עריכת הדף "חמאת ישראל"

'''חמאת ישראל''' היא חמאה שנעשתה בידי יהודי. על '''חמאה של גויים''' – חלקו בדינה הגאונים: האם לא גזרו בה כלל איסור, או שמא חוששים גם בה ל"צחצוחי חלב". ועל כן יש בה קולא לגבי חלב וגבינה.

דיני החמאה נידונים בסימן קט"ו ב[[יורה דעה]].

אם בישל את החמאה - שאריות החלב מופרשות ממנה, וחלקו הראשונים בדינה (באם היא אסורה): הטור כתב שמותר; אבל לדעת הרשב"א היא לא יוצאת מידי איסורה. ולדעת רבינו פרץ אין צורך אפילו בבישול, כיוון שאין בה גומות.

==האיסור==
חמאה של גויים (שלא הייתה בגזירה, ומכיוון שידוע שטמא לא עומד{{הערה|ט"ז ס"ק יב. ש"ך ס"ק כז.}}), אם במקום נוהגים היתר – אין למחות בידם. ואם נהגו איסור – אין לשנות. ובאם אין מנהג – אם בישלה עד שיצאו כל שאריות הנוזלים שבה, מותר{{הערה|ס"ג.}}.

בחמאה הקילו, מכיוון שמן הסתם לא עירב טמא, וגם אם כן, הכל הלך בבישול; ואם לא הלך – בטל במיעוטו. והסיבה שהקילו יותר מגבינה – מכיוון שזה לא היה בגזירת הגבינות. והאוסרים סוברים: שהם לא נזהרים מלערב בה איסור{{הערה|ט"ז ס"ק יב.}}.

אם הגוי בישלה – מותרת, כיוון שסתם כליהם אינם "בני יומם". ומותר ליהודי לבשל את החמאה על מנת להוציא את שיירי החלב ממנה{{הערה|רמ"א בס"ג.}}. הט"ז כתב: שאף שבדרבנן אפשר לבטל איסור לכתחילה, מכל מקום, זה לא נכון לקנות מהגוי חמאה על מנת לבטל את האיסור שבה{{הערה|ט"ז ס"ק יב.}}. והש"ך כתב: שזה לא נקרא "מבטל איסור לכתחילה", כי (1) אולי כלל אין כאן איסור. (2) הוא לא רוצה לבטל את האיסור, אלא לאבדו{{הערה|ש"ך ס"ק כח.}}.

==הולך ממקום למקום==
אם הולך ממקום שאין אוכלים למקום שאוכלים (גם אם דעתו לחזור{{הערה|ש"ך ס"ק כט.}}) – יכול לאכול עמהם (כיוון שהם יודעים שזה נעשה בכשרות, ואין בזה איסור{{הערה|ט"ז ס"ק יג.}}). אבל לא יביאנה עמו בחזרתו למקום שאוסרים, אלא אם כן ישנו היכר – שזוהי חמאה ממקום שנהגו היתר. ויש חולקים על היתר זה.

ואם הלך ממקום שנהגו היתר למקום שנהגו איסור – אסור לו לאכול שם{{הערה|רמ"א בס"ג.}}.

==ראו גם==
*[[חלב ישראל]]
*[[גבינת ישראל]]

{{הערות שוליים}}
{{הלכה}}
[[קטגוריה:כשרות]]