עריכת הדף "טעמים נקודות תגין אותיות"

{{אות
|שם=כתיבת אותיות התורה
|תמונה=[[קובץ:אותיות אב.jpg|150px|מרכז]]
}}
'''[[טעמי המקרא|טעמים]] [[ניקוד|נקודות]] [[תגים|תגין]] [[אותיות]]''' (ר"ת: טנת"א) הם ארבעת הפרטים השונים בכתיבת [[אותיות]] התורה, והם רומזים לארבעת הבחינות השונות שבכללות סדר ההשתלשלות: טעמים הם ב[[כתר]], נקודות ב[[חכמה]], תגים בבינה ואותיות בז"א{{הערה|[[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]].}}.

==המקור בקבלה==
בשער טנת"א שבעץ חיים{{הערה|היכל א"ק שער חמישי.}} מבאר הרח"ו, שכל בחינת "אדם"{{הערה|(הן אצילות שנקראת 'אדם', הן דרגת 'אדם קדמון', וכן כללות ופרטות סדר ההשתלשלות - כל דרגת "אדם" עליה מדברים.}} הרי היא כלולה מארבעה שמות הוי'{{הערה|[[שם ע"ב]], [[שם ס"ג]], [[שם מ"ה]] ו[[שם ב"ן]].}}, הנרמזים בארבעת הפרטים שבכתיבת אותיות התורה:
'''טעמים''' הם הנשמה (כתר), '''נקודות''' הן הרוח (חכמה), '''תגים''' הם הנפש המלובשת בדם (בינה), '''ואותיות''' הן האיברים{{הערה|וכן הוא בפרדס שער האותיות הוא שער כ"ז פ"ג, ובשער הנקודות פ"ו ובשער הטעמים פ"ה.}}.

האר"י ז"ל מבסס את הביאור על הנאמר בספר יצירה, שהקב"ה ברא את העולם ע"י ל"ב נתיבות חכמה שהן עשר הספירות ועשרים ושתים האותיות. עשר הספירות רמוזות בתשע הנקודות{{הערה|קמץ, פתח,  צירה, סגול, שווא, חולם, חיריק, קובוץ ושורוק. המלכות, כאמור לעיל, אינה בדרגת "רוח" אלא "נפש" – ולכן אין ניקוד כנגדה.}}, ועשרים ושתים האותיות נחלקות לשלוש דרגות כלליות: שלוש אימות{{הערה|אמהות לכל האותיות - אמ"ש.}}, שבע כפולות{{הערה|האותיות המקבלות דגש - בג"ד כפר"ת.}}, וי"ב הפשוטות{{הערה|האותיות ה"רגילות": ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק.}}.

==בתורת החסידות==

===טעמים בכתר===
{{הערה|שם=אוה"ת וארא|אוה"ת וארא ב'תקנח, נח 1328}}שורש הטעמים (זרקא מקף שופר כו') הוא בכתר{{הערה|פרדס שער הטעמים פ"ה. ובמא"א אות ט' סי"ח: טעמים בסוד עתיק וא"א.}} (שהוא אור '''מקיף'''), שלכן אינם משנים את משמעות המילים, שגם אם יש על המילה טעם זרקא או טעם אחר משמעות המילה נשארת כפי שהיא (מה שאין כן הניקוד כן משנה, ועד '''שהופך''' את פירוש המילה, וכמו שע"י הניקוד אנו קורין חֲטָאִים וְלֹא חוֹטְאִים {{הערה|פ"ק דברכות דף יוד ע"א.}})  - מפני שטעמים הוא בחי' שלמעלה מהחכמה. ודבר זה מתבטא בכך שהם ניגון ונעימה - המשכות התענוג עליון (ש'''למעלה''' מהשכל){{הערה|אוה"ת ב'תקעד, דרמ"צ מג־86 וקלג"ד.}}.

ויובן בהקדם הניכר בחוש, שהשכל נמשך מהתענוג{{הערה|שהוא עצם הנפש, ה"למעלה מן השכל" שבנפש.}}: כל אחד רואה בעצמו שכשמשכיל ונופל לו שכל חדש הוא מתמלא תענוג. והטעם לזה, כי ברגע שנמשך השכל מעצמיות הנפש (ששם הוא בחינת התענוג) נמשך יחד איתו גם תענוג. לכן נאמר "אז תתענג '''על''' ה'". הוי' הוא בחינת חכמה{{הערה|כמ"ש בזהר בפרשת בלק "הוי' שירותא דנקודה עילאה".}}, והעונג (שהוא '''על''' הוי'", למעלה משם הוי') הוא למעלה מהחכמה. היינו, שהתענוג נמשך מהכתר שלמעלה מהחכמה {{הערה|סידור עם דא"ח שער השבת, בביאור מאמר הזהר דפ' יתרו דפ"ח בענין סעודות דשבת.}}.

וזהו ענין הטעמים - שהם '''ניגון''', בחינת התענוג, שהוא מבחינת "אז תתענג '''על''' הוי'"{{הערה|ולכן הטעמים לא כתובים בתורה וגם לא משנים את משמעות המילים, אלא הם "למעלה" מעניין של הבנה ושכל.}}, אלא עניינם הוא להמשיך את אור אין סוף (שלמעלה מהתורה) להיות נמשך ומאיר בהחכמה שהיא התורה{{הערה|כי "אורייתא (תורה) "מחכמה נפקת" (יצאה)" – שנמשכה מ'''החכמה'''.}}


===נקודות בחכמה===
הנקודות הם מחכמה ולכן על ידם משתנה פירוש התיבה{{הערה|אוה"ת וארא ב'תקעג־ד.}}, כי אִם בחיריק הוא פירוש אחר מֵאֵם בצרי, כי מקור הדיבור מהחכמה (כמו שנאמר [[אבא יסד ברתא]]{{הערה|שלכן הנקודות שהם מחכמה עושים הפירוש בהתיבה וכ"ה בפרדס שער הנקודות פ"ו וכ"כ במא"א אות נו"ן ס"ל - נקודות בכל מקום מצד החכמה.}}.

וכן הוא בעולמות – שחכמה נקראת "נקודה עילאה" והיא ה[[נקודה בהיכלא]] (נקודת השכל סביבה מסתובבת הבנת הבינה), וכן הוא בנפש - שבחינת הביטול שלמעלה מהשכל היא בחינת נקודה){{הערה|לקו"ת פי ראה בד"ה ראה אנכי נותן.}}.

===תגין בבינה===
התגים הם בבינה, כי הם כמו קוין. היינו, יש ג' בחינות: נקודה קו שטח. נקודה וקו הם חכמה ובינה, כי חכמה הוא אין, ובינה הוא כמו שמהנקודה נעשה אורך או רוחב (אבל שטח הוא כשנמשך לידת המידות, והוא עניין האותיות){{הערה|שם=אוה"ת וארא}}.

והנה, אם כי לעיתים נאמר שתגים הם בכתר אין זה סותר לנאמר כאן (שהם בבינה), וזה שייך לעניין [[השתלשלות הכתרים]] זה מזה. כי התגים הם ב'''תפארת''' דבינה, ותפארת דבינה נעשית '''כתר''' לז"א. היינו, עתיק ואריך הם כתר הכללי, ותפארת דבינה הוא כתר הפרטי, וכמו שידוע שהתגלות עתיק הוא בבינה{{הערה|אוה"ת ראה ב'תקעג.}}.

===אותיות בז"א===
{{הערה|שם=אוה"ת וארא}}שטח הוא כשנמשך לידת המדות, וכנודע מעניין [[אור מים רקיע]], שהאותיות הם ציורים של ההמשכות. היינו, צורתן היא לפי מהות ההמשכה וכידוע שציור מורה על מדה וגבול. ולכן האותיות הם בבחינת המדות. וההסברה בזה (בקשר המידות לאותיות), כי שרש האותיות היינו שהם בחינת כלים, כי הן כלים להמשיך את אור השכל מהרב לתלמיד, שאם לא האותיות לא הייתה יכולת לאדם להשפיע לזולתו דבר חכמה. והיינו{{הערה| ועמ"ש ע"פ מי שם פה לאדם.}}, דלפי שנתחלקו לחלקים (היינו כ"ב הברות) על כן יוכלו להיות כלים: כמו שיוצק מחביות גדולה לתוך כלים קטנים, כך על ידי חלוקת השכל למשפטים, מילים ואותיות יוכל התלמיד לקבל.

והתחלקות זו היא עניין התכללות המידות, וכמו גבורות גשמים )שיורדים '''בגבורה''' טפין טפין - וזהו עיקר '''החסד'''). על כן האותיות נמשכים מבחי' חג"ת: כי התחלקותן היא מצד הגבורה, וצירופן להיות תיבה זהו ע"י החסד{{הערה|וכמ"ש בסש"ב ח"ב פי"ב.}}.

ובפרטות יותר{{הערה|סידור שער ר"ה אד' שפתי תפתח ובספר יצירה.}} נחלקות כ"ב האותיות עצמן לשלשה קוים: חסד דין ורחמים. שעטנ"ז ג"ץ  הם מבחינת הגבורה, בד"ק חי"ה הן מבחינת התפארת, ואוכ"ל מספר"ת מהחסד.
 
הסבר נוסף שמובא לגבי הקשר בין מידות להאותיות הוא, שהאותיות הם כלים{{הערה|תניא ח"ב ספ"ד "הכלים הן הן האותיות".}}. הכלי יש בו ג' בחינות: פנימי אמצעי חיצון, והיא בחינת המידות שכלולות מחג"ת{{הערה|עיין בלקו"ת פי שלח בד"ה ענין הנסכים, ושם פ"א גבי כחות אלו הם בחי' אברהם יצחק ויעקב כו' עכ"ה, וכן הוא בפרדס שער האותיות פ"ג.}} נמצא האותיות הם מחג"ת{{הערה|אוה"ת וארא ב'תקעב ג. ועי' חוקת תשסח}}.

==דרגות אחרות בטנת"א==
===למטה יותר - טעמים בחכמה===
הנה לפעמים אמרו בענין טנת"א טעמים בחכמה (ולא בכתר כדלעייל), נקודות בבינה תגין בז"א אותיות במלכות. והענין בזה{{הערה|אוה"ת נ"ך תתקמג}}, כי יש שתי בחינות טעמים, טעם שלמעלה מהשכל וטעם המושג בשכל{{הערה|וכענין.}} - כשמדובר על טעם המובן בשכל זהו ענין "טעמים בחכמה", וכשמדובר על טעם שלמעלה מהשכל והשגה זהו "טעמים בכתר".

טעמים המושגים בשכל הם על דרך מאי טעמא דר"מ, וכן ר' שמעון דרש טעמיה דקרא, וטעמים שמעל השכל נקראים טעם הכמוס, והוא בחינת התענוג שהוא הטעם הפנימי לכל מעשי האדם. היינו, אפילו לשכל – שמצד שיש לאדם תענוג בדבר מסויים הרי זה יכריח אפילו את שכלו להבין כפי התענוג שיש לו בהדבר{{הערה|וכמ"ש מזה בביאור הזהר פ' נשא על המאמר בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דמו"ס כו' וע"ד סתימא דכל סתימין. כי חו"ב נק' ג"כ סתימין כמו ש"הנסתרות להוי' אלקינו" הם חו"ב - ועכ"ז הטעמים שבחכמה רק '''לגבי המדות''' נק' סתימין . ועיין בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני אך סתימא דכ"ס שגם מהסתימא הוא סתום וזהו"ע מו"ס, וע' מזה ג"כ בלקו"ת פי בחקתי בהביאור ע"פ אם בחקתי בענין פי' שתוק כך עלה במחשבה ובהביאור ע"פ אני הוי אלקיכם דפי ציצית דרוש השני, וזהו ענין הטעמים שהם בעתיק וא"א}}. וזהו עניין '''חכמות''' בחוץ תרונה - שתי בחינות חכמה: חכמה דאצילות וחכמה סתימאה{{הערה|וארא ב'תקעה. ועי' דרושים לר"ה ב'קא-ב.}}.

