עריכת הדף "חיים אליהו מישולובין"

ר' '''חיים אליהו מישולובין''' ([[ב' חשוון]] [[תרצ"א]] – [[כ"ט סיון]] [[תשל"ב]]), היה [[חסיד]] [[בעל שמועה]], פעל ב[[מסירות נפש]] למען החזקת והפצת ה[[יהדות]] ב[[סמרקנד]].

נולד ב[[ב' חשון]] [[תרצ"א]] לאביו ר' [[אליעזר מישולובין|אליעזר]] ולאימו מרת בתיה מישולובין, ב[[רוסיה]] הסובייטית.

בשנת [[תש"א]] עם פרוץ המלחמה נמלטו בני המשפחה ל[[סמרקנד]], שם ייסדו [[חדר]] ו[[ישיבה]], בה למד אצל גדולי החסידים

ר' [[אברהם אליהו פלאטקין]], [[ניסן נמנוב]],

[[משה רובינסון]], [[שמואל נוטיק]], [[ברוך לבקיבקר]]. עם היותו בחור בעל כשרונות ברוכים נכנס ישר לכיתה הגבוהה אצל ר' אברהם אליהו פלאטקין.

בשנת [[תש"ו]] נפרד חיים אליהו מהוריו יחד עם אחיו [[דוד דוב מישולובין|דוד דוב]], אל עבר הגבול, מתוך כוונה לצאת מאחורי מסך הברזל בהיותם אזרחי פולין. אך בהגיעם אל הגבול התברר שהם אחרו את המועד, וחזרו כלעומת שבאו לביתם בסמרקנד. שם המשיכו ללמוד ולרוות את צמאונם בסיפורי חסידים ועוד מאת זקני החסידים ששהו שם באותה התקופה.

בשנת [[תשי"ד]] [[נישואין|נשא]] את רעייתו את מרת פרומה שרה{{הערה|נפטרה ב[[כ"ג כסלו]] [[תשפ"ד]]}}, בתו של החסיד ר' [[אברהם זלצמן]].

מחזה רגיל, היה זה לצפות בר' [[חיים אברהם דוכמן|חיים אברהם]] וחיים אליהו צועדים לאיטם ברחוב, ור' חיים אליהו בולע בצמא כל מילה. עד שנת תשי"א, אז נאלץ ר' חיים אברהם דוכמן, לברוח מסמרקנד, עקב רדיפות הממשלה, אל עבר [[סיביר]], שם נפטר.

את שאר סיפוריו כתב ממה ששמע בעיקר מאחיו של חיים אברהם, ר' [[ברוך דוכמן]], [[דובער יפה]] מתלמידי תומכי תמימים בשנותיה הראשונות ובעל שמועה נודע. ומשאר החסידים הנמצאים ב[[סמרקנד]] באותה התקופה: מורו ורבו [[אברהם אליהו פלאטקין]], מורו ורבו [[שמואל נוטיק]]. ומשאר החסידים: [[ניסן נמנוב]], [[משה רובינסון]], [[מענדל פוטערפאס]], [[דובער איטקין]], [[ישראל נח בליניצקי]], [[שמחה גורודצקי]], [[ירחמיאל חדש]], [[בן ציון מרוז]], [[מנחם מענדל נאדל]].

*בנו, הרב [[יוסף יצחק מישולובין]] - משלוחי הרבי ב[[לוס אנג'לס]] ומייסד ומנהל חיידר אור מנחם בעיר

*בנו, הרב שלום דובער מישולובין

*בתו מרת רחל ביילא, רעיית הרב [[מנחם מענדל גלוכובסקי]] - רב קהילת חב"ד רחובות ומזכיר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש