנו הבדל בין ימי נידה וימי זיבה. אמנם, כיוון שישנו טורח במניין הימים ועלולים להתבלבל ולהגיע לחשש כרת חס ושלום, [[רבינו הקדוש]] תיקן לבטל את ההבדל, כך שכל אישה שרואה יום אחד או יומיים תשב מתחילת ראייתה שבוע שלם (כדין נידה), ורק לאחריו תטהר; וכל אישה שרואה שלושה ימים ברצף, תשב מסיום ראייתה שבוע שלם (כדין זבה), ורק לאחריו תטהר. באופן זה אין הבדל בין ימי נידה וימי זיבה, ואין חשש שמא יטעו ביניהם.

בנוסף לזה מביא [[רבי זירא]] בגמרא את החומרא שהחמירו בנות ישראל על עצמן, שאין הבדל בין רואה יום אחד לרואה שלושה ימים, ובכל ראיה תשב שבעה נקיים מסיום ראייתה (כדין זבה). באופן זה אין חשש שמא לא יבדילו בין ראייה של יום לראייה של שלושה, או בין ראייה שבתחילת הספירה לראייה שבאמצע הספירה (שאז אפילו ראיית יום אחד מצריכה להתחיל לספור שבעה מההתחלה){{הערה|ראה בכל זה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכות א-ד, ובמגיד משנה שם הלכה ד. הלכות נידה לרמב"ן פרק א הלכות טו-יט. ר"ן מגילה ד, א ד"ה ואע"ג. אדמו"ר הזקן שם.}}. חומרא זו היא הלכה פסוקה שהתקבלה בכל ישראל ואין לשנות ממנה{{הערה|ברכות לא, א. רמב"ם שם הלכה י. רמב"ן שם הלכה יט. אדמו"ר הזקן שם.}}.

לאור תקנות אלו, אין למעשה הבדל בין נידה לזבה, וכל רואה דם מכונה בספרות ההלכתית בשם "נידה".

==איסורי הנידה בטומאתה==
===טומאת נידה===
על נידה חלה טומאה, ובדיני [[טומאה וטהרה]] נחשבת ל[[אב טומאה]] המטמאת אדם, כלים ומאכלים. כמו כן הנידה - כמו ה[[זב]] וה[[יולדת]] - מטמאת גם את משכבה או מושבה ב[[טומאת מדרס]].

===איסורה לבעלה וההרחקות===
הנידה אסורה לבעלה כל ימי טומאתה וספירתה. במקרים שבהם נכשלו בשגגה באיסור זה, כתבו הפוסקים שיש [[תעניות תשובה|להתענות]] ארבעים יום, או לפדות את התענית ב[[צדקה]]{{הערה|רמ"א יורה דעה קפה, ד. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם קפה, יב. וראה [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/334/28.htm#_ftnref_11786 שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים שלד, כח].}}. [[הרבי]] כתב לפדות את התענית בשיעור של עשרים ושישה ושני שליש סלעים של תורה, כפי החשבון במטבע המקומי{{הערה|1=ראה למשל [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3005.htm אגרות קודש כרך י', אגרת ג'ה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3034.htm אגרת ג'לד]. ועוד.}}.

מהפסוק "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ, לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" למדו חז"ל{{הערה|שבת יג, ב.}} שלא רק בעילה אסורה אלא גם כל קרבה בין הנידה לבעלה, כולל אפילו נגיעה באצבע קטנה{{הערה|רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכות יח-יט. תוס' שבת שם ד"ה בימי. טור ושולחן ערוך יורה דעה ריש סימן קצה.}}.

על אף שכל העריות נאסרו ב[[איסור יחוד]], על הנידה לא גזרו ומותרת ביחוד, משתי סיבות: שכיוון שכבר בעל יצרו אינו תקיף, ושיש היתר לאיסורה{{הערה|כתובות ד, א. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30499&st=&pgnum=544&hilite= פסקי דינים צמח צדק יורה דעה קצה, א].}}. אך כיוון שהתירו את הנידה ביחוד, הוסיפו חכמים ואסרו כמה עניינים שבהם יתרחק ממנה מחשש איסור כרת, ומכונים "הרחקות". בין הדברים האסורים בימים אלו הם: הושטת חפץ מיד ליד, אכילה מקערה אחת, מזיגת כוס בפניו, ישיבה על מיטתה ועוד{{הערה|טור ושולחן ערוך שם. פסקי דינים שם.}}.