===למעלה יותר - טעמים בא"ק===
למעלה יותר מוסברות{{הערה|אוה"ת ברכה א'תתסד. משפטים א'שו.}} ארבע בחינות טנת"א בדרגת "אדם קדמון" (א"ק); טעמים במצחא דא"ק, נקודות הם אורות העיניים וכו'{{הערה|וצויין כאן רק משום שמובא בחסידות, אבל לכאורה לא נמצא '''ביאור''' ע"ד החסידות.}}.

==טנת"א כנגד דצח"מ==
ארבעת הבחינות טנת"א ה גם כנגד ד' הבחינות{{הערה| אמור תקפט. יתרו א'ג.}} דצח"מ{{הערה|דומם, צומח חי ומדבר.}}.

'''האותיות''' הם בחינת''' דומם'''.

'''התגין''' הם שעולים וצומחים על האותיות, ורומזים לעניינים נעלים שבאותיות. וכמו '''הצומח''' שהוא מערך הדומם כך התגין אינן נפרדות מהאותיות לעולם.

אבל '''הנקודות'''{{הערה|ע' בע"ח שער טנת"א פ"ו ופרק א'.}} אינן מערך האותיות כלל, ולגבי האותיות הן כערך '''בעל חי''' לגבי הדומם. שע"י הניקוד ישתנה פירוש האותיות{{הערה|אם יקרא האות בניקוד קמץ עד"מ יהי' פי' התיבה כך אם יקרא בחיריק יהי' משתנה הפי' לענין אחר.}}, הרי שהנקודות מהפכים את האותיות ממהות למהות, והם כמשל הבעל חי - שהוא בעל תנועה ממקום למקום כרצונו.

ו'''הטעמים''' (זרקא, שופר וכו') הם גבוהים מהנקודות כיתרון המדבר על החי, שלכן לא נתגלו בתורה שבעל פה - שאין בתשבע"פ שום ביאור ופי' על הטעמים שבתורה שבכתב. (כי הטעמים גבוהים מאד: דהחכמה נקראת "חי" (והחכמה תחיה בעליה{{הערה|קהלת ז' י"ב.}}), ואורייתא '''מחכמה''' נפקת (יצאה) - ומבחינה זו יכול להמשך בתשבע"פ. אבל הטעמים הן למעלה מהחכמה ולא יכול להיות להן ביטוי בתושבע"פ{{הערה|וראה בפסקה הבאה, ועיין מ"ש במ"א בפי אמור ע"פ והניף אותם על לחם כו'.}}.

==הטעמים - רק בתורה שבכתב==
רוב התורה שבע"פ לומדת ומסבירה את אותיות התורה שבכתב, ויש בה גם הסברים על כמה מהנקודות והתגים – אבל עניין הטעמים והניגון נמצא אך ורק בתורה שבכתב. והטעם על זה הוא כי תורה שבכתב ושבעל פה הם חכמה ובינה – וכל מה שיש בחכמה יכול להתגלות בבינה. אבל הטעמים '''אינם כתובים''' בתורה (אלא רק "מנגנים" אותם בעל פה) – ורומזים על בחינת הכתר והמקיף '''שלמעלה''' מהחכמה (ולכן לא יכולים להתגלות בבינה – בתורה שבעל פה){{הערה|לקו"ת אמור ד"ה והניף הכהן אותם, הובא והתבאר באוה"ת נ"ך תתקמ"ב-ג.}}.

{{סתם}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אותיות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]