עריכת הדף "כח השכל שבנפש"

'''כח השכל שבנפש''' מתגלה באדם בשלבים. כפי שהוא כלול בהעלם בעצם הנפש נקרא [[היולי]]{{הערה|ובלשון הקבלה נקרא '''חכמה סתימאה''', בלשון הגאונים '''שכל מופלא''', והוא כח '''השכל ההיולי''' (מאמרים תרפ"ט, ד"ה ביום השמיני עצרת, אות נב).}} (ולעיתים בשם [[אב (חכמה)|אב]]), כפי שהוא נמשך להיות מקור להשכלה נקרא '''כח המשכיל''' (שהוא המקור והשורש לכל ההשכלות), וכאשר בא לידי ביטוי בשעת המחשבה בפועל נקרא שכל גלוי.

==ענינו==
[[קובץ:הכותב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כח השכל שבנפש מתפשט ביד בשעת הכתיבה]]
לאדם ישנה יכולת לעסוק בהשכלה שכלית: מצד מקורו ושורשו ההיולי המופשט ראוי כל אדם בכל רגע ורגע להיות חכם כשלמה המלך. אך כפי שהוא נמשך להיות מקור לכוחות ההבנה (עוד טרם שישנה השכלה בפועל), יש בו שינויים מקטנות לגדלות התלויים בגיל, בעיפות וכו'.

ואילו גילוי השכל '''בפועל''' תלוי בכלי המוח הגשמי. אדם שחומר המוח שלו זך ועדין יותר יבין מהר יותר ובעמקות יותר, וכשחס ושלום [[גלגול נשמה|מתגלגלת]] נפש האדם בבהמה לא יוצא הכח השכלי שבה לפועל כלל (כיון שאין במוח הבהמה כלי ראוי להוציא את כוחות נפש זו לידי גילוי){{הערה|כח החיוני שבבהמה מוכשר לקבל רק את כח ה"[[חי]]" ולא את כח ה"[[מדבר]]" כלל.}}. לכן נפש האדם המלובשת בבהמה יכולה להורות לבהמה מה לעשות ולאן ללכת, אך לא לצבע פעולות השייכות רק באדם.

דוגמה לכך היא אדם הכותב דבר חכמה. מבין אברי האדם, רק המוח הוא כלי היכול לעבד את ההשכלה, וביד הכותבת אין [[כלי]] להבין את כח ההשכלה. מובן שהיד עצמה אינה מבינה את אשר עליה לעשות, אלא שהמוח מתפשט באצבעות על ידי מערכת העצבים, אבל זה לא הופך את היד למוח{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' קטו - קטז.}}.

{{ערכים מורחבים|ערך=[[קדמות השכל]],  [[מרחב העצמי]]}}
{{ערך יתום}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]