בימים הקדמונים, לפני [[מתן תורה]], הכירו גם [[אומות העולם]] בחשש הסכנה שבקרבה לנידה והיו מתרחקים ממנה ביותר. כל ימי נידתה היתה האישה יושבת מבודדת מחברת אנשים, והיו נזהרים מלדבר עימה או מלדרוך על העפר שעליו דרכה. מכאן מקור שמה "נידה"{{הערה|רמב"ן ויצא לא, לה. [https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Shaar_HaOtiyot%2C_Hilchot_Biah.2.8?lang=he&with=all&lang2=he של"ה שער האותיות, הלכות ביאה].}}. אמנם, על אף שהתורה באה להזהיר ולשמור על הרחקת הנידה מבעלה מחשש איסור - חכמים דאגו לתקנת בנות ישראל{{הערה|כדברי הגמרא (שבת סד, ב): "זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא [[רבי עקיבא]] ולימד: ואם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה".}}, ולא גזרו הרחקות קיצוניות כאלו. ומה שלא חששו לסכנות האמורות - הוא מכמה סיבות: כדי שהעם יוכלו לסבול את הגזירות, כדי לא לצער את הנשים, כדי שלא יבלטו ההרחקות לבני הבית וכדי שלא להוסיף על דין תורה{{הערה|שם=חג|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/676.htm אגרות קודש חלק ג, אגרת תרעו].}}.

===הפגם באיסור===
בשונה משאר איסורי עריות, הנולד מבעילת נידה אינו [[ממזר]], אבל נקרא "פגום"{{הערה|יבמות מט, א-ב. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה א.}}. לפגם זה אין משמעות הלכתית לדיני יוחסין, ואין איסור להתחתן עם פגום, אלא רק שאינו מיוחס כל כך{{הערה|דרכי משה אבן העזר סימן ד ס"ק ב.}}. אמנם בדורות אלו, כתבו הפוסקים שאין להימנע מלהתחתן עם משפחות [[בעל תשובה|בעלי תשובה]] מחשש שהוריהם לא הקפידו על טהרת המשפחה, מכמה טעמים{{הערה|ראה שו"ת אגרות משה יורה דעה ד, יז. אבן העזר ד, יד. שו"ת מנחת יצחק ז, קז. שו"ת שבט הלוי ד, קסב. ועוד.}}. גם הרבי כתב כך, והסביר שייתכן שהמיועד אינו בן הנידה, שאולי הלכה אמו לים וטבלה שם בלי כוונה, וכ[[לימוד זכות]] יש לומר כך ולא להימנע מלהתחתן בשל כך{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/2992.htm אגרות קודש חלק י, אגרת ב'תתקצב]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6933.htm חלק יח, אגרת ו'תתקלג]. כנימוק זה כתב גם האגרות משה שם.}}.

===היחס בין טומאתה לאיסורה===
בדברי האחרונים ישנו דיון האם הטומאה שחלה על הנידה והאיסור שלה לבעלה קשורים זה לזה, או שהם שני דינים נפרדים{{הערה|אתוון דאורייתא כלל כא. ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן יורה דעה סימן קפג, [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/ka5/6/4.htm במהדורא בתרא הגהה ב]: "ודוחק לומר דאיסור נדה תלוי בטומאה, דאימא איפכא, אלא ודאי האי כדיניה והאי כדיניה".}}. ישנן כמה ראיות לכך שהאיסור והטומאה הם עניינים נפרדים - למשל, מכך שניתן להקל במקרה של ספק באיסור הנידה לבעלה, ולא מחמירים בו לפי הכלל של ספק טומאה ברשות הרבים{{הערה|תוספות בבא קמא יא, א ד"ה דאין.}}. מכך מובן שהאיסור אינו כרוך בדווקא בטומאה.

מעניין זה לומד הרבי גם ב[[תורת החסידות|פנימיות העניינים]], לגבי הריחוק של [[עם ישראל]] מהקב"ה בעקבות [[חטא עץ הדעת]], שהוא עניינו של איסור נידה{{הערה|כדלהלן [[#בקבלה ובחסידות|בהמשך הערך]].}} - שריחוק זה הוא בגדר "איסור" ולא "טומאה", כלומר, שהריחוק הוא רק בגדרי השכל (שבהם נאמרו דיני איסור והיתר), ב[[כוחות פנימיים|כוחות הפנימיים]]; אך למעלה מהטעם והדעת (שבזה נאמרו דיני טומאה וטהרה), בכוחות ה[[מקיפים]], לא חל הריחוק{{הערה|לקוטי שיחות חלק ג, שיחת פרשת מצורע.}}.

גם איסורי ההרחקות שנגזרו בנידה אינם קשורים לטומאתה, אלא לדיני איסור והיתר שנקבעו על ידי חכמים{{הערה|שם=חג}}.

==טעמי המצוה==
הלכות נידה, ככל דיני הטומאה והטהרה, הם מן ה[[חוקים]] שאין עליהם טעם שכלי. אף על פי כן, עורר [[הרבי הריי"צ]] שיש להסביר את חשיבות קיום המצווה ככל הניתן, גם לנשים המבקשות הסבר שכלי. אמנם, לא ניתן להסביר להם את טעמה של המצווה עצמו, שלא התגלה, אך יש להסביר להם את הסכנה שבאיסור נידה לאישה ולבעלה, ולילדים שיוולדו להם, שכאשר לא מקפידים על טהרת המשפחה עלול הדבר לגרום נזקים בריאותיים ורוחניים. השמירה על טהרת המשפחה, מברכת בהריון ולידה קלה ובילדים בריאים, ולהיפך. כמו כן יש להסביר להם ככל הניתן בהסברה בשכל, את עניין זה עצמו, שיש לקיים את המצווה מתוך אמונה גם כשלא מבינים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד ע' קצ, ובמקורות שנסמנו שם. וראה שם ע' רמז. חלק יב ע' קסו.}}. הרבי הסביר כי מה שלפעמים רואים אצל אלו שאינם שומרים ח"ו על טהרת המשפחה ילדים בריאים, הוא רק מפני שלא יודעים בדיוק מה קורה אצלם, והם מתביישים לספר על הצרות שנגרמו עקב חוסר ההקפדה על דינים אלו{{הערה|אגרות קודש חלק ז, אגרת ב'קעז.}}.

כמה מהראשונים מביאים כטעם לאיסור בעילת נידה את הסכנה שבדבר{{הערה|רמב"ן מצורע יח, יט. ספר החינוך מצוה קסו.}}.

כמו כן, לאיסור הנידה לבעלה בזמן מסויים נזכר טעם בדברי חז"ל: {{ציטוטון|היה רבי מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה - מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה}}{{הערה|נידה לא, ב.}}. בהקשר זה אמר הרבי שאף שיש לקיים את המצוה בתור חוקים, אין זה רק חוקים אלא מובן בשכל אנושי - כי רואים בפועל שחביבות האישה על בעלה כאשר שומרים את טהרת המשפחה היא ביתר שאת וביתר עוז, הרבה יותר מאלו המתנהגים היפך ההלכה{{הערה|שיחת ראש חודש שבט תשמ"א. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/2/2/169b.htm תורת חיים ויצא קסט, ב]: "בפרקים מיוחדים בריחוק זמן יותר, כאשר יתקרבו אז תגדל רשפי אש התענוג והתלהבות התשוקה מן המקבל למשפיע ומן המשפיע אל המקבל, כנראה בחוש בריחוק האשה בטהרתה מטומאתה בספי' ז' נקיים אז דוקא תזריע ותוליד, וכ"ש בריחוק הזמן יותר".}}.

==בקבלה ובחסידות==
אמרו חז"ל{{הערה|עירובין ק, ב.}} שדם הנידה הוא אחד הקללות שנתקללה [[חוה]] כתוצאה מ[[חטא עץ הדעת]]. כלומר, דם זה מבטא את ה[[רע]] שנגרם בעולם כתוצאה מחטא זה, שהוא השורש לכל הרע שבעולם ממנו [[יניקת החיצונים|יונקים הקליפות]], ועליו אמרו חז"ל{{הערה|שבת קמו, א.}}: "כשבא [[נחש הקדמוני|נחש]] על חוה הטיל בה זוהמא". כמו כן אמרו חז"ל שההקפדה על הלכות נידה נמסרה לאישה כתיקון על חטא עץ הדעת שנגרם על ידה{{הערה|ירושלמי שבת פרק ב הלכה ו.}}.

רע זה שממנו יונקים החיצונים, מתבטא בדם הנידה: [[דם]] באופן כללי הוא חיות הנפש, אבל דם הנידה הוא הפסולת היוצאת ונדחית מן הגוף. שרשו העליון של דם זה ב[[ספירת המלכות]] של [[עולם האצילות]], שהיא החיות והנפש של כל הנבראים שלמטה. מהחיות של ספירת המלכות, שהיא חיות אלוקית, משתלשלת - כאשר המלכות יורדת ל[[עולם הבריאה]] - חיות שלילית היורדת לעניינים בלתי רצויים. חיות זו נרמזת בחמישה מראות הדמים הטמאים באישה{{הערה|נידה יט, א (במשנה).}}, שהם כנגד [[ה' גבורות]] של ספירת המלכות, שהן גבורות קשות ודינים ומהן יניקה לקליפות{{הערה|ביאורי הזוהר (צמח צדק) חלק ב, ע' תתקמב ואילך. [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/maamarei/566b/37/687.htm מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו חלק ב, ע' תרפז]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15905&st=&pgnum=212 מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' תתקנד].}}.

פסולת הדם היא דוקא מהתגברות הגבורות, ולכן היא נמצאת אצל האישה - ספירת המלכות, שרוב [[בניין המלכות|בניינה]] מהגבורות; ולא אצל האיש - ז"א, שרוב בניינו מהחסדים{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן שם.}}. זו גם הסיבה לכך שהפחד והחרדה גורמים ליציאת דם הנידה{{הערה|כמאמר חז"ל (מגילה טו, א. ועוד): "ותתחלחל המלכה . . שפירסה נדה".}}, כי הפחד הוא התגברות הגבורות שמ[[קו השמאל]]{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי שם.}}.

מצבה של המלכות כאשר היא יורדת לבריאה, ומשתלשלת ממנה פסולת וחיות לקליפות, מקביל למצבה של אישה נידה היוצא ממנה דם טמא; וכאשר המלכות עולה במקורה באצילות, ומתאחדת עם הספירות שלמעלה ממנה (ששת ה[[מידות (ספירות)|מידות]], [[זעיר אנפין]]), היא כאישה הנטהרת לבעלה. בגלל שינויים אלו בספירת המלכות, התאחדותה עם ספירות ז"א אינה תדירה אלא לפרקים, וזהו ההבדל בין [[יחוד זו"נ]] (התאחדות ז"א ומלכות) ל[[יחוד או"א]] (התאחדות החכמה והבינה) - שיחוד או"א הוא תמידי, ויחוד זו"נ הוא לעיתים. למרות שזהו חסרון ביחוד זו"נ, ישנה בכך גם מעלה, שכאשר היחוד מתחדש ישנה שמחה גדולה ביותר (וזהו השורש לשמחת חתן וכלה, שהיא יחוד זו"נ והיא גדולה ביותר; שלא כאהבת אח ואחות, שהיא יחוד או"א, שאין בה חידוש מיוחד){{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"א ע' קיז.}}.

בפרטיות, שינויים אלו בספירת המלכות נעשים מידי חודש בחודשו - שבחצי מהחודש היא רחוקה מז"א, ובחציו היא מתאחדת עימו. עניין זה ניכר ב[[לבנה]], שמקבילה לספירת המלכות, שבחצי מהחודש היא מתרחקת מהשמש ובחציו היא מתקרבת{{הערה|מהלך זה בלבנה נגרם כתוצאה מ[[מיעוט הלבנה]], ומתאים למבואר בתורת החסידות שמהירידה שבמיעוט הלבנה השתלשלה הירידה של חטא עץ הדעת, שהביאה את דם הנידה; ולעתיד לבוא כשיתוקנו הירידות כולן, תהיה הלבנה שלימה תמיד וגם הנידה תטהר.}}. וגם בנידה, שתקופת הווסת שלה שבה רואה דם היא בערך אחת לחודש, כך שבחצי מהחודש היא טמאה ובחציו טהורה. לכן ב[[ראש חודש]], שבו מתחדשת הלבנה, מביאים ב[[קרבן מוסף]] אחת עשרה בהמות, כנגד י"א הימים שבין נידה לנידה{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק י"ד עמוד 28 הערה 63, ובמקורות שצויינו שם.}}.

באופן כללי, שינויים אלו בספירת המלכות הם בזמן [[בית המקדש]] מול זמן ה[[גלות]], שנמשלה לימי טומאת הנידה וריחוקה מבעלה. בזמן הבית היתה ספירת המלכות מאוחדת עם ז"א, ואז היה העולם ב[[ביטול היש]] וניכר בנבראים שרשם האלוקי, ואילו בזמן הגלות מרוחקת המלכות מז"א, ונגרם הסתר בו לא נראה מקורו האלוקי של העולם, והקליפות יונקים{{הערה|שם=בהז}}.

===נידה וזבה===
בכללות, דם הנידה הוא הרע הנמשך לקליפות, כתוצאה מחטא עץ הדעת; אך בפרטיות, ישנו הבדל בין הדם בימי הנידה או ימי הזיבה:

הדם היוצא בימי הנידה, כלומר, בזמן הווסת הקבוע לפי טבעה - הוא הרע הקבוע בעולם כפי טבע האדם, וגם כאשר האדם עובד ומבטל אותו על ידי ביטולו, אחת לזמן מה הוא ניעור שוב ונדרשת מלחמה נוספת. וזו עבודת ה[[בינונים]] התמידית, להילחם עם הרע שבטבעם.

אמנם הדם היוצא בימי הזיבה, כלומר, בזמן שאיננו הטבע הרגיל - הוא כאשר האדם נמשך לרע גדול יותר מהסדר הרגיל בעולם, "עבירה גוררת עבירה", והרע אצלו בתוקף גדול יותר. במקרה כזה לא מספיקה עבודת הבינונים הרגילה, ונדרשת עבודה של טהרה בקצה ההפכי - שבעה ימים נקיים רצופים, כלומר, [[תשובה]] המקיפה את כל ענייני האדם מבלי הפסק קל למשך שבעה ימים (שכוללים את כל הזמן){{הערה|לקוטי שיחות חלק ז ע' 317-8. חלק יד עמוד 26 ואילך.}}.

==לעתיד לבוא==
במדרש תהילים{{הערה|מזמור קמו.}} נאמר ש[[לעתיד לבוא]] יתיר הקב"ה את איסור הנדה. ואין הכוונה בזה שתתבטל המציאות של דם הנדה, אלא שיהיה דם ויהיה טהור{{הערה|שיחת [[י"ט כסלו]] [[תשכ"ג]]. וכן משמע מלקוטי שיחות חי"ד שם. ולא כמו שכתב בשו"ת לב חיים ח"א סימן לב.}}. וכותב הרבי{{הערה|אגרות קודש חלק ג' עמוד קנג.}}, שדבר זה יתקיים ב[[ימות המשיח#שינוי הטבע בימות המשיח|תקופה הראשונה בימות המשיח]]. וזאת{{הערה|הבא לקמן על פי משמעות המדרש תהילים שם. והמבואר בביאורי הזהר לרבי [[הצמח צדק]] עמוד תתקמה, ובליקוטי שיחות חלק י"ד עמוד 27 הערה 59.}} מחמת שאז תועבר רוח הטומאה מן הארץ{{הערה|זכריה יג , ב.}}.

הטעם הפנימי להתרת איסור הנדה על פי החסידות, הוא מכיוון שאז יאיר בספירת המלכות האור של ז"א באופן קבוע ויחוד זו"נ יהיה תמידי, כך שתפסיק החיות השלילית של יניקת החיצונים ממנה{{הערה|שם=בהז|ביאורי הזוהר ומאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה שם.}}.

אמנם, ישנם מאמרי [[חז"ל]] מהם עולה שאיסור הנדה לא יתבטל לעתיד לבוא{{הערה|יומא עח, א. ירושלמי שקלים פרק ו' הלכה ב'. מדרש תהילים מזמור עג.}}. ואף את המדרש בו מבואר שיתבטל איסור הנדה, יש שפירשוהו בצורה שונה{{הערה|ראה ישועות משיחו חלק ב' העיון הרביעי פרק ג', שביאר את המדרש בשני אופנים: או שהכוונה שיזהרו מזה מעצמם ללא צורך שבציווי ואזהרה על כך, או שכוונת המדרש לשלול שלעתיד לבוא יאסרו [[אומות העולם]] אף הם באיסור הנדה.}}.

==ראו גם==
*[[טהרת המשפחה]]

==לקריאה נוספת==
*'''קיצור דיני טהרה''', בהוצאת קה"ת
*הרב [[יקותיאל פרקש]], [[טהרה כהלכה (ספר)|טהרה כהלכה]], ב' חלקים

==קישורים חיצוניים==
*[https://docs.google.com/document/d/1HVXTL3YTEjPQjTZKAqus1AXLBFMMAg9Vr2_RzojHWjQ/edit איסור נדה לעתיד לבוא]

{{הלכה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]]
[[קטגוריה:טומאות]]
[[קטגוריה:הבית היהודי]]
[[קטגוריה:פרשת מצורע]]
[[קטגוריה:פרשת קדושים]]
[[קטגוריה:יורה דעה]